ערעור המדינה על ביטול כתב אישום בשל התיישנות

לתמיכת טענותיו, הפנה ב"כ הנאשם לע"פ 6629/98 אורי הלר נגד מ"י, בסעיף 11 סיפא לפסק הדין: "טענת הסנגור סמכה על הוראת סעיף 239א סיפה, אלא שהנחתו כי זאת משמעותה של הסיפה מוטעית. כל שבאה הסיפה להשמיע הוא שכאשר מתברר מחקירת בעל הרכב (המקוימת, כרגיל, תוך שנה מיום ביצוע העבירה) כי בזמן ביצוע העבירה היה רכבו ברשותו של אדם אחר, עומדת לרשות התביעה שנה נוספת, שבמהלכה מוטל עליה להזמין לחקירה את החשוד בבצוע העבירה או לשלוח לו הודעה על ביצועה, ואם תקיים אחד מאלה, תהא רשאית להגיש את כתב-האישום נגד החשוד תוך תקופת ההתיישנות הרגילה, היינו (בנתוני הדוגמה שהבאנו) תוך חמש שנים. נמצא כי גם מטענה זו אין המערערים יכולים להוושע". משמע, בעת שבעל הרכב מוסר פרטי נהג שהרכב היה ברשותו במועד ביצוע העבירה, עומדת לרשות המאשימה שנה נוספת אשר במהלכה מוטלת עליה החובה להזמין לחקירה את מבצע העבירה, או לשלוח לו הודעה על ביצועה, ככל שעשתה כן רשאית להגיש את כתב האישום תוך חמש שנים.

לא יעלה על הדעת כי במהלך "שרשרת" של תקוני כתב אישום על בסיס עבירה בה לא היה מפגש "שוטר-נהג" , ימצא עצמו אדם עומד למשפט על עבירה אותה ביצע לכאורה גם לפני 10 שנים כאשר בכל פעם "זוכה" המדינה בתקופת היתיישנות חדשה לאור "גילוי" נאשם חדש.

בהתאם לסמכותי מכח סעיף 150 בחוק סדר הדין הפלילי, ולאחר שקבלתי את טענתו המקדמית של הנאשם מחמת היתיישנות העבירה כלפיו, אני מורה על ביטול כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם בתיק זה. המזכירות תשלח עותק לצדדים.

...

משכך, פסק דינו של בית המשפט קמא שיצא מנקודת הנחה, כי שומר הדרך נמנה עם אנשי "יחידה משטרתית" אינו יכול לעמוד בהיעדר כל הסכמה או ביסוס ראייתי להנחה זו. בנסיבות אלה, יש לקבל את ערעורה של המדינה.

בפיסקה 7 בפסק דין אלעזר זמל, קבע בית המשפט המחוזי ירושלים כדלקמן: "בחינה של סעיפי החוק שצוטטו לעיל ושל טיעוני הצדדים מביאה לידי מסקנה כי סעיף 225א(א1)(1) לחסד"פ אינו חל בנסיבות בהן תיעוד העבירה נעשה בידי "שומר דרך", מהנימוקים הבאים: כפי שעולה מלשון הוראות החוק הנ"ל, סעיף 225א(א1)(1) לחסד"פ חל רק כאשר החשד לביצוע העבירה מבוסס על צילום רכב כאמור בסעיף 27א או 27א1 לפקודת התעבורה.

ממילא, לא ניתן לקבל את המסקנה אותה מסיק המשיב מטענתו זו, לפיה אין מקום לאבחנה בין שני סוגי הצילומים.

בהתאם לסמכותי מכח סעיף 150 בחוק סדר הדין הפלילי, ולאחר שקיבלתי את טענתו המקדמית של הנאשם מחמת התיישנות העבירה כלפיו, אני מורה על ביטול כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם בתיק זה. המזכירות תשלח עותק לצדדים.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני כב' ס. הנשיאה השופט י' צלקובניק עפ"ת 5160-01-19 המערערת מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד ואדים סיגל המשיב אברגיל חיים ע"י ב"כ עו"ד יאיר גרוס פסק דין

בפניי ערעור כנגד החלטת בית המשפט קמא שהורה על ביטול כתב האישום שהוגש נגד המשיב מחמת היתיישנות.

