ערעור המדינה על זיכוי המשיב בתום פרשת התביעה

משנשאלה ב"כ המדינה על ידי בית-המשפט האם ניתן להיתחשב בדברים שהם לטובת המשיב, מתוך הודעותיו במישטרה, כעולה מן התשתית הראייתית, ענתה בשלילה, והוסיפה, שבמסגרת פרשת ההגנה תהא למשיב זכות לחקירה נגדית, וככל שיבחר המשיב שלא להעיד תטען המדינה שיש בכך חזוק לראיות נגדו.

בית-משפט קמא הוסיף והציג את השאלה האם יכול הוא במקרה זה להתבסס על הודעות המשיב במישטרה כדי לבחון את התרחיש החלופי לגבי מימצאי ה-D.N.A, או שמא חובה על המשיב להעיד או להביא עדי הגנה כדי לבסס את גירסתו החלופית? על-יסוד ע"פ 6392/13 מדינת ישראל נ' קריאף, פיסקה 23, (21.1.15) (להלן: "עניין קריאף") קובע בית-משפט קמא, שבתום פרשת התביעה, ניתן להתבסס על כלל הראיות שהובאו בפני בית-המשפט ובכלל זה, הודעותיו של המשיב שספקו למעשה את התרחיש החלופי לו טען בתשובתו לכתב האישום.

עצם העובדה שהחוקרים לא הציגו למשיב שאלות אלה במהלך גביית הודעותיו , אין די בה כדי להביא לזיכויו של המשיב, ויש לאפשר לב"כ המדינה להציג למשיב את כל השאלות הנדרשות בשלב חקירתו הנגדית.

לאחר שנתנו דעתנו לכתב האישום שהגישה המדינה כנגד המשיב, לגירסת המשיב במענה לכתב האישום, לפרשת התביעה בפני בית משפט קמא, לטיעוניהם של שני הצדדים לגבי טענת '"אין להשיב לאשמה", לפסק-דינו של בית-משפט קמא, להודעת העירעור, ולטיעוניהם של באי כוח הצדדים בפנינו בישיבת יום 27/2/20, ולאחר שגם עיינו בפסיקה הרלבנטית, מסקנתנו היא שערעור המדינה בדין יסודו.

...

לטענת הסנגור, עולה מדבריה אלה של העדה שקיים סָפֵק סביר, דהיינו, המסקנה שמבקשת המדינה להסיק, שהמשיב נגע ברימון, והחזיק בו למעשה, אינה עוד מסקנה קונקלוסיבית.

מדובר בפעולה רגילה של קשירת לכל מטרה אחרת, ולאו דווקא לקשירת חוט לרימון, ולכן אין להסיק מסקנה מיוחדת מעצם העובדה שהתגלה D.N.A התואם את הפרופיל של המשיב בקצוות החוט, כטענת ב"כ המדינה.

מסקנתנו מכל האמור לעיל היא שהתוצאה אליה הגיע בית-המשפט קמא בפסק-דינו אינה יכולה לעמוד ולפיכך אין מנוס מלהורות על ביטול פסק הדין, וכך אנו מחליטים.

בהודעת הערעור (פיסקה 20) עתרה המדינה לכך שהתיק יוחזר לדיון בפני מותב אחר שישמע את עדותו של המשיב, אם כי, לא חזרה באופן ספציפי על בקשתה זו בטיעון בעל-פה. לא שוכנענו שקיימת הצדקה להעברת התיק בבית משפט קמא למותב אחר, שהרי פסק-דינו של בית-משפט קמא התבסס על נימוקים משפטיים, ולא על קביעות מהימנות, שמקומן יבוא לאחר תום שמיעת העדויות.

סוף דבר, אנו מקבלים את ערעור המדינה ומבטלים את פסק-דינו של בית-משפט קמא מיום 1/12/19 .

בפסק הדין ב-ע"פ (מח' ת"א) 11347-03-15 מדינת ישראל נ' ביניאשוילי (25.5.2015), היתקבל ערעור המדינה על פסק הדין של בית משפט השלום שבו הוחלט לזכות, בתום פרשת התביעה, נאשם מעבירה של החזקת סמים שלא לשימוש עצמי, לאחר שהתברר כי הסם התגלה בחיפוש בדירה שלא נערך בנוכחות שני עדים.

בית המשפט המחוזי קבע בפסק הדין כי: "צודקת המדינה באשר לכך שלא היה מקום לזכות את המשיבה בשלב זה של ההליך הפלילי... די לנו בכך שבית משפט קמא לא ערך את השיקלול מה משמעות הפגם שנפל בחיפוש והאם העדרם של העדים לחיפוש מביא בהכרח לפסילת הראיה. הפגם, גם בהנחה שהוא משמעותי וחשוב, לא בהכרח מוליך למסקנה כי הראיה תפסל. אין בהכרעת הדין היתייחסות להיבטים המשפטיים של הפגם, האם הוא בהכרח מוליך לבטלות מלאה של הראיה ושמא הפגם במקרה זה בהיתחשב במכלול הנסיבות אינו צריך להוליך למסקנה כי הראיה פסולה מכל וכל. היה על בית המשפט לשמוע את הראיות כולן ולהחליט, לאחר שתהיה בפניו התמונה במלואה, מה משקלו של אותו פגם שנפל באי עריכת החיפוש בפני שני עדים" (ההדגשות הוספו ואינן במקור).

