ערעור המדינה על גזר דין בעבירות ייבוא והפצת סם מסוכן

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"פ 63413-01-22 מדינת ישראל נ' בנימוב בפני כבוד השופטת מרב גרינברג בעיניין: המאשימה מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד דודי ענבר הנאשם רונן בנימוב ע"י ב"כ עוה"ד עמית שלף ושרון רבינוביץ גזר דין

בתי המשפט חזרו והדגישו בפסיקותיהם את החומרה הנלווית לעבירות הסמים, ובפרט עבירות ייבוא והפצת סמים מסוכנים.

מדיניות הענישה בעבירות ייבוא סם מחמירה ובית המשפט העליון קבע כי יש לנקוט ביד קשה כלפי כלל המעורבים בשרשרת הפצת הסמים: "על בתי המשפט לנקוט במדיניות ענישה משמעותית כלפי כל המעורבים בשרשרת הפצת הסמים, שכן רק בדרך זו ניתן יהיה לפעול למיגור התופעה. על אף העובדה כי המערערים שמשו בבלדרים, ולא עמדו בראש שרשרת הפצת הסם – הרי שהשיטה העומדת במרכז התופעה נשענת, במידה רבה, על נכונותם של המערערים ושכמותם לבצע את העבירות האמורות... מכאן עולה שמאבק בתופעת ההסתננות וייבוא הסמים לתחומי המדינה מחייב הרתעה אפקטיבית של כלל השותפים למבצעי ההברחה, המודעים לחומרת העבירות הכרוכות במכלול, וזאת באמצעות ענישה משמעותית שתאיין את כדאיות ביצוע המעשים האסורים" ע"פ  7044/11 עבד נ' מדינת ישראל  (17.6.12).

אפנה בעיניין זה לע"פ 1901/19 אסולין נ' מדינת ישראל (31.5.20), ייבוא 25,000 טבליות של MDMA , באמצעות הדואר, שם נגזרו על נאשם, ללא עבר, שתפקידו היה לאסוף את חבילת הסם, 54 חודשי מאסר, עירעורו נדחה.

נקבע מיתחם ענישה שנע בין 54-78 חודשי מאסר; בת"פ (מח-מרכז)67527-03-18 מדינת ישראל נ' בוירסקי (29.12.19) נדון נאשם בגין ייבוא 1 ק"ג קוקאין, נקבע מיתחם שנע בין 4.5-7.5 שנות מאסר, נדון לענישה שיקומית של 28 חודשי מאסר, הדברים דומים גם ביחס לגזר הדין שניתן על ידי בת"פ 7408-03-20 בעיניינו של רם (6.3.23), שם נדון נאשם שייבא כמות דומה לזו שבתיק שבפנינו, ועבר הליך שקום ארוך טווח ומוצלח, בהסכמת המאשימה, לענישה שיקומית של עבודות שירות.

...

אפנה בעניין זה לע"פ 1901/19 אסולין נ' מדינת ישראל (31.5.20), ייבוא 25,000 טבליות של MDMA , באמצעות הדואר, שם נגזרו על נאשם, ללא עבר, שתפקידו היה לאסוף את חבילת הסם, 54 חודשי מאסר, ערעורו נדחה.

לאחר שבחנתי את כלל השיקולים, מצאתי לאמץ את מתחם הענישה שאליו עתרה המאשימה.

אני גוזרת, אפוא, על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בן 45 חודשים בניכוי ימי מעצרו 16.1.22 – 3.4.22.

לאחר ניהול משפט הוכחות, הורשעו המערערים בעבירות אלה: ייבוא סמים, לפי סעיף 13 בצרוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים); והחזקת כלים להכנת סם מסוכן, לפי סעיף 10 לפקודת הסמים.

העירעור על גזר הדין הלכה מושרשת היא, כי ערכאת העירעור אינה נוהגת להתערב במידת העונש שנקבעה על ידי הערכאה הדיונית, אלא מקום בו נפלה טעות מהותית בגזר הדין, או כאשר מדובר בסטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת (ע"פ 7661/14 פלוני נ' מדינת ישראל (4.1.2016); ע"פ 5953/15 שוהאנה נ' מדינת ישראל (31.12.2015); ע"פ 1474/14 פלוני נ' מדינת ישראל (15.12.2015)).

טרם שאדרש לגזר דינם של המערערים, יש לחזור ולהדגיש את חומרתן הרבה של עבירות הסמים, ובראשן עבירות הסחר והפצת הסם, ואת הצורך להאבק בעבירות אלה באמצעות ענישה משמעותית ומרתיעה.

...

