ערעור המדינה על הרשעה בהטרדה מינית

סוף דבר מהטעמים שלעיל אציע לחבריי כי נדחה את העירעור שהניח לפתחנו המערער ונקבל את ערעור המדינה – כך שנבטל את הרשעת המערער בעבירה של הטרדה מינית ונרשיעהו – חלף זאת – בעבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים ושלא בהסכמתה החופשית, כהגדרתה בסעיפים 348(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין.

...

סבורני כי בית משפט קמא נקלע לכלל טעות; ואסביר.

מסקנה ברורה זו נתמכת בדברי ההסבר להצעת החוק למניעת הטרדה מינית (ה"ח תשנ"ז 2641, 484).

סוף דבר מהטעמים שלעיל אציע לחבריי כי נדחה את הערעור שהניח לפתחנו המערער ונקבל את ערעור המדינה – כך שנבטל את הרשעת המערער בעבירה של הטרדה מינית ונרשיעהו – חלף זאת – בעבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים ושלא בהסכמתה החופשית, כהגדרתה בסעיפים 348(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין.

עפ"ג (ת"א) 22556-06-10 וולוך נ' מדינת ישראל (20.6.2011), שבו נדחה העירעור על הרשעתו של המערער בשלוש עבירות של הפרת אמונים ובשלוש עבירות של מתן ידיעה כוזבת, והתקבל ערעור המדינה על אי-הטלת קלון על המערער.

רע"פ 10002/17 איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית ע"ר ומדינת ישראל נ' מור (18.7.2018), שבו התקבלה בקשת רשות העירעור על קולת העונש, ועונשו של המשיב (ניצב ניסים מור) הועמד על 4 חודשי עבודות שירות, חלף שירות לתועלת הציבור, וזאת בגין הרשעת המשיב בעבירות של הפרת אמונים (של עובד ציבור כלפי הציבור) ושל הטרדה מינית שבוצעו על ידו על רקע קשרים אינטימיים שיצר וניהל המשיב בשעה שכיהן כסמפכ"ל במישטרה, תוך ניצול מעמדו כקצין בכיר ותלותן בו בשל מעמדו.

...

למעלה מן הצורך ניתן להוסיף כי, למעשה, לתוצאה האמורה לעניין העונש המתאים, שראוי כאמור להטיל על הנאשם במקרה המיוחד דנן (מאסר מותנה ושל"צ, לצד קנס), ניתן להגיע באחת משתי דרכים חלופיות: האחת, קביעת מתחם עונש הולם מיוחד, המושפע, מטעמי צדק, מחלוף הזמן הרב מעת ביצוע העבירה ומהשלכותיו, בשים לב לפער בין כתב האישום המקורי לעבירה שבה הורשע הנאשם בסופו של דבר – מתחם אשר שונה מהמתחם המתייחס למצב הדברים הרגיל (אלמלא חלוף הזמן והשלכותיו והפער כאמור) ואשר נע בין מאסר מותנה לעשרה חודשי מאסר בפועל, וזאת בשים לב לאמור בסעיף 40יב לחוק העונשין, תוך אימוץ הרף התחתון של המתחם המיוחד; החלופה השניה, העדיפה בעיניי – חריגה לקולה, מטעמי צדק, מהמתחם המתייחס למצב הדברים הרגיל, בשל המשקל המצטבר של חלוף הזמן, הפער בין כתב האישום המקורי לעבירה שבה הורשע הנאשם ועינוי הדין שנגרם לנאשם בעקבות כך, ובשים לב לכל יתר השיקולים הרלוונטיים; הכול, כמפורט לעיל.

במחלוקת זו בין הצדדים, אני סבור כי במקרה דנן אין לקבל את עתירת המאשימה ואין לחייב את הנאשם בפיצויים למפלגה.

סוף דבר סוף דבר, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור שוב עבירה של הפרת אמונים בתאגיד; 200 שעות שירות לתועלת הציבור, על פי תכנית שיגבש שירות המבחן; קנס בסך 10,000 ₪, שישולם תוך 90 ימים מהיום, או 30 ימי מאסר תמורתו.

ערעורה של המדינה על רכיב המאסר היתקבל, ובית המשפט המחוזי העמיד את עונשו של הנאשם על 14 חודשי מאסר בפועל.