...

בית המשפט המחוזי קבע בפסק הדין כי: "צודקת המדינה באשר לכך שלא היה מקום לזכות את המשיבה בשלב זה של ההליך הפלילי... די לנו בכך שבית משפט קמא לא ערך את השקלול מה משמעות הפגם שנפל בחיפוש והאם היעדרם של העדים לחיפוש מביא בהכרח לפסילת הראיה. הפגם, גם בהנחה שהוא משמעותי וחשוב, לא בהכרח מוליך למסקנה כי הראיה תיפסל. אין בהכרעת הדין התייחסות להיבטים המשפטיים של הפגם, האם הוא בהכרח מוליך לבטלות מלאה של הראיה ושמא הפגם במקרה זה בהתחשב במכלול הנסיבות אינו צריך להוליך למסקנה כי הראיה פסולה מכל וכל. היה על בית המשפט לשמוע את הראיות כולן ולהחליט, לאחר שתהיה בפניו התמונה במלואה, מה משקלו של אותו פגם שנפל באי עריכת החיפוש בפני שני עדים" (ההדגשות הוספו ואינן במקור).

כן העלה בית המשפט כבר שם את האפשרות כי תיקון הפגיﬠה שנגרמה לנאשם "יכול שײﬠשה במסגרת בירורו של המשפט, כגון בבירור שאלת קבילותה של ראיה שהושגה באמצﬠים פסולים". כמו כן, ראו דברי כבוד השופט א' שהם בעניין גטצאו: "39. קביעת עצם קיומם של הפגמים, הבלתי מבוטלים, אשר נפלו בהליכי החקירה, מעבירה אותנו לשלב השני של המבחן התלת-שלבי, אשר נקבע בעניין בורוביץ, במסגרתו יש לבחון האם קיומו של ההליך הפלילי חרף הפגמים, עומד בסתירה מהותית לתחושת הצדק וההגינות משפטית.... ". באותו עניין גטצאו הבהיר כבוד השופט י' עמית כי: "ד. קיימת חפיפת-מה בין דוקטרינת הפסילה הפסיקתית לפי הלכת יששכרוב לבין טענת הגנה מן הצדק, במובן זה שפגמים בהתנהלות החוקרים עשויים לשמש בסיס לטענת הגנה מן הצדק". באותו הקשר הטעימה לאחרונה כבוד הנשיאה א' חיות, ב-דנ"פ אוריך, בפסקה 122, כי: "אכן, בין דוקטרינת ההגנה מן הצדק ובין דוקטרינת הפסילה הפסיקתית קיימים קשרי-גומלין מובהקים, שכן 'התכלית של הוגנות ההליך משמשת להם כמכנה משותף' (עניין פרחי, בעמ' 647). אולם, דוקטרינת הפסילה הפסיקתית היא כלי ספציפי וממוקד יותר, אשר מותאם לתרחיש שבו ראיות שעליהן מסתמכת התביעה הושגו שלא כדין ...'... משכך, אף שניתן להיעזר בדוקטרינת ההגנה מן הצדק לשם בחינת נפקותו של חיפוש בלתי-חוקי ... – דוקטרינת הפסילה הפסיקתית היא, לגישתי, כלי מתאים יותר לענייננו והאמצעי העיקרי שבו על בית המשפט להיעזר בהקשר זה...". מכל המקובץ לעיל עולה כי במקרה דנן, לנוכח המחלוקות העובדתיות והמשפטיות הרבות בין הצדדים, שלא ניתן להכריע בהן בשלב הנוכחי, באמצע פרשת התביעה במשפט ההוכחות, מן הראוי כי מכלול טענות ההגנה – הן הטענה כי החיפוש שנערך בביתו של הנאשם היה בלתי חוקי, הן הבקשה לפסילת הראיות שהושגו בחיפוש, הן הטענות המקדמיות ובכללן הטענה להגנה מן הצדק והן הטענות למחדלי חקירה ולפגמים בחקירה – תוכרענה כולן רק בסוף משפט ההוכחות, לאחר שתובאנה בפני בית המשפט מלוא הראיות של התביעה ושל ההגנה כאחת.

סוף דבר סוף דבר, אין מקום לקבל בשלב זה החלטה בבקשה לפסילת ראיות, ואין מקום לקיים משפט זוטא בעניין קבילות הראיות שהושגו בחיפוש שנערך בביתו של הנאשם, כי אם יש להכריע בשאלת חוקיות החיפוש ובבקשה לפסילת הראיות רק לאחר שתיפרש בפני בית המשפט מלוא התמונה הראייתית, בתום הבאת כל הראיות של התביעה ושל ההגנה ולאחר שתפורטנה טענות הצדדים בסיכומיהם שלפני מתן הכרעת הדין.

