ערבים לחוזה שכירות כתנאי לביטולו

ביום 2.08.10 נכרת חוזה שכירות (להלן: "חוזה שכירות ") בין התובעת לנתבעת 1 במושכר (להלן המושכר") בחוזה השכירות חתמו המבקשים 3 ו4 כערבים על כתב ערבות 1 (להלן "כתב ערבות 1") לפיו הנם ערבים אישית לכל סכום שהנתבעת 1 תהיה חייבת כלפי המשיבה.

עוד הוסכם על הפחתת דמי שכירות בתנאים שהוסכמו וכן ביטול ההפחתה במקרה של הפרת חוזה.

...

מתוקף סמכותו של בית המשפט ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים המפורטות לעיל ולאור המחלוקת שהועלתה בטענות הצדדים באשר לנפקות ההסכמים כלפיהם וכיוצא בזה ערבותם, סבורני כי יש ליתן למבקשים רשות להתגונן.

עסקינן במחלוקות של ממש ויש במחלוקות אלו כדי להביא למסקנה שאין המדובר בהגנת בדים.

המשכיר, מר אברהם שושני, שפתח בהליך הראשון במסגרת ת"א 20007-07-18, הגיש את תביעתו לסך 950,000 ₪, נגד השוכרת, מרינה תעשיות סקיפג'ק בע"מ, מנהלה ובעל מניותיה, מר תייסיר אבו כנף, ומר שלום כהן, ששמשו, לפי הנטען, ערבים אישית לתנאי הסכם השכירות ושניהם חתומים על כתב ערבות המצורף להסכם השכירות ומהוה חלק הימנו.

הצדדים הסדירו ביניהם את חובתו של השוכר להשיב את המושכר, עם סיום ההיתקשרות החוזית ביניהם, בסעיף 14.1 להסכם הקובע כי "בתום תקופת השכירות או בתום האופציה, אם תהיה כזאת, או עם ביטולו כדין של הסכם זה, מתחייב השוכר לפנות את המושכר ולמסור את החזקה בו לרשות המשכיר כשהמושכר פנוי מכל אדם וחפץ השייכים לשוכר, נקי ומסודר, ובמצב כפי שהשוכר קיבל אותו מאת המשכיר, בכפוף לבלאי סביר ובהתאם לתנאי הסכם זה". כן הסדירו הצדדים את הסנקציה הכרוכה באי השבת מצב המושכר לקדמותו וקבעו, כי "לא פינה השוכר את המושכר במועד כמפורט בסעיף בהתאם לתנאי חוזה זה, הרי בנוסף לזכות המשכיר לתבוע את פינוי המושכר, ובנוסף לכל זכות אחרת שתהיה למשכיר בהתאם להסכם זה, או לפי כל דין, ישלם השוכר למשכיר בשל התקופה מהמועד בו היה עליו לפנות את המושכר ועד המועד בו יפנה את המושכר, סכום השווה ל-כפל (2) דמי השכירות בצרוף מע"מ, עבור תקופת האיחור בפנוי המושכר" (סעיף 14.2 להסכם).

...

     התביעה של שושני (ת"א 20007-07-18) מתקבלת באופן חלקי.

לעניין הארנונה, יציג שושני לתיק בימ"ש ולנתבעים, אסמכתא בדבר תשלום הסכום שנפסק בסך 46,919 ₪, זאת עד לא יאוחר מיום 31.10.22, ובהעדר אסמכתא תוך פרק הזמן הנקוב כאן, לא יהיה זכאי שושני לפיצוי בגין מרכיב זה. תביעת שושני נגד הנתבע 3, שלום כהן, מכוח כתב הערבות האישית, נדחית.

התביעה של חברת מרינה בת"א 63017-07-18 נגד שושני, נדחית בזה.

הסעיף כולו מקנה למשכירים את הזכות לבטל את ההסכם, למשל בגין אי תשלום דמי שכירות או בגין אי עמידה בתנאי ההסכם.

בסעיף 18 להסכם נקבע שבי-די מתחייבת בתום תקופת השכירות או בעזיבתה את המושכר בשל הפרת ההסכם או סיום השכירות "לפנות את המושכר מכל אדם וחפץ ולמסור את החזקה במושכר במצב טוב ושלם וראוי לשימוש, תקין ונקי כמו שהיה בעת מסירתו, בכפוף לבלאי סביר ורגיל, כשהמושכר ריק מכל אדם וחפץ...". בעמוד האחרון להסכם, מתחת לחתימות הצדדים לו, התחייבו זאב והנתבע 2 דוד פלדמן, שהנו אביו של פלדמן (להלן: "פלדמן האב") להיות ערבים לכל התחייבות השוכר עפ"י הסכם השכירות, כשהם מוותרים על זכותם לפי סעיפים 4 ו-5 לחוק הערבות.

...

אשר על כן אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3.

לפיכך יש לשלם את הסכומים בתוספת מע"מ. סוף דבר דיו-יו תשלם לתובעות את הסכומים כפי שפסקתי לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה ע"י התובעות ועד למועד התשלום על ידי דיו-יו בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% על סכום פסק הדין (ללא הוצאות) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה נגד נתבעים 2 ו- 3 , נדחית.