בפסק הדין צוין, כי "ניתן רק לשער את הנזק הנפשי הרב שהיה נגרם לקטינה בת 13 ממעשי המשיב באנטרנט ואת הנזק העצום שיכול היה לקרות, לו אכן היתה אותה קטינה מתפתה להפגש עמו בעולם האמתי". · ת"פ 67714-10-18 מדינת ישראל נ' שטראוס (פורסם במאגרים) - נאשם כבן 38, אשר הורשע בעבירה של ניסיון להטרדה מינית של קטינה מתחת לגיל 15 ובעבירה של ניסיון למעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14.

בהתאם לפסיקה שהובאה וכן לקביעותיה האחרונות של ערכאת העירעור; בשינויים המתאימים למקרה דנן, היות שכאן – הועמד הנאשם לדין בגין עבירות בנגוד לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח - 1998 ולא בעבירות בנגוד לחוק העונשין, תשל"ז - 1977; ניסיונות הפיתוי של מי שנחזית להיות קטינה בת 13; הצעות לקיים מפגשים עימה מחוץ למרחב הוירטואלי; ואף שליחת תמונה של איבר מין; יועמד מיתחם הענישה בין 7 ועד 14 חודשי מאסר בפועל.

...

ביום 22.12.21 המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו בשני האישומים ואשר הן : ניסיון הטרדה מינית של קטין מתחת לגיל 15 לפי סעיפים 5(א) + 3(א)(6)(א) סיפא לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 (להלן: החוק למניעת הטרדה מינית) + סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ניסיון למעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14 לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין בנסיבות סעיפים 345(א)(3) + 25 לחוק העונשין וכן ניסיון לגרם מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14 לפי סעיף 348(א) + סעיף 350, בנסיבות סעיפים 345(א)(3) + 25 לחוק העונשין.

  למרות האמור, בשים לב לעוצמתן של הנסיבות לקולא ובעיקר לקיומם של סכויי ממשיים לשקום וההליך השיקומי היסודי אותו עבר המשיב המצדיקים סטייה מתונה לקולה ממיתחם העונש, לעמדתה של המערערת שעתרה למאסר שירוצה בעבודות שירות תוך סטייה ממיתחם העונש, וגם לכלל לפיו ערכאת העירעור אינה נוטה למצות את הדין עם נאשם בקבלת ערעור המדינה, החלטנו לקבל את העירעור כלהלן: · מרשיעים את המשיב בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, עליהן עמדנו בפיסקה 4 שלעיל.

...

נוכח כל האמור לעיל, השתכנענו כי ביטול הרשעתו של המשיב אינה מידתית בנסיבות, דבר המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור (השוו : רע"פ 1201/12 יוסף קטיעי נ' מדינת ישראל, פסקה 16 לחו"ד כב' השופט הנדל (9.1.14)).

באשר למתחם העונש ועל יסוד הנימוקים עליהם עמדנו לעיל, אנו סבורים כי ביהמ"ש קמא שגה בקביעת המתחם שהרף התחתון הראוי בנסיבות הינו לפחות 12 חודשי מאסר ועד 30 חודשי מאסר (ראו עניין דה ליון פסקה 4; רע"פ 5707/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (30.8.20)); כן ביהמ"ש קמא שגה בקביעת העונש, שכן התוצאה סוטה באופן ניכר ואף קיצוני ממדיניות הענישה הראויה כשאין הצדקה לכך.

  למרות האמור, בשים לב לעוצמתן של הנסיבות לקולא ובעיקר לקיומם של סיכויי ממשיים לשיקום וההליך השיקומי היסודי אותו עבר המשיב המצדיקים סטייה מתונה לקולה ממתחם העונש, לעמדתה של המערערת שעתרה למאסר שירוצה בעבודות שירות תוך סטייה ממתחם העונש, וגם לכלל לפיו ערכאת הערעור אינה נוטה למצות את הדין עם נאשם בקבלת ערעור המדינה, החלטנו לקבל את הערעור כלהלן: · מרשיעים את המשיב בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, עליהן עמדנו בפסקה 4 שלעיל.

ברע"פ 1527/20 דה ליון נ' מדינת ישראל (27.2.20): נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירות של ניסיון למעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14 וניסיון להטרדה מינית של קטינה מתחת לגיל 15.

...

בית המשפט העליון קבע כי יש לתת משקל רב לחומרת העבירות וכי בעבירות אלה על-פי רוב אין מנוס מהטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

בית המשפט העליון קבע כי אין מדובר בעונש חמור וכי נוכח חומרת העבירות אין מנוס מעונש מאסר בפועל.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה השונים – סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים כדלקמן: מאסר בן 8 חודשים.