לפנינו ערעור המדינה על הכרעת דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 9.3.2022 בת"פ 18587-02-19, במסגרתה זוכה המשיב מהעברות בהן הואשם, לאחר שהתקבלה בתום פרשת התביעה טענתו שלפיה אין עליו להשיב לאשמה, מכוח סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ).

תמצית טיעוני הצדדים לטענת המערערת שגה בית משפט קמא עת מצא לזכות את המשיב על בסיס טענת "אין להשיב לאשמה", ומבלי שבחן כלל את הראיות שהוצגו לעיונו במהלך פרשת התביעה, המבססות לגישתה את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

...

משהגענו למסקנה זו, סברנו שלא ראוי להיכנס לניתוח מפורט של הראיות ושל המשמעויות המשפטיות העולות מהן מעבר למה שנאמר עד כה, שכן סביר שאלו יידונו במהלך המשפט עצמו.

בית משפט קמא לא התמודד בהחלטתו עם הראיות שהונחו בפניו במהלך פרשת התביעה, ועל כן מצאנו להתערב בהחלטתו ולהורות על ביטולה.

מצאנו שדי בראיות שהוצגו לבית המשפט עד כה כדי להעביר את נטל הראייה מהמערערת למשיב במסגרת פרשת ההגנה.

לפנינו ערעור המדינה על הכרעת דינו של בית משפט השלום ברחובות מיום 24.4.2022 בת"פ 64385-02-18, במסגרתה זוכו המשיבים (להלן: המשיבים או הנאשמים) מחמת הספק מהעברות בהן הואשמו.

לפיכך, משבחרו המשיבים שלא למסור את גירסתם ונמנעו מהתמודדות חזיתית עם מבחן החקירה הנגדית, התמונה הראייתית שהתקבלה בתום פרשת התביעה לא רק שנותרה בעינה, אלא שאף התחזקה.

...

מצאנו שהראיות הנסיבתיות שהוצגו צולחות את שני השלבים הראשונים במבחן התלת שלבי.

לעומת זאת, המשיבים נמנעו מלספק הסבר הגיוני ואמין למארג הראייתי המוצק שהוצג על ידי המערערת, לא הביאו ראיות מטעמם על מנת לשלול את המסקנה המפלילה, ועל כן קבענו שהמערערת עמדה אף במבחן המשנה השלישי.

משעלה בידי המערערת להוכיח את עובדות כתב האישום מעבר לספק סביר, מצאנו להרשיע את המשיבים בכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום ולהחזיר את התיק לבית משפט קמא לצורך שמיעת הטיעונים לעונש וגזירת עונשם.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע לפני כבוד השופט הבכיר אליהו ביתן, אב"ד כבוד השופטת גאולה לוין כבוד השופטת פאני גילת כהן ע"פ 40226-05-23 ע"פ 41201-01-24 07 במאי 2024 המערערת/המשיבה: מדינת ישראל המשיבים/המערערים: אלכסיי חזנוביץ משה ברינה נוכחים: באי-כח המערערת/המשיבה עו"ד אורלי פיתוסי ועו"ד ודים סיגל המשיבים בעצמם ב"כ המשיב 1, עו"ד אמיר ברק ב"כ המשיב 2, עו"ד שמעון תורג'מן ערר על הכרעת דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט א' דורון) בת"פ 53169-05-20 מיום 2.4.2023 <#1#> פסק דין

בדיון לפנינו הוא חזר בו מהערעור על הכרעת הדין וצמצם את עירעורו לתקופת המאסר בעבודות שירות שנקבעה לו. לאחר בחינה מדוקדקת של נסיבות הארוע והדין הנוגע לענין, מצאנו לדחות את ערעור המדינה על זיכויו של חזנוביץ, ולהקל בעונשו של ברינה, הכל כמפורט להלן.

בתום פרשת התביעה בית המשפט ערך "ביקור במקום" בבריכה, בנוכחות הצדדים.

...

בנוסף, אין להתעלם מחלוף הזמן מהאירוע ועד הגשת כתב האישום וממשך הזמן הכולל מאז האירוע ועד היום, מהעובדה שבעקבות האירוע ברינה הפסיק את עיסוקו כמציל, מנתוניו – גילו הלא צעיר, השנים הרבות בהן פעל כמציל, ללא דופי, העובדה שהוא נעדר הרשעות קודמות, והעובדה שבסופו של דבר הוא קיבל עליו את הדין וחזר בו מהערעור על הרשעתו.

נוכח מכלול נתונים, נסיבות ושיקולים אלה מצאנו להקל בעונש המאסר של ברינה.

אשר על כן, אנו דוחים את ערעור המדינה על זיכויו של חזנוביץ, מקבלים את ערעורו של ברינה על העונש ומעמידים את תקופת המאסר בעבודות שירות שלו על 6 חודשים.