בהתאם להסכם השכירות תקופת השכירות היא עד 4/22 ובכפוף לתנאים מסוימים ניתנה לנתבעת 1 אופציה להארכת הסכם השכירות ל-10 שנים נוספות.

נתבעים 2 ו-3 ערבים להסכם השכירות ובהתאם להתחייבותם, כפי שמופיעה בנספח להסכם השכירות, הם משחררים את המשכירה מהוראות חוק הערבות ומתחייבים כי ערבותם תעמוד גם ללא שהמשכירה תהיה חייבת לתבוע את השוכרת (נתבעת 1).

כיוון שכך יתרת החוב בגין דמי השכירות עומדת על 2,032,139 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבעים לא העלו בבקשה לביטול העיקולים וגם לא בכתב ההגנה כל תחשיב נגדי לגובה דמי השכירות החודשיים, לא הסבירו מדוע הם סוטים מלשון הסכם השכירות ועל בסיס איזה חישוב הם שילמו בגין התקופה האמורה סך של 2,075,703 ₪ בתוספת מע"מ בלבד.

...

הבקשה הוגשה בתום לב והנתבעים הם אלה שמטעים את ביהמ"ש ביחס לשיקים שהועברו אליהם על חשבון חובות אחרים ולא על חשבון החוב בתיק זה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון מצאתי כי אין ממש בטענות הנתבעים ועל כן יש להותיר את העיקולים על כנם, כפי שיפורט להלן: בבוא ביהמ"ש להכריע בבקשה למתן סעד זמני ובכלל זה עיקול זמני, עליו לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים- סיכויי התביעה להתקבל ומאזן הנוחות (תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

ביום 20.4.23 הגישה המבקשת, בהליך קמא, בקשה לביטול עיכוב היציאה מן הארץ, ולאחר שהתקבלו התגובות לבקשה, ניתנה ההחלטה נשוא הליך זה. לטענת המבקשת, בתמצית, שגה בימ"ש קמא בכל אלה: ההחלטה אינה מנומקת ואין בה היתייחסות לטענות המבקשת; לא היה מקום להתנות את ביטול עיכוב היציאה מן הארץ בערבויות; הוצגו כרטיסי ההפלגה ומסלול הנסיעה, כאשר ההפלגה היא למקומות החתומים על אמנת האג; למבקשת מקום עבודה בישראל; לבן זוגה של המבקשת עבודה והתחייבויות בישראל, כמו גם ילדים מנישואין קודמים; למבקשת בן נוסף הרשום למסגרת חינוכית בישראל; המבקשת חתמה על הסכם שכירות דירה ב..

עוד נציין, והדברים נובעים מהאמור עד כה, כי במסגרת דיון בבקשה לביטול עיכוב יציאת קטין מן הארץ יש לקיים דיון פרונטאלי וחקירות הצדדים (ואפשר גם שייחקרו הערבים מטעמם במידת הצורך), ורק לאחר מכן ניתן לקבוע את התנאים לביטול עיכוב היציאה מן הארץ, אם בכלל, וזאת כל עוד הצדדים עצמם אינם מוותרים על הליך פורמאלי זה. בעניינינו, כאמור, ההחלטה ניתנה על יסוד כתבי טענות בלבד, מבלי לאפשר חקירות הצדדים ועדיהם (כמו גם הערבים).

...

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 10.5.23 שניתנה בתיק תמ"ש 2219-09-11, ולפיה נעתר ביהמ"ש לבקשת המבקשת לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ של בנם הקטין של הצדדים (יליד שנת 2011) לצורך הפלגה משפחתית לחגיגת יום הולדתו של סב הקטין (אב המבקשת), בכפוף להמצאת הערבויות הבאות: ערבות בנקאית ע"ס 150,000 ₪ או לחילופין רישום הערת אזהרה על נכס מקרקעין שבבעלותה של המבקשת או בני משפחה הקרובה; שני ערבים אשר גובה השתכרותם מעל 12,000 ₪, כאשר ערבים אלו יעוכבו עד לחזרת הקטין ארצה.

מנגד טען המשיב, בתמצית, כי דין הבקשה להידחות: למשיב אין כל התנגדות ליציאת הקטין מהארץ אך זאת בכפוף למתן ערבויות ובטחונות מתאימים; לצדדים היסטוריה ארוכה של הליכים משפטיים בבימ"ש, בעיקר בסוגיית משמורת הקטין, הסדרי שהות וקביעת מקום מגוריו; למבקשת דרכון זר והיא פועלת להוצאת דרכון זר גם לקטין.

דין הערעור להתקבל כמפורט להלן.

ההלכה היא כי על בית משפט לנמק החלטתו ומשהדבר לא נעשה - אין מנוס מהחזקת הדיון לבית משפט קמא מטעם זה בלבד.

בנסיבות אלו, אין מנוס מהשבת הדיון בבקשה לביטול עיכוב היציאה מן הארץ של הקטין לבית משפט קמא, אשר ינהג בבקשה כמפורט לעיל, ויערכו חקירות של הצדדים ועדיהם.