נקבע כי המנוח ליברמן לא היה "בעל עניין" בחברת קונספט וכי יש לראות בו כ"ערב יחיד" לפי חוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק הערבות), לו עומדות ההגנות הניתנות לערב יחיד על פי חוק הערבות.
כך נקבע כי:
"המנוח (וסיון) [המערערת; הדגשה הוספה] הסכימו לחתום על תניה המנוגדת להוראות הדין (הקוגנטיות, כאמור לעיל) כפי שעולה מתצהירו של מנהל התובעת [הנושה], אשר ציין כי 'החתמתי, באופן אישי, את הערבים... על שטר חוב, וכן החתמתי את הערבים על ערבות אישית לכתב ההיתחייבות ולהסכם מסגרת לניכיון שיקים מסחריים והלוואות...'. בסעיפים 12-10 לתצהירו של מנהל התובעת [הנושה], אין כל אזכור [הדגשה במקור] להסברים או לדברים שנמסרו לערבים טרם חתימתם, להבהרות או לתשובות שניתנו להם. מכלל הן נלמד לאו, וניתן להסיק שלא ניתנו לחותמים הסבר, הבהרות או תשובות כלשהן... מצב דברים זה הוא בדיוק המצב אותו ביקש המחוקק למנוע, עם התיקון לחוק הערבות [הדגשה במקור]... מכוח החובה לנהוג בתום לב במהלך מו"מ לחתימת הסכם – והסכם למתן ערבות לאחר הנו הסכם לכל דבר ועניין – נדרשה התובעת [הנושה] למסור למנוח, טרם חתימתו, כי היא רואה בו 'בעל עניין' בחברת קונספט על כל המשתמע מכך. כך, הייתה התובעת [הנושה] מאפשרת למנוח להבין את תפיסתה של התובעת [הנושה] באשר לתפקידו ומידת אחריותו להתנהלות חברת קונספט, ולאימות המידע או שלילתו. התובעת בחרה שלא לעשות כן, על אף היותה מלוּוה ביעוץ משפטי צמוד, ובהיותה מודעת לאפשרות כי במקרים מסוימים, נוצר ללווה חוב שיכול להביא להגשת תובענה כנגד הערב (כפי שנעשה פעמים לא מבוטלות בעבר). על בסיס דברים אלה, אני קובעת כי התובעת הפרה את חובת תום הלב, בשל נסיבות ואופי החתמת המנוח על כתב הערבות" (סעיפים 22-21 לפסק הדין בעיניין עיזבון ליברמן).
...
כך נקבע כי:
"המנוח (וסיון) [המערערת; הדגשה הוספה] הסכימו לחתום על תניה המנוגדת להוראות הדין (הקוגנטיות, כאמור לעיל) כפי שעולה מתצהירו של מנהל התובעת [הנושה], אשר ציין כי 'החתמתי, באופן אישי, את הערבים... על שטר חוב, וכן החתמתי את הערבים על ערבות אישית לכתב ההתחייבות ולהסכם מסגרת לניכיון שיקים מסחריים והלוואות...'. בסעיפים 12-10 לתצהירו של מנהל התובעת [הנושה], אין כל אזכור [הדגשה במקור] להסברים או לדברים שנמסרו לערבים טרם חתימתם, להבהרות או לתשובות שניתנו להם. מכלל הן נלמד לאו, וניתן להסיק שלא ניתנו לחותמים הסבר, הבהרות או תשובות כלשהן... מצב דברים זה הוא בדיוק המצב אותו ביקש המחוקק למנוע, עם התיקון לחוק הערבות [הדגשה במקור]... מכוח החובה לנהוג בתום לב במהלך מו"מ לחתימת הסכם – והסכם למתן ערבות לאחר הינו הסכם לכל דבר ועניין – נדרשה התובעת [הנושה] למסור למנוח, טרם חתימתו, כי היא רואה בו 'בעל עניין' בחברת קונספט על כל המשתמע מכך. כך, הייתה התובעת [הנושה] מאפשרת למנוח להבין את תפיסתה של התובעת [הנושה] באשר לתפקידו ומידת אחריותו להתנהלות חברת קונספט, ולאימות המידע או שלילתו. התובעת בחרה שלא לעשות כן, על אף היותה מלוּוה ביעוץ משפטי צמוד, ובהיותה מודעת לאפשרות כי במקרים מסוימים, נוצר ללווה חוב שיכול להביא להגשת תובענה כנגד הערב (כפי שנעשה פעמים לא מבוטלות בעבר). על בסיס דברים אלה, אני קובעת כי התובעת הפרה את חובת תום הלב, בשל נסיבות ואופי החתמת המנוח על כתב הערבות" (סעיפים 22-21 לפסק הדין בעניין עזבון ליברמן).
הנה כי כן, בנסיבות שפורטו, בשים לב לאופיו של ההליך ומן הטעמים שפורטו, הגעתי למסקנה כי יש מקום לאפשר בירור ענייני של טענות המערערת.
אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שההכרעה בתביעת החוב תבוטל.