כך, בע"פ 100/14 מדינת ישראל נ' מחטייב (10.12.2014), נדחה ערעורו של מערער, אשר הורשע, במסגרת הסדר טיעון, ב-4 עבירות של סחר בסם מסוכן, לאחר שביצע עסקאות סמים עם סוכן סמוי ושוטר מוסווה.

לחובתו של המערער שם עמד עבר פלילי, בעבירות רכוש ואלימות, ועונשו הועמד על 5 שנות מאסר; בע"פ 3578/12 עזמה נ' מדינת ישראל (17.1.2013), נדחה ערעורו של מערער, אשר הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות של תיווך לסחר בסמים, כאשר התיווך נעשה בין המערער לבין סוכן משטרתי, עמו היתה למערער היכרות קודמת.

סוף דבר, אמליץ לחבריי לדחות את הערעור על שני חלקיו.

על פי המתואר בכתב האישום, חבר איבראהים עבאסי (להלן: איבראהים) ל- 5 אזרחים זרים (להלן: טימיס, מריה, אדריאן, ויקטור ופרנסיסקו), לשם ייבוא לישראל סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות גדולה וכן להפעלת מעבדת סמים לגידול סם מסוג קאנביס.

בגזר דינו עמד בית המשפט על מדיניות הענישה לפיה נידרשת ענישה מחמירה בעבירות סמים של כל אחד המהוה חלק משרשרת הפצת הסם, אך תוך מדרג של חומרה בין החוליות השונות.

כידוע, נקודת המוצא היא שערכאת העירעור אינה נוטה להתערב בגזר דינה של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים בהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית, או שעה שהעונש שנגזר על ידה סוטה באופן ממשי מרמת הענישה המקובלת או הראויה בנסיבות דומות (ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3856/13 גוני נ' מדינת ישראל (3.2.2014); ע"פ 3060/15 אבו רגייג נ' מדינת ישראל (21.7.2015); ע"פ 5860/14 לביא נ' מדינת ישראל (6.3.2016)).

טימיס שהורשע בעבירות של יבוא והחזקה של קוקאין בכמות גדולה משמעותית מזו בגינה הורשע המשיב וכן בעבירה של אספקת סם, נידון ל- 58 חודשי מאסר; אדריאן ומריה, שהורשעו יחד עם טימיס בעבירות היבוא וההחזקה של הקוקאין, נידונו ל- 42 חודשי מאסר; ואילו על ויקטור ופרנסיסקו שהורשעו בייצור והחזקה של סם קאנביס הוטל עונש של 9 חודשי מאסר.

...

בהתאם לסיכום בין המשיב לאיברהים אמור היה האחרון לספק למשיב 300 גרם קוקאין.

סעיף 58 ל[חוק העונשין](http://www.nevo.co.il/law/70301), התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) קובע לאמור: "מי שהוטל עליו עונש מאסר בשל עבירה נוספת והופעל נגדו עונש המאסר על תנאי, יישא, על אף האמור בסעיף 45, את שתי תקופות המאסר בזו אחר זו, זולת אם בית המשפט שהרשיעו בשל העבירה הנוספת ציווה, מטעמים שיירשמו, ששתי התקופות כולן או מקצתן יהיו חופפות". סעיף 58 קובע אפוא כי ברירת המחדל היא שתקופת עונש מותנה שהופעל תרוצה במצטבר ("בזו אחר זו") לתקופת המאסר שהוטלה בשל עבירה נוספת.

אשר על כן לא הייתה בענייננו כל הצדקה לסטות מהכלל שתקופות המאסר - זו שהוטלה וזו שהופעלה - ירוצו בזו אחר זו. סוף דבר: אציע לחברי כי נדחה את ערעור המדינה לגבי העונש שהוטל על המשיב בגין הרשעתו בתיק הנדון, אך נקבל את ערעורה לענין הפעלת העונש המותנה באופן שרק מחציתו תהא במצטבר לעונש שהוטל בתיק הנוכחי.

]השופט ג' קרא: ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' טופף) מיום 23.6.2019 בת"פ 39201-05-18, בגדריו הושתו על המשיב תשעה חודשי מאסר בפועל לריצוי על דרך של עבודות שירות; מאסרים מותנים; קנס בסך עשרים וארבעה אלף ש"ח; והתחייבות כספית בסכום שלושים וחמישה אלף ש"ח. רקע ועיקרי כתב האישום המשיב הורשע על פי הודאתו, בעבירות שעניינן יבוא סם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי לפי סעיף 7(א) בצרוף 7(ג) רישא לפקודה; קשירת קשר לפשע (יבוא סם מסוכן) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 יחד עם סעיף 13 לפקודה; וסחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודה.

