ערעור המדינה על קולת עונש בגין גניבת משאית

השופט סאאב דבור מבוא לפנינו ערעור המדינה על קולת העונש בהתייחס לגזר דינו של בית משפט השלום בקרית שמונה (כב' השופטת דוניא נסאר) כפי שניתן ביום 25.02.21, במסגרת ת"פ 1070-12-19.

המשיב היתנדב לשירות צבאי ובמשך שנתיים שירת כנהג משאית, ריצה מאסר בעבודות צבאיות בגין עבירת גניבה.

טענות המערערת באשר לעונש הראוי למשיב בתוך המיתחם בפי המערערת טענות גם ביחס למיקום העונש בתוך המיתחם, כאשר על פי הטענה, שגה בית המשפט קמא עת מיקם את עונשו של המשיב ברף התחתון ולא נתן משקל מספיק לעברו הפלילי ממנו עולה, כי למשיב הרשעה קודמת משנת 2017 שעניינה גניבה בידי עובד ציבור.

בית המשפט העליון החמיר בעונש המאסר אשר הוטל על המשיבים והעמידו על 36 חודשי מאסר תוך שהוא חוזר ומדגיש את חומרתן של עבירות הנשק על כל סוגיהן; וכך נקבע שם, בסעיף 6 לפסק הדין: "בשורה ארוכה של פסקי דין עמד בית משפט זה על החומרה הרבה הגלומה בעבירות הנשק. ביסוד עבירות אלו עומדת פגיעה בחיי האדם ובשלמות גופו, כמו גם בבטחון הציבור ובסדר הצבורי בכללותו (ע"פ 5522/20 חלייחל נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 7 (24.2.2021) (להלן: עניין חלייחל); ע"פ 4406/19 סובח נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 17 (5.11.2019) (להלן: עניין סובח)). עבירות אלו חמורות במיוחד, בין היתר משום שהן עשויות לשמש בסיס לבצוע עבירות נוספות, למשל על רקע עברייני או על רקע של פעילות טירור (עניין חלייחל, פסקה 7; עניין גריפאת, פסקה 6; עניין סובח, פסק דינו של השופט מ' מזוז; ע"פ 135/17 מדינת ישראל נ' בסל, [פורסם בנבו] פסקה 10 (8.3.2017)). מגמת הענישה בגין עבירות הנשק הוחמרה עם השנים, עת הפכו העבירות לנפוצות יותר, ובין היתר ניתן משקל משמעותי לשיקולי הרתעה בעת גזירת העונש עליהן (ע"פ 5807/20 שיבלי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 8 (30.12.2020); ע"פ 1944/20 מדינת ישראל נ' אמארה, [פורסם בנבו] פסקה 10 (2.9.2020); ע"פ 6469/19 אבו דקה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 11 (27.11.2019) (להלן: עניין אבו דקה); עניין סובח, פסקה 17).". יוצא כי, ביעור התופעה של החזקת כלי נשק בלתי חוקיים תוך ביכור שקולי ההרתעה הוא אינטרס צבורי רם מעלה ותנאי הכרחי למאבק בתופעות הפשיעה הרווחות במחוזותינו.

...

דברים אלה כוחם יפה ביתר שאת גם היום, במיוחד שעה שעבירות הנשק הלכו וטפחו במהלך התקופה מאז ניתן פסק הדין הנ"ל. בהינתן המקובץ לעיל, אציין, כי אינני תמים דעים עם רמת הענישה הקיימת באשר לחלק מפסקי הדין אשר ניסתה ב"כ המשיב להשליך את יהבה עליהם.

שירות המבחן התרשם מחוסר התאמה וממודעות טיפולית נמוכה ובא לכלל מסקנה, כי הסיכוי להיתרם מהשתתפות בהליך טיפולי הינו נמוך מאוד.

על רקע כל האמור לעיל, הייתי ממליץ לחברותיי לקבל את הערעור, לקבוע מתחם עונש הולם לעבירה בנסיבותיה כנע בין 18 ל- 36 חודשי מאסר לצד עונשים נלווים ולקבוע את עונשו של המשיב ברף התחתון של המתחם (זאת מבלי למצות את הדין וגם בשים לב למצבו הרפואי) כך שיוטל עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים.

השופט נ' סולברג: ערעור המדינה על קולת העונש שהושת על המשיב (להלן: אמג'ד) בגזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' כרמל) בת"פ 53312-12-16 מיום 11.9.2017: 4 שנות מאסר בפועל, מאסר על-תנאי, שלילת רישיון הנהיגה לתקופה של 6 שנים, ותשלום פיצוי כספי בסך כולל של 30,000 ₪.

רקע ועיקרי כתב האישום על-פי המתואר בכתב האישום, עובר ליום 15.12.2016, קשר אמג'ד קשר עם אחר לגנוב משאית ממפעל 'קווים' באיזור התעשייה בעטרות (להלן: המפעל), להעבירה לחברון, ולמכרה תמורת סך של 50,000 ₪.

אשר לשלב השני – המרדף: טוען ב"כ המדינה, כי מדובר במעשים בעלי חומרה יתרה, שהסכנה שנשקפת מהם מוגברת; זאת, לנוכח נסיבותיו החמורות של העניין, בכלל זה העובדה שאמג'ד נהג במשאית – כלי רכב גדול, כבד ומסוכן, והעובדה שאין בבעלותו של אמג'ד רישיון נהיגה מתאים.

...

סיכומו של דבר: בית המשפט המחוזי גזר על אמג'ד עונש של 4 שנות מאסר בפועל ו-8 חודשי מאסר על-תנאי.

עוד טען ב"כ המדינה, כי בית המשפט המחוזי לא נימק די הצורך את האופן שבו הגיע למסקנה על העונש ההולם, וכי התסקיר העדכני מלמד כי עד כה לא הפנים אמג'ד את חומרת מעשיו.

הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את ערעורה של המדינה, וכך אציע לחברַי לעשות.

הגם שבכתב האישום לא מיוחסת לנאשם גניבת מפתחות הרכב ממשרדו של המתלונן, הרי שהשלבים השונים שנדרשו לצורך גניבת המשאית מלמדים על תיכנון מוקדם ותחכום, וגם אם התיכנון לא בוצע על ידי הנאשם, אלא על ידי אחרים, הרי יש בכך ללמד שהיה חלק מקבוצה שפעלה יחדיו לצורך ביצוע הגניבה.

בעיניין הצורך בענישה מחמירה ראו דבריו של כב' השופט א' רובינשטיין בע"פ 11194/05 אבו סבית נגד מדינת ישראל : "למרבה הצער, תופעת גניבות הרכב טרם נעקרה משורש ... כימעט שהפכה לעשר מכות; היא ממשיכה לנגוס ברכושם של רבים, ופגיעתה רעה כלכלית ואנושית. המעט שבידי בית משפט זה לעשות הוא לחזק את ידיהם של בתי המשפט הדיוניים בראייה מחמירה של העבירות הכרוכות בכך". על מדיניות הענישה הנוהגת במקרים של גניבת משאית ניתן ללמוד בין היתר מפסקי הדין הבאים: · רע"פ 4097/16 מוחמד מחמוד נ' מדינת ישראל (24.5.16).

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש, גזר 8 חודשי מאסר והפעיל 8 חודשי מאסר מותנה באופן שחודשיים ירוצו במצטבר והיתרה בחופף.

...

לאור האמור לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לאירוע בנסיבותיו נע מ- 9 ועד ל- 24 חודשי מאסר.

בשים לב לגילו הצעיר של הנאשם, לכך שמצבו הרפואי השפיע על מצבו הרגשי ועל רמת תפקודו, לכך שמביע מוטיבציה לנהל אורח חיים נורמטיבי ומגלה נכונות לשתף פעולה בהליך טיפולי, אני סבורה שקיימת הצדקה לסטות לקולה ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, ולהעדיף ענישה בעלת אפיק שיקומי.

