מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור המדינה על החלטת בית משפט קמא שלא להורות על הריסת מבנים בירושלים

בהליך ערעור פלילי על בימ"ש לעניינים מקומיים (עפמ"ק) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

ערעור המדינה על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט **** מרדכי דמביץ) מיום 10.3.2021 בתו"ב 69925-12-18, לפיה הורה בית המשפט על ביטול כתב האישום וסגירת התיק.
בגזר הדין שניתן באותו יום, הורה בית המשפט למשיב "להתאים את הבניה המפורטת בכתב האישום ובתרשים המצורף לו לתוכניות ולהיתרי הבניה החלים באיזור, לרבות בדרך של הריסת הבניה המפורטת בכתב האישום ובתרשים המצורף לו..." (להלן: "הצוו").
על פי האמור בהחלטת בית-משפט קמא, בדיון ההקראה הראשון לגופו של עניין, שהתקיים ביום 8.11.2020, העלה ב"כ המשיב טענה מקדמית, לפיה יש להורות על ביטול כתב האישום, מאחר שהמערערת לא המציאה למשיב התראה טרם הגשת כתב האישום, וזאת בנגוד לדין.
מהראיות שהובאו בבית-משפט קמא, עולה כי לא נעשה בירור מוקדם באשר למקום מגוריו של המשיב, קודם להדבקת ההתראה על גבי המבנה.
...
זאת ועוד, כפי שציין בית-משפט קמא בהחלטתו "על פני הדברים נראה שיש בפיו של הנאשם טענות הראויות להישמע ולהישקל על ידי המאשימה טרם החלטתה אם לפעול נגד הנאשם בהליך של אי ציות". בנסיבות אלה, אין מקום להתערב בהחלטת בית-משפט קמא, ועל כן הערעור נדחה.

בהליך ערעור פלילי על בימ"ש לעניינים מקומיים (עפמ"ק) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

האחד, עפמ"ק 38932-09-21 – עירעורו של איאד בורקאן (להלן: המשיב) על החלטת בית המשפט מיום 16.8.2021, לפיה דחה בית המשפט את בקשת המשיב להורות על ביטולו של צו הריסה מינהלי שהוצא ביום 15.7.2021.
השני, עפמ"ק 16893-09-21 - ערעור המדינה (להלן: המערערת) על החלטת בית-משפט קמא מיום 18.8.2021, לפיה הורה בית המשפט על השבת פקדון שהופקד במסגרת הבקשה לביטול צו הריסה מנהלי.
עירעורו של איאד בורקאן ההליכים בבית-משפט קמא צו ההריסה שניתן בעיניינו של המשיב, נוגע למבנה שהוקם בראס אל עמוד בירושלים.
...
לפיכך, אלמלא הוחזר הפיקדון למפקיד – היה הערעור מתקבל.
דיון והכרעה דין הערעור להידחות.
אשר על כן, הערעור נדחה.

בהליך ערעור פלילי על בימ"ש לעניינים מקומיים (עפמ"ק) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת יעל ענתבי שרון) מיום 1.11.2021 בתיק תו"ב 47400-10-19, לפיו נגזר על כל אחד מהמשיבים תשלום קנס בסך 15,000 ₪, הוארך בשנתיים מאסר על תנאי שנגזר על המשיבים בתיק תו"ב 45295-10-16, ונדחה מועד ביצוע צו הריסה/התאמה ליום 1.5.2022.
להלן העובדות הרלוואנטיות לענייננו, בהתאם למפורט בגזר דינו של בית-משפט קמא: "על פי עובדות כתב האישום, ביום 25.2.10 נגזר דינם של הנאשמים ב-ת.פ. 11969/08 (תו"ב 10120-02-08) ובגזר הדין נצטוו, בין היתר, להתאים מבנה של כ-132 מ"ר (קומת מרתף ו-2 קומות מגורים בשכונת סוויח בראס אל עמוד בירושלים) להיתר בניה, לרבות באמצעות הריסה, וזאת לא יאוחר מיום 1.3.11.
כן נטען כי בית-משפט קמא שגה בהאריכו בשנתיים את המאסר על תנאי, ובכך שדחה את מועד ביצוע ההריסה בחצי שנה, בנגוד להוראת סעיף 254ב לחוק, מבלי שהוכח כי היתר בנייה מצוי בהשג יד ומבלי לנמק את החלטתו.
אשר לבקשת המערערת למתן צו הריסה חדש במסגרת גזר הדין – בהתאם לנוסח החוק לפני תיקון 116, רשאי היה בית המשפט להורות על הריסת מבנה שניבנה ללא היתר במסגרת גזר דין, כאשר הורשע אדם בעבירה של בנייה או שימוש ללא היתר, לפי סעיף 204 בנוסח הקודם של החוק.
...
לעניין זה מתייחס סעיף 254ג לחוק: 254ג. (א) צו שנתן בית משפט לפי סעיף 254ב יבוצע בידי מי שהורשע בביצוע העבירה או מי שבית המשפט קבע שביצע את העבירה (בפרק זה – מורשע), ואם היה יותר ממורשע אחד – בידי כולם יחדיו או בידי מי שבית המשפט קבע.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), הרשות האוכפת רשאית לבצע צו שניתן לפי סעיף 254ב בהתקיים אחד מאלה: (1) המורשע לא קיים את הצו וחלף המועד לביצוע הצו לפי סעיף 254ד, ובלבד שהתובע הודיע למורשע, בכתב, 21 ימים מראש לפחות, על כוונת הרשות האוכפת לבצע את הצו; (2) בית המשפט הטיל את ביצוע הצו על הרשות האוכפת, ובלבד שהתובע ביקש זאת טרם מתן הצו.
אשר על כן – הערעור מתקבל והמשיבים מצווים להתאים את הבנייה המפורטת בכתב האישום בתיק 11969/08 של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, להיתרי הבנייה החלים באזור, לרבות בדרך של הריסה.