...

לפני בקשה מקדמית מטעמה של הנאשמת, להורות על ביטול כתב האישום מחמת היתיישנות.

במקרה דנן, המערער אינו ניכנס כלל לגדר "מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס", וזאת על פי קביעותיו העובדתיות של בימ"ש קמא, וממילא אין כל תחולה בעניינינו לחריג הקבוע בס"ק (ב) של סעיף 225א, המאפשר להגיש כתב אישום באיחור נגד מי שבקש להשפט בהתאם לסעיף 229(א)(2).

עוד נקבע- "מדובר במבחן אובייקטיבי לחלוטין. יש לבדוק - האם הומצאה הודעת תשלום הקנס בתוך פרק הזמן שקבע לכך המחוקק, אם לאו. רק פרשנות כזו תיישם נכונה, הלכה למעשה, את הרציונל העומד בבסיס קביעת המחוקק את מועד ההתיישנות המיוחד לעבירות קלות כגון דא, אשר עיקרו בחובה "לאפשר לאזרח להציג את הגנתו סמוך ככל שניתן לארוע המיוחס לו...". כמו כן ראו תת"ע 8776-09-20 מדינת ישראל נ' חנאן חאג' יחיא תת"ע 8843-09-20 ומדינת ישראל נ' חנאן חאג' יחיא (בית משפט לתעבורה מחוז מרכז, פורסם במאגרים המשפטיים), שגם שם נקבע כי "השאלה שבמחלוקת היא האם עצם הגשת הבקשה להשפט על ידי המבקשת מונעת ממנה את טענת ההתיישנות? לדידי יש להשיב על כך בשלילה" וכי "יש לזכור כי המבקשת טוענת כי לא קיבלה הזמנה לדין ונודע לה על קיומם של הדו"חות באמצעות משרד הרשוי. רק לאחר מכן הגישה בקשה להארכת המועד להשפט, אשר נתקבלה, ולאחריה הגישה את הבקשה להשפט, במטרה לבטל את הדו"חות.

...

טענת המשיבה ולפיה, משהוגשה בקשה להישפט, מוותרת המבקשת על טענת התיישנות, אינה מקובלת עלי".

גם אני סבורה כי תוצאה לפיה נאשם שלא קיבל דו"ח או כתב אישום ונודע לו על כך רק כתוצאה מפניית המרכז לגביית קנסות, למשל, לא יוכל לקבל את יומו בבית המשפט לטעון טענות מקדמיות ככל נאשם אחר, יוצרת מצב אבסורדי ושאינו מתקבל על הדעת ולכן אין מקום לאפשר זאת.

משקבעתי כי הדו"ח לא נמסר לנאשמת ביד, או בכלל, וכי למעשה כתב האישום הוגש רק בחודש מרץ 2022, בעוד העבירה הנטענת בוצעה בשנת 2019, יש מקום לקבוע כי העבירה התיישנה וכך אני מורה, ולפיכך אני מורה על זיכוייה של הנאשמת .

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"ת 31176-02-23 מדינת ישראל נ' לינדר ‏05 יולי 2023 לפני: כבוד השופט אינאס סלאמה המערערת: מדינת ישראל ע"י פרקליטות מחוז חיפה המשיבה: צביה לינדר ע"י עו"ד רון מייסטר ועו"ד ערן בר אור פסק דין

בדיון שהתקיים מלפני בית המשפט קמא, בתשובה לכתב האישום שהגישה המשיבה בכתב במעמד הדיון (עותק צורף להודעת העירעור), ואף בהמשך טיעון בכתב שהגישה היא במועד מאוחר יותר, עתרה המשיבה להורות על ביטול כתב האישום מחמת היתיישנות.

...

קודם להגשת כתב אישום זה, וכפי העולה גם מהחלטתו של בית המשפט קמא ומטיעוני הצדדים מלפני בית המשפט קמא, נעתר בית משפט השלום לתעבורה בחיפה לבקשת המשיבה להארכת המועד להישפט, בין היתר ביחס להודעת תשלום הקנס שבענייננו (ראו המ"ש 9446-10-21, החלטה מיום 10.1.2022).

