אומנם, הבנק לא הגיש תביעה כנגד הנתבע מכוח היותו החייב העקרי למשל מכוח דיני הרמת המסך אלא מכוח חתימתו של הנתבע על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת לחובות הנתבעת 1 כלפי הבנק ולכן, האמור לעיל, יש בו לשלול את טענת הנתבע שלא היה מעורב בפעילות הנתבעת 1 ו/או הנתבע 2 במסגרת חשבון הבנק שניפתח אצל הבנק על שם הנתבעת 1.
הנתבע 2 שהפך לבעל המניות בנתבעת 1 לא סילק בפועל את יתרת החוב שכן לא עמד בפרעון ההלוואה השנייה ולמעשה על פי כתב הערבות המתמדת נותר הנתבע ערב להתחייבויות החברה.
...
יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בע"א 7451/96 אביבה אברהם ואח' נגד בנק מסד בע"מ –סניף ראשון לציון:
" משמע, תכליתו של החוק היא להגן על המתקשר עם הבנק. אכן ניתן להצביע על קשת רחבה של שיקולים המובילים למסקנה כי המדיניות המשפטית מחייבת הכרה באחריות הבנק גם כלפי ערב. יחסי הכוחות בין הבנק ללקוח או הערב אינם שווים. הבנק הוא גוף גדול ומקצועי האמון על פעולות כנתינת הלוואות כמו גם גיבוין בביטחונות. הערב הבא במגע עם הבנק הוא לעתים אדם, שאינו בקיא בהילכות ערבות ובעיסקאות פיננסיות. לבנק נגישות למידע באשר למצבם הכספי של לקוחותיו וניסיון המאפשר לו להעריך רמות סיכון שונות בכל התקשרות והתקשרות. הערב, להבדיל, חסר את המידע בקשר לסיכון שאותו הוא נוטל על עצמו, במתן הערבות. חוץ מהמידע הנמסר לו על-ידי החייב ואשר לרוב הוא "אופטימי" מטבעו, קשה לערב להעריך את ההשלכות הכספיות העשויות לנבוע כתוצאה מחתימתו כערב.
נוכח האמור לעיל, לא מצאתי לפטור את הנתבע מחובו לבנק אך מאידך, אני סבור שיש להעמיד את ערבותו בגובה החוב שהיה נכון ערב מתן ההלוואה השנייה .
לפיכך, אני קובע שעל הנתבע לשלם את גובה החוב בסך של 129,608 ₪ (פ' עמ' 9 ש' 15) ללא ריבית פיגורים ממועד זה.
נוסף על כך, אני מחייב את הנתבע בהוצאות משפט בסך 20,392 ₪ במעוגל , כך שסך החיוב שעל הנתבע לשלם הוא 150,000 ₪ .