סוף דבר לאור כל האמור, מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: הנני מטילה על הנאשם מאסר לתקופה של 6 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות, בבית תמחוי זכות וצדקת חסדי אריה בכתובת הראשונים 5 אשדוד.

בין חברי הקבוצה לאברהים מסלאמה, המתגורר בחברון וזהותו המדויקת אינה ידועה למאשימה (להלן: "אבראהים"), היתקיים קשר לפיו אבראהים קונה מסמיר ועלאא רכבים גנובים תמורת כסף, כאשר הרכבים הגנובים והכסף מועברים בין הצדדים דרך הנאשם ואחמד באמצעות שימוש ב- 2 משאיות גרר הנהוגות על ידם.

פעמים רבות עמד בית המשפט העליון על חומרתה של עבירת גניבת הרכב, בה הורשע המבקש, הגורמת נזק מיידי לבעל הרכב וכן נזק כלכלי רחב לציבור, וכי למעשה מדובר בתופעה שהפכה ל-"מכת מדינה" המצריכה לנקוט בענישה מחמירה (ע"פ 7163/13 כסוואני נ' מדינת ישראל (03.08.2014); רע"פ 7890/10 מליטאת נ' מדינת ישראל (01.11.2010)).

ערעור שהגישה המדינה על קולת העונש ומנגד ערעור שהגיש הנאשם נדחו שניהם על ידי בית המשפט המחוזי.

...

לאחר ששקלתי את השיקולים המפורטים לעיל, ובפרט את ריבוי מקרי גניבת הרכב, תכנון ותחכום אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם, נע בין 36 ל- 60 חודשי מאסר בפועל, בצירוף ענישה נלווית.

ביהמ"ש הסביר לנאשם את משמעות ההתחייבות והזהירו כי אם יפר אותה יחויב בתשלום ההתחייבות, לרבות תקופת המאסר כפי שייקבע על ידי ביהמ"ש. הנאשם: אני הבנתי את ההסבר של בימה"ש לגבי ההתחייבות ואני מתחייב בסכום של 5,000 ₪ להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעתי בתיק זה למשך 3 שנים אני מורה על חילוט סך של 20,000 ₪ אשר שימש לביצוע העבירה ונתפס ברשותו של הנאשם במסגרת תיק זה. בהמשך להחלטתי מיום 14.6.23 שאלת חילוט משאית הגרר תידון בנפרד בשים לב לקיומה של טוענת לזכות.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש, גזר 8 חודשי מאסר והפעיל 8 חודשי מאסר מותנה באופן שחודשיים ירוצו במצטבר והיתרה בחופף.

המערער קיבל לידיו את מפתחות המשאית, גנב אותה מחניון בירושלים ונהג בה עד פאתי מחסום הכניסה לטייבה כשלפניו נוהג אחר ברכב "מוביל". בית המשפט קמא קבע כי מיתחם העונש ההולם נע בין 9-30 חודשי מאסר וגזר על הנאשם 12 חודשי מאסר וענישה נלווית.

· ת"פ (באר שבע) 45656-11-22 מדינת ישראל נ' עגלוני ואח' (29.5.23) : הנאשמים, הורשעו על פי הודאתם בכך שחברו יחד לצורך גניבת רכב והעברתו למחסום "מיתר". נאשם 1 נהג ברכב בהיותו בלתי מורשה לנהיגה, ושני הנאשמים הנוספים נסעו יחד איתו.

...

הערעור נדחה.

לאור כל המפורט לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לאירוע בכללותו, הכולל הן את עבירות הרכוש והן את עבירות הנהיגה, בנסיבות המפורטות לעיל, נע בין 13-28 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

לפיכך, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בכל הנוגע לרכיב הפסילה נע בין 3-6 שנות פסילה.