בין לבין, ביום 8.3.09 נעצרה המבקשת בגין שהייה בלתי חוקית.
כמו כן, הורה בית הדין לעררים על שיחרור המבקשים ממשמורת בכפוף להפקדת ערבות בסך 15,000 ₪, הודעה על מקום מגוריהם, התייצבות שבועית של המבקשת בלישכת המשיבה ויציאה מהארץ תוך 45 ימים ממועד מתן פסק הדין.
זאת, בין היתר, משום שהמבקשת איבדה את אשרת השהייה שלה עקב הריונה, במועד בו הנהיגה המשיבה נוהל, שנפסל בבג"ץ 11437/08 קו לעובד נ' משרד הפנים (13.4.11), הקובע כי אשרת השהייה של עובדת זרה בהריון תבוטל – המבקשת לא ידעה כיצד עליה להסדיר את מעמדה ולא הייתה לה היכולת הכלכלית להעזר בעורך דין.
...
טענות הצדדים
לטענת המבקשים דין הערעור להתקבל, שכן החלטת המשיבה אינה סבירה ואינה חוקית.
מבחינת מאזן הנוחות, סבור אני שהוא נוטה באופן מובהק לטובת המבקשים, כאשר המבקשת שוהה בארץ 15 שנה ושני ילדיה הקטינים נולדו וחיים כאן מאז, המבקש 2 כ-10 שנים והמבקשת 3 כ-5 שנים, כך שאין להרחיקם מהארץ עד להכרעה בערעור.
אני סבור, כי בשלב זה, ככל שבסופו של יום יתקבל ערעור המבקשים וייקבע שיכולים הם להישאר בארץ, וזאת לאחר הרחקתם וההשלכות שתהיינה לכך על המשפחה ועל הקטינים בפרט, עלול להיגרם להם נזק בעל השלכות מהותיות - בפרט על המבקשים 2 ו-3 אשר נעקרים מהמסגרת החינוכית והחברתית בה מצויים, קל וחומר לאור מצבו הנפשי וההתפתחותי הנטען של המבקש 2, המצוי בהליך טיפול ממושך- נזק העולה לטעמי על הנזק הצפוי (אם קיים) מהישארותם בארץ עד להכרעה בערעור.
לאור כל האמור, ניתן סעד זמני המונע נקיטת הליכי אכיפה והרחקה כנגד המבקשים עד להכרעה בערעור.