ערעור בשל היעדר ייצוג משפטי

כמו כן, בית המשפט קבע כי לא עומדת למערערים הגנת סעיף 34א לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק המכר), וזאת משעה שניתן עיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ ובהנתן שצו רישום הזכויות זויף, ומשכך אין לומר כי מדובר במכירה שנעשתה "על פי דין", כלשון סעיף 34א. בית המשפט עמד על כך שהאם המנוחה העלתה את טענת הזיוף כבר למן תחילת הדרך, ואף הגישה תלונה במישטרה ופנתה בנושא לרשם ההוצל"פ, לרשם המקרקעין ובמכתב לנשיא בית המשפט המחוזי (כל אותה עת, ללא ייצוג משפטי).

באשר לקביעתו של בית משפט קמא כי צו רישום הזכויות זויף לנוכח העידר חתימה על גביו, המערערים טוענים כי מדובר בנימוק בעייתי, וכתימוכין לכך הם מפנים למסמכים נוספים מטעם ההוצאה לפועל שאף הם אינם חתומים.

...

ברם, דרכי למסקנה זו שונה מדרכו של חברי.

סוף דבר, מסכים אני כי יש לדחות את הערעור, לרבות הקביעה בפסק הדין כי תקנת השוק לפי סעיף 34א לחוק המכר אינה חלה על המקרה, אף כי נימוקיי לכך שונים מאלה של חברי השופט עמית.

כחברי המשנה לנשיאה (בדימוס) אף אני סבורה כי מסקנה זו מתיישבת עם תכליותיה של תקנת השוק, ואינה פוגעת למעלה מן הצורך בהגנה הניתנת לרוכשים בהליכי הוצאה לפועל.

דברים אלה יפים גם לעניין טענתו של המערער לגבי העידר יכולתו לממן את ייצוגו המשפטי בהליך המתנהל נגדו.

זאת מאחר שהמערער יוכל – אם זה יהיה המצב - לפנות לסניגוריה הציבורית בבקשה לקבל ייצוג משפטי מטעם המדינה.

...

גם דינה של טענה זו להידחות.

לטעמי, החלטה זאת היא מידתית ומאזנת כראוי וכנדרש בין זכויותיו של המערער (שנקבע כי בסופו של דבר הן לא קופחו); לבין האינטרס שבחילוט.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, ומאחר שלטעמי יש לקבל את עמדת המשיבה לעניין הסוגיות שבמחלוקת, דין הערעור להידחות.

לעניין ההלכה בסוגית חזרה מהודיה – ראו ע"פ 6349-11, גנס שניידר (נשימוב) נ' מדינת ישראל (10.06.2013), שבו היתייחס בית המשפט העליון לסוגית החזרה מהודיה בשלביו השונים של ההליך המשפטי ובין השאר כאשר הבקשה מועלית לאחר מתן גזר הדין ובעניינינו בשלב העירעור, ועל כך כתב: "ביחס לתקופה שלאחר מתן גזר הדין, (לרבות בשלב העירעור), הלכה היא כי כדי שתיענה בקשת נאשם לחזור בו מהודאתו, עליו להוכיח את התקיימותן של נסיבות חריגות במיוחד, כגון (ואין מדובר ברשימה סגורה); כי הבנתו את משמעות הודאתו, או את משמעות הסדר הטיעון (בין היתר, על רקע של העדר ייצוג משפטי); העדר אזהרה כי בית המשפט איננו חייב לכבד את הסדר הטיעון, הפרת אמונים מצד סניגורו או כל כשל אחר בייצוג ועוד ...". ס' 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982, קובע כי בית המשפט רשאי "בכל שלב של המשפט", ושלב העירעור בכלל זה, לחזור בו מן ההודיה "מנימוקים מיוחדים שיירשמו". נקבע, כי מתן היתר שכזה יעשה רק בנסיבות "נדירות וחריגות" וזאת, למשל, כאשר ההודיה ניתנה שלא מאופן חופשי ומרצון, כאשר הנאשם לא הבין את משמעות הודייתו, או כאשר זו לא הושגה כדין מסיבות שונות – ראו לעניין זה ע"פ 6028/13 פלוני נ' מ"י, 20.3.14, (להלן: עניין פלוני).

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

" אשר על כן, אני מחליט לדחות את הערעור.

סוף דבר, אני דוחה את הערעור, כך שעל המערער לקיים את גזר דינו של בית משפט קמא לאלתר כשמניין הזמן לכך הוא מיום מתן פסק דין זה. המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק דין זה בדואר רשום עם אישור מסירה.

בדבר הטענה למחדל באי הגשת כתב הגנה מאחר והמערערים נאלצו להמתין עד אשר ייצוגם יוסדר מטעם הלישכה לסיוע משפטי - טענה זו לא נסתרה ולמעשה בימ"ש קמא קיבל אותה על אף שייחס למערערים כי "התרשלו" מבלי שפורט מהי אותה רשלנות.

כמו כן ער אני לכך כי סכויי ההגנה של המערערים נמוכים כפי שציין בימ"ש קמא בהחלטתו "נחה דעתי שטענות המבקשים הן טענות חלשות ודחוקות מאוד, וכמעט אין בהן משום הגנה"; אך יחד עם זאת, בשל השלב הדיוני-המקדמי בו מצוי ההליך, ולאור כך כי בימ"ש קמא עצמו קבע שלא ניתן לקבוע שמדובר בהגנה נעדרת סכויים לחלוטין ובכך פתח למערערים את שעריו של בימ"ש וביטל את פס"ד שניתן בהעדר הגנה, היה על בימ"ש בבואו לקבוע את שיעור ההפקדה, ליתן משקל יתר ליכולתם הכלכלית של המערערים המיוצגים ע"י הסיוע המשפטי= דבר המדבר בעד עצמו, כל זאת מבלי להיתעלם ממחדלם של המערערים וסכויי ההגנה, קרי: מחד לקבוע סכום ראוי להפקדה, אך מנגד לשים לנגד עינינו כי המדובר בבעלי דין המיוצגים ע"י הסיוע המשפטי.

...

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש קמא מיום 4.10.23 (כב' הרשמת הבכירה אילנה הדר) במסגרתה התנתה את ביטול פסה"ד שניתן כנגד המערערים בהיעדר הגנה, בכפוף להפקדת סכום של 35,000 ₪ בקופת ביהמ"ש. [הערה: ההדגשות בציטוטים שיובאו בפסה"ד להלן, אינן במקור ונועדו לשם ההדגשה בלבד] לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק קמא, מצאתי לדון בבקשה ולתת רשות ערעור בהתאם לתקנה 149(2)(א)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, ומכח סמכותי עפ"י תקנה 138(א)(5) החלטתי שדין הערעור להתקבל, מהטעמים שיפורטו.

כמו כן ער אני לכך כי סיכויי ההגנה של המערערים נמוכים כפי שציין בימ"ש קמא בהחלטתו "נחה דעתי שטענות המבקשים הן טענות חלשות ודחוקות מאוד, וכמעט אין בהן משום הגנה"; אך יחד עם זאת, בשל השלב הדיוני-המקדמי בו מצוי ההליך, ולאור כך כי בימ"ש קמא עצמו קבע שלא ניתן לקבוע שמדובר בהגנה נעדרת סיכויים לחלוטין ובכך פתח למערערים את שעריו של בימ"ש וביטל את פס"ד שניתן בהיעדר הגנה, היה על בימ"ש בבואו לקבוע את שיעור ההפקדה, ליתן משקל יתר ליכולתם הכלכלית של המערערים המיוצגים ע"י הסיוע המשפטי= דבר המדבר בעד עצמו, כל זאת מבלי להתעלם ממחדלם של המערערים וסיכויי ההגנה, קרי: מחד לקבוע סכום ראוי להפקדה, אך מנגד לשים לנגד עינינו כי המדובר בבעלי דין המיוצגים ע"י הסיוע המשפטי.

משכך, ועל מנת שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני המערערים, מסקנתי הינה שיש לקבל את הערעור באופן חלקי ולהורות על הפחתת גובה ההפקדה לסך של 15,000 ₪.

ציינתי בסעיף 7 לעיל שאין בכוונתי להתערב בגובה ההוצאות שקבע בימ"ש קמא בסך 2,500 ₪, ברם הואיל ובהליך זה זכו המערערים באופן חלקי, אני קובע שהמשיב יישא בהוצאות המערערים בגין הליך זה בסך 2,500 ₪, ובכך למעשה מקוזזים חיובי ההוצאות זה כנגד זה, והעירבון שהפקידו המערערים יוחזר להם באמצעות ב"כ. לאור תוצאת פסה"ד, ולמען לא יימצא חסר, אני קובע כדלהלן: (1) ביטול פסה"ד קמא מותנה בהפקדת סך של 15,000 ₪ בקופת בית המשפט, לא יאוחר מיום 10.3.24.

הוא הבחין בהתנהלות קולנית ובוויכוח בין גדיר למערער על רקע העובדה שהמערער הפריע לאסיר החוליה לנקות את תאו.

פטירת הסניגוריה הציבורית מייצוג המערער: המערער מלין על שיחרור הסנה"צ מייצוגו, טוען לאפשרות של שתוף פעולה עם סנגור וטוען כי הגנתו נזוקה, בהעדר ייצוג משפטי, שכן איננו משפטן.

...

לאחר עיון בתגובתו ונוכח דבריו, לא מצאנו טעם בייצוג סנגור ציבורי בערעור ובקשתו נדחתה [תגובת המערער והחלטתנו מיום 27.12.23].

לסיכום, אציע לחבריי לדחות את הערעור, על כל חלקיו.

יורם צלקובניק, שופט עמית סוף-דבר, הערעור נדחה, על כל חלקיו.