במצב דברים זה, דומני כי אין אנו באים בגדרו של סעיף 225א(א2) לחסד"פ, וגם מטעם זה דין הערעור להתקבל (ראו גם דברי הסניגור המלומד בעמוד 5 לפרוטוקול הדיון לפניי מיום 24.5.2023, שורות 14 – 15).

לא למותר להזכיר עוד את הקבוע בסעיף 225א(ב) לחסד"פ, לפיו: "אין באמור בסעיף קטן (א) כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שביקש להישפט לפי סעיף 229, אף אם עברו המועדים הקבועים בסעיף קטן (א)". סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול החלטת בית המשפט קמא מיום 8.1.2023, במסגרתה כתב האישום בוטל מחמת התיישנות.

החלטתי זו תונח על שולחנו של מותב בית המשפט קמא, על מנת שיתן הוראות אופרטיביות בדבר המשך קיום ההליך לפניו, כפי ראות עיניו.

ולהלן הנימוקים: הדין סעיף 225א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 קובע: "עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעיניינה הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב); ואולם, בעבירת קנס שהיא עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, ובעל הרכב הוכיח כי לא חלה עליו אחריות לעבירה לפי סעיף 27ב לפקודה האמורה, ניתן להגיש כתב אישום או להמציא הזמנה למשפט או הודעת תשלום קנס, למי שנהג ברכב אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה." "אין באמור בסעיף קטן (א) כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שבקש להשפט לפי סעיף 229, אף אם עברו המועדים הקבועים בסעיף קטן (א)". סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי קובע: "הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להשפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להשפט באיחור, ובילבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו. הורשע האדם בבית המשפט על העבירה ונגזר דינו לקנס, לא יפחת הקנס מהסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס, אלא אם כן ראה בית המשפט נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתתו". בתת"ע (תעבורה י-ם) 5103-02-20 מדינת ישראל נ' אליהו נחום ניהול בע"מ (נבו 02.07.20), כב' השופט מהנא צטט בהחלטתו מתוך ע"פ 3584/98 מדינת ישראל נ' הרצל אביב שם נקבע כי "תקופת ההתיישנות היא אכן בת שנה אחת אולם מניינה הוא מיום הגשת הבקשה להשפט. עד אז- אם התובע לא בחר להאשים בגינה ושלח הודעת תשלום קנס – אין העבירה כלל אינה מצויה "בערוץ" של העמדה לדין ודין ההתיישנות כלל אינו חל עליה.

עוד עמד על כך כי קיימים שני שעוני זמנים אשר רצים בנפרד "האחד ממועד ביצוע העבירה, לגביו חלה על המישטרה חובה לשלוח הודעה על ביצוע העבירה תוך 4 חודשים; והשני מועד הגשת הבקשה להשפט שם חלה על המאשימה חובה להמציא הזמנה לדין בטרם חלפה שנה. משהוארך המועד להשפט על העבירה, הנאשמת לטעמי נימצאת בנקודת זמן השנייה, כלומר מאותו מועד מתחיל מניין הימים למשלוח ההזמנה למשפט בטרם חלוף שנה". עוד נקבע כי  "הוראה זו הקבועה בסעיף 225א לחוק סדר הדין הפלילי אינה הוראת היתיישנות אלא הוראה שמטרתה לשים מחסום דיוני למשלוח ההזמנה למשפט, אם חלף המועד של שנה מיום שבקש הנאשם להשפט, מהטעם של חולשת הזכרון ומניעת ענוי דין בעבירה, שהיא עבירה קלה. אם התביעה לא הזדרזה בהגשת כתב אישום תוך פרק הזמן של שנה, אות וסימן הוא שהעבירה אינה נחשבת בעיניה כחשובה לניהול משפט". ערעור ובקשת רשות ערעור נדחו.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הנני לקבוע כי המאשימה לא נשאה בנטל ועל כן החלטתי לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול כתב האישום מחמת היתיישנות.

...

דיון והכרעה לאחר שהקשבתי בקשב רב לטיעוני הצדדים ועיינתי בתגובות בכתב וכן בתיק בית המשפט, החלטתי לקבל את הבקשה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הנני לקבוע כי המאשימה לא נשאה בנטל ועל כן החלטתי לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול כתב האישום מחמת התיישנות.