ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת יעל ענתבי שרון) מיום 1.11.2021 בתיק תו"ב 47400-10-19, לפיו נגזר על כל אחד מהמשיבים תשלום קנס בסך 15,000 ₪, הוארך בשנתיים מאסר על תנאי שנגזר על המשיבים בתיק תו"ב 45295-10-16, ונדחה מועד ביצוע צו הריסה/התאמה ליום 1.5.2022.
להלן העובדות הרלוואנטיות לענייננו, בהתאם למפורט בגזר דינו של בית-משפט קמא:
"על פי עובדות כתב האישום, ביום 25.2.10 נגזר דינם של הנאשמים ב-ת.פ. 11969/08 (תו"ב 10120-02-08) ובגזר הדין נצטוו, בין היתר, להתאים מבנה של כ-132 מ"ר (קומת מרתף ו-2 קומות מגורים בשכונת סוויח בראס אל עמוד בירושלים) להיתר בניה, לרבות באמצעות הריסה, וזאת לא יאוחר מיום 1.3.11.
כן נטען כי בית-משפט קמא שגה בהאריכו בשנתיים את המאסר על תנאי, ובכך שדחה את מועד ביצוע ההריסה בחצי שנה, בנגוד להוראת סעיף 254ב לחוק, מבלי שהוכח כי היתר בנייה מצוי בהשג יד ומבלי לנמק את החלטתו.
אשר לבקשת המערערת למתן צו הריסה חדש במסגרת גזר הדין –
בהתאם לנוסח החוק לפני תיקון 116, רשאי היה בית המשפט להורות על הריסת מבנה שניבנה ללא היתר במסגרת גזר דין, כאשר הורשע אדם בעבירה של בנייה או שימוש ללא היתר, לפי סעיף 204 בנוסח הקודם של החוק.
...
לעניין זה מתייחס סעיף 254ג לחוק:
254ג. (א) צו שנתן בית משפט לפי סעיף 254ב יבוצע בידי מי שהורשע בביצוע העבירה או מי שבית המשפט קבע שביצע את העבירה (בפרק זה – מורשע), ואם היה יותר ממורשע אחד – בידי כולם יחדיו או בידי מי שבית המשפט קבע.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), הרשות האוכפת רשאית לבצע צו שניתן לפי סעיף 254ב בהתקיים אחד מאלה:
(1) המורשע לא קיים את הצו וחלף המועד לביצוע הצו לפי סעיף 254ד, ובלבד שהתובע הודיע למורשע, בכתב, 21 ימים מראש לפחות, על כוונת הרשות האוכפת לבצע את הצו;
(2) בית המשפט הטיל את ביצוע הצו על הרשות האוכפת, ובלבד שהתובע ביקש זאת טרם מתן הצו.
אשר על כן – הערעור מתקבל והמשיבים מצווים להתאים את הבנייה המפורטת בכתב האישום בתיק 11969/08 של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, להיתרי הבנייה החלים באזור, לרבות בדרך של הריסה.