בהליך ערעור פלילי על בימ"ש לעניינים מקומיים (עפמ"ק) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופטת יעל ענתבי שרון) מיום 7.2.2022 בתיק תו"ב 6974-12-19.
אשר לאי מתן צו הריסה חדש – נטען כי בהתאם לסעיף 254ב(א) לחוק, גזר הדין יכלול צו הריסה, אלא אם קיימים טעמים מיוחדים שיירשמו שלא לעשות כן. לטענת המערערת, בית-משפט קמא טעה בכך שלא יישם את הוראת החוק, ואף לא נימק החלטתו בעיניין זה. ב"כ המשיב טען כי אין עילה להתערב בגזר דינו של בית-משפט קמא.
לאחר שמיעת טיעוני ב"כ הצדדים, דינו של העירעור להיתקבל גם במקרה זה. להלן הנימוקים כפי שהובאו באותו עניין בעפמ"ק 19476-12-21 מדינת ישראל נ' עבדין (4.8.2022), ואשר הם תקפים גם בעניינינו: בהתאם לנוסח החוק לפני תיקון 116, רשאי היה בית המשפט להורות על הריסת מבנה שניבנה ללא היתר במסגרת גזר דין, כאשר הורשע אדם בעבירה של בנייה או שימוש ללא היתר, לפי סעיף 204 בנוסח הקודם של החוק.
כאמור, במסגרת התיקון, על בית המשפט ליתן צו הריסה אלא אם קיימים טעמים מיוחדים שלא לעשות כן. המשיב לא הראה כל טעם מיוחד שבגינו לא יורה בית המשפט על הריסת המבנה במסגרת גזר הדין.
העירעור, על המנעות בית-משפט קמא מהוצאת צו התאמה/הריסה במסגרת גזר הדין, מתקבל, והמשיב מצוה להתאים את הבנייה המפורטת בכתב האישום בתיק 7217/13 של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, להיתרי הבנייה החלים באיזור, לרבות בדרך של הריסה.
...
דיון והכרעה דין הערעור להתקבל בחלקו.
לעניין זה מתייחס סעיף 254ג לחוק: "254ג. (א) צו שנתן בית משפט לפי סעיף 254ב יבוצע בידי מי שהורשע בביצוע העבירה או מי שבית המשפט קבע שביצע את העבירה (בפרק זה – מורשע), ואם היה יותר ממורשע אחד – בידי כולם יחדיו או בידי מי שבית המשפט קבע.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), הרשות האוכפת רשאית לבצע צו שניתן לפי סעיף 254ב בהתקיים אחד מאלה: (1) המורשע לא קיים את הצו וחלף המועד לביצוע הצו לפי סעיף 254ד, ובלבד שהתובע הודיע למורשע, בכתב, 21 ימים מראש לפחות, על כוונת הרשות האוכפת לבצע את הצו; (2) בית המשפט הטיל את ביצוע הצו על הרשות האוכפת, ובלבד שהתובע ביקש זאת טרם מתן הצו".

בהליך ערעור פלילי על בימ"ש לעניינים מקומיים (עפמ"ק) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

ערעור המדינה על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת יעל ענתבי שרון) מיום 22.5.2022 בתיק צ"ה 2343-02-21, לפיה נדחתה בקשתה למתן צו הריסה שפוטי לפי סעיף 239 לחוק התיכנון והבנייה התשכ"ה-1965 (להלן: החוק), ונפסקו כנגדה הוצאות משפט.
ההליכים בבית-משפט קמא ביום 1.2.2021 הגישה המערערת בקשה למתן צו הריסה לפי סעיף 239(א)(1), (4) ו- (5) לחוק, בנוגע לשני מבנים שניבנו בירושלים ברחוב הרכב 44 בתלפיות.
כן קבע בית המשפט, כי "אף אם לא היה ניתן לראות בה כבעלת הזיקה הקניינית הנדרשת, על בית המשפט לבחון את קיום יסודותיו של סעיף 239 לחוק באופן עצמאי ואין הבקשה מתקבלת באופן אוטומאטי, אף בהיעדר היתנגדות". בשלב שני, סקר בית-משפט קמא את תנאי העמידה של המערערת בהוראות סעיף 239 לחוק.
...
לגבי קביעת בית-משפט קמא בכל הנוגע למשיבות 2 ו- 3, ממנה משתמע לכאורה שבית המשפט מצא פגם בכך שהן מעוניינות בפינוי המשיבה מהנכס מאינטרסים אישיים – בעניין זה אינני שותפה לביקורת של בית המשפט כלפי המשיבות.
אשר על כן, הערעור נדחה.
המערערת תשלם למשיבה 1 הוצאות הערעור בסך 5,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו