ערעור בשאלה משפטית על וועדה רפואית

על פי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן – "החוק"), החלטות של הועדה הרפואית לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין איזורי לעבודה.

אחת מהחובות המוטלות על הועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שפוטי היא חובת ההנמקה, אשר חיונית על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט"ו 60).

...

לא שוכנעתי, כי בנסיבות המקרה דנן מתקיים חשש ממשי לכך שהוועדה תהא מקובעת בעמדתה כלפי המערער.

לפיכך - טענת המערער בדבר החלפת הרכב הוועדה – נדחית.

סוף דבר: עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) אשר תשקול עמדתה מחדש בעניין הנכות הזמנית והקבועה של המערער תוך התייחסות מפורטת ומנומקת בהתאם לחוות הדעת הן של ד"ר קנולר והן של ד"ר שנידלר.

תקנה 7(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (ועדות עררים לשירותים מיוחדים ולילד נכה), התשנ"ה-1995 קובעת, כי "ערר על החלטת פקיד תביעות בעיניין קצבה מיוחדת או בעיניין גמלת ילד נכה יוגש תוך 90 ימים מיום שנמסרה לתובע הגימלה, הודעה על ההחלטה; הערר יוגש בכתב, באמצעות המוסד, ויצויינו בו נימוקי הערר". סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובע, כי "החלטות של ועדה רפואית לעררים, ועדה לעררים וועדה לעררים לשירותים מיוחדים, ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין איזורי לעבודה". סעיף 315א לחוק כולל הגדרה של המונח "ועדת עררים", ובסעיף קטן 2 נקבע "ועדה רפואית לעררים, ועדה לעררים, ועדה ועררים לשירותים מיוחדים או ועדה לעררים לילד נכה, לפי פרק ט'". מכאן, שאין לבית הדין האיזורי לעבודה סמכות לידון בהליך המופנה כנגד ועדה רפואית מדרג ראשון.

למעלה מהדרוש אוסיף, כי אין לקבל את הטענה שהיה על הועדה הרפואית משנת 2017 לקבוע נקוד גבוה יותר בנוגע לתלותו של המערער בעזרת הזולת.

...

מכל האמור לעיל עולה שלא הוכח על ידי המערער "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור.

עם כל האמור ולנוכח נסיבות המקרה הקונקרטי, מצאתי מקום לדון בערעור לגופו, אולם משאינו מצביע על טעות משפטית בהחלטת ועדת העררים משנת 2019, אין מנוס מדחייתו.

סוף דבר לאור האמור, הערעור נדחה.

על פי סעיף 213 לחוק, החלטות הוועדה לעררים ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית דין איזורי לעבודה.

די בכך כדי למלא אחר חובת ההנמקה המוטלת על הועדה ביחס לחוות הדעת (בר"ע (ארצי) 66060-06-23 אמיר גולן - המוסד לביטוח לאומי (31.07.2023) (להלן: עניין גולן).

לצד זאת, מצאתי כי נפל פגם משפטי בהנמקת הועדה בכך שהתעלמה מטענות המערערת לפניה לגבי אי מציאת עבודה התואמת את מצבה הרפואי במסגרת הליך השקום במחלקת השקום של המשיב כמו גם בהתעלמותה מטענות המערערת לגבי הנסיבות המיוחדות של עיסוקה במועד הדיון בועדה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה הגעתי למסקנה כי דין טענות המערערת להתקבל באופן חלקי.

גם בטענות כי נימוקי הוועדה מהווים מסקנה ולא הנמקה ואינם מספקים לא מצאתי ממש.

סוף דבר: עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (אי כושר), בהרכבה מיום 1.1.23 על מנת שתשקול את טענות המערערת לגבי אי מציאת עבודה התואמת את מגבלותיה הרפואיות במסגרת הליך השיקום במחלקת השיקום של המשיב ואת טענותיה לגבי נסיבות העסקתה בעבודה בה הועסקה במועד התכנסות הוועדה.

(להלן: "עניין צירונלניק") לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה המצדיק את היתערבות בית הדין היות והמערער חולק על שיקול דעתה הרפואי של הועדה; הועדה התייחסה למסמכו של ד"ר דיסקין למרות שלא מדובר במסמך מהותי, מה גם שמדובר במסמך ללא כל דיון בשאלת הקשר הסיבתי הנטען.

אציין עוד, כי לא מוטלת על הועדה החובה להצביע על מקור אחר לטענותיו של המערער מתחום הנפש (ראו בר"ע (ארצי) 2225-05-14 המוסד לביטוח לאומי- מורנו (ניתן ביום 9.11.2014), סעיף 11 לפסק הדין ביחס להעדר החובה להצביע על מקור אחר, בשלילת קשר סיבתי).

...

להלן דברי המערער, כעולה מפרוטוקול הדיון: "הרבה דכאון והרבה חוסר סבלנות שהוא ממש בשניות מתבטא וזה לא דבר שהיה לי בכלל...פתיל קצר עם לקוחות. זה ממש פוגע בי...פניתי לטיפול רפואי אחרי שאשתי הפצירה בי. התרופות קצת מרגיעות." להלן דברי ב"כ המערער, כעולה מפרוטוקול הוועדה: "הערר אינו נוגע לנכות הפנימאית הערר רק בנכות נפשית שטענו בדרג הראשון ונדחתה ללא הפניה ליועץ. מגיש מסמך פסיכיאטרי מעודכן אשר מלמד על המשך טיפול תרופתי. מפנה לסיכום הראשון שמלמד על קושי שהיה למבוטח לפנות לטיפול לאורך השנים ואין לדעתנו בפרק הזמן שחלף מהאוטם כדי לאיין את הקשר הסיבתי בין המצב הנפשי אליו. מדובר במי שלא היה מוכר לשירותי נפש ולא קיים עניין נוסף שמהווה מקור למצב. נבקש להתוות נכות בת 10% לצמיתות זה הגם לדעתנו בהתחשב בטיפול התרופתי יכול והיתה מגיעה לו נכות גבוהה יותר". להלן פרק הממצאים ומסקנות, כעולה מפרוטוקול הוועדה: "בבדיקה הכרה והתמצאות תקינים אפקט חיוני הולם. אינו פסיכותי. בוחן מציאות שיפוט ותובנה תקינים. התובע פנה לראשונה לד"ר דיסקין בינואר 2022 כשבע שנים לאחר התאונה הנדונה ובכך מנתק את הקשר הסיבתי לאירוע הנדון" "הערר נדחה. אין קש"ס בין מצבו הנפשי לתאונה הנדונה". בית הדין, בבואו לבחון את החלטת הוועדה, יבין תחילה מה עמד לפני הוועדה.

היא נסמכת על תיעוד רפואי רלוונטי המלמד על הפגיעה הנטענת והעובדה שהמערער לא פנה כלל לטיפול בתחום זה במשך שנים ממועד האירוע, בצירוף עם ממצאיה התקינים של הבדיקה הקלינית, מלמדת על כך שבפועל לא נגרע דבר בכל הנוגע לתחום הנפשי ואין המערער מצביע על כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה בעניין זה. לאור האמור ומשקביעות הוועדה הן בתחום רפואי מובהק וטענות המערער מופנות כנגד שיקול דעתה הרפואי – התביעה נדחית.

בדיון מיום 11.9.23 הוסיף המערער שהיה על הועדה גם להזהיר אותו שאם הוא לא ישתף פעולה עם הבדיקה עירעורו ידחה.

בהקשר זה עוד נקבע בעבל (ארצי) -10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, לד (1999) 213 (28.4.1999) כי: "בהליך הבקורת השיפוטית בוחן בית-הדין לעבודה האם הועדה הרפואית לעררים ’טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מההוראה המחייבת אותה‘ (דב"ע לג0-40/ דוזלר – המוסד לביטוח לאומי [1], בעמ' 410). הפגם המשפטי בהחלטת הועדה הרפואית לעררים יכול להתבטא בסטייה מהוראות החוק והתקנות או בפגם בסדרי עבודתה של הועדה". מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל המצוי בתיק, מצאתי כי דין העירעור להדחות.

...

בהקשר זה עוד נקבע בעבל (ארצי) -10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, לד (1999) 213 (28.4.1999) כי: "בהליך הביקורת השיפוטית בוחן בית-הדין לעבודה האם הוועדה הרפואית לעררים ’טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מההוראה המחייבת אותה‘ (דב"ע לג0-40/ דוזלר – המוסד לביטוח לאומי [1], בעמ' 410). הפגם המשפטי בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים יכול להתבטא בסטייה מהוראות החוק והתקנות או בפגם בסדרי עבודתה של הוועדה". מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל המצוי בתיק, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

כך למשל, בבר"ע (ארצי) 8251-10-17 המוסד לביטוח לאומי - שמעון סימון אשרף (4.6.18) טען המוסד כי: "...אין הצדקה לקביעה שעל הוועדה לערוך למשיב בדיקה קלינית נוספת ולהזהיר אותו מפני חוסר שיתוף פעולה. זאת מהטעם שבענייננו היעדר שיתוף פעולה מצד המשיב לא פגם באפשרות של הוועדה לקבוע ממצאים באשר לנכותו. שכן לרשות הוועדה עמדו סרטי וידאו שבהם הוועדה יכולה לקבוע ממצאים רפואיים גם מבלי להשלים את הבדיקה, כמו סרטי וידאו מחקירה שנערכה...". בית הדין הארצי קיבל את הטענה וקבע: "מקובלת עלינו טענת המבקש כי במקרה שבו הוועדה יכולה לקבוע ממצא רפואי בהסתמך על מידע אובייקטיבי, על בדיקה רפואית עקיפה או בכל דרך אחרת היא יכולה לעשות כן ואינה נדרשת להזהיר את המבוטח". כאמור, הוועדה מצאה לבסס את החלטתה על מסקנותיה מבדיקות ההדמיה של המערער והבדיקה הקלינית שערכה למערער.

סוף דבר הערעור נדחה.