החזקת הסם, כשהוא מחולק למנות, ועוד בקבוקונים ריקים רבים ומשקל אלקטרוני מלמדים על החזקה שלא לצריכה עצמית אלא להפצה; מכירת שני בקבוקונים שהכילו סם מסוג GBL לשני אנשים שונים, עבורם קיבל המשיב תמורה כספית; נסיבה זו של סחר בסם מסוכן בהצטרפה לייבוא והחזקת סם בכמות גדולה אינה מתיישבת עם החזקה לצריכה עצמית; בביתו של המשיב נתפסו שני בקבוקונים בהם נימצאו שני סוגי סמים שונים קטאמין ו-MDMA; אם לא די בכל אלה, המשיב הודה בבית המשפט בעובדות כתב האישום ובהוראות החיקוק שייחסו לו החזקת סם שלא לצריכתו העצמית.

אילמלא נסיבותיו האישיות של המשיב, בהנתן חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, ההחמרה בענישה עלולה היתה להיות משמעותית יותר, נוסף על כך, ובהיתחשב בכך שערכאת העירעור אינה ממצה את הדין עם משיבים (ע"פ 774/17 ‏‏חטאב נ' מדינת ישראל (‏27.3.2019)), בהלכה לפיה החמרה בענישה תיעשה בהדרגה ולא באבחה אחת (ראו ע"פ 2891/12 מדינת ישראל נ' רבעא (15.07.2012)) ועמדת המדינה בטיעון בעל פה במסגרת העירעור, אציע כי נעמיד את עונשו של המשיב על ששה עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל, כשמתוך תקופה זו תנוכה תקופת מעצרו בגין ההליכים בתיק זה. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו בעינם.

...

לאור האמור, מצא בית המשפט לחרוג לקולא ממתחם הענישה ההולם, והשית על המשיב עונש כמפורט לעיל.

לאחר שעיינתי בגזר דינו של בית המשפט קמא ובתסקיר שירות המבחן ושמעתי דברי נציגת שירות המבחן, אציע לחבריי כי נקבל את ערעור המדינה ונחמיר בעונשו של המשיב.

לפנינו ערעור מטעם המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט מ' לוי) בת"פ 22992-09-18 מיום 17.12.2020, בגדריו נגזרו על המשיבים עונשים של 9 חודשי מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות, לצד ענישה נלווית, בשל מעורבותם בייבוא והפצת עשרות ליטרים של סם מסוכן מסוג GBL והפצתם בישראל.

יוער, כי עוד בטרם הוגש העירעור החל בן פורת לשאת בעונש המאסר בפועל שנגזר עליו בדרך של עבודות שירות, והספיק לבצע למעלה מחודש ימים במסגרת זו. העירעור על גזר הדין בעירעור שהוגש מטעם המדינה על גזר הדין (עונש המאסר בעבודות שירות, וגובה הקנס), נטען כי מדובר בפרשה חריגה בחומרתה של יבוא רחב הקף באופן חסר תקדים וסחר בכמות עצומה של סם מסוג GBL, המוכר כ"סם אונס", והפצתו בישראל, פעילות שבוצעה על ידי שני המשיבים בצורה שיטתית ומתוכננת, ואשר נפרסה על פני תקופה ממושכת.

בית משפט זה שב והדגיש לא אחת את החומרה הנלווית לעבירות הסמים, ולעבירות שעניינן בייבוא והפצת סמים מסוכנים בפרט, אשר יש בהן כדי לסכן את שלום הציבור ולהרחיב את מעגל המשתמשים בסמים והמכורים להם.

...

עם זאת, נציגת שירות המבחן הדגישה כי אף אם יוחמרו עונשי המשיבים, והם יישאו בעונשי מאסר מאחורי סורג ובריח, לא יהיה בכך כדי "לטרוף את כל הקלפים ולקלקל", כלשונה, ולהתרשמותה "שניהם יתמודדו". דין והכרעה לאחר שעיינו בטענות המדינה, שמענו את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו ועיינו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובתסקירים שהוגשו בעניינם של המשיבים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל – במובן זה שעונשי המשיבים יוחמרו כך שיישאו בעונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, כך שיינתן ביטוי משמעותי יותר לחומרת מעשיהם והעבירות שבהן הורשעו, גם אם אין בכך כדי הענישה ההולמת במקרה דנן.

לצד זאת, בשים לב למצבם הכלכלי של המשיבים כפי שהוצג לפנינו בדיון, לא מצאנו להחמיר בקנסות שהוטלו על המשיבים.

הערעור מתקבל אפוא, כאמור לעיל בפסקה 20.

על מנת לאפשר למשיבים לפנות להליך מיון מוקדם, אנו דוחים את תאריך התייצבותם למאסר בפועל ליום 1.4.2021.