בהתאם לסעיף 26 לפקודת הראיות [נוסח חדש] היה על ב"כ הנתבעת לידרוש את התייצבותו של השמאי בלילי לחקירה על חוות דעתו, אך ב"כ הנתבע לא עשתה כן. לאור זאת, התקבלה חוות דעתו של מר בלילי, על כל האמור בה, לראיה בהליך זה.
עדות הנתבע:
הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית ממנו עלה כי הסתמך על מצגים והבטחות של הנתבעים כי הנכס בבעלותם וכי הם ימציאו לו אישור זכויות, וגם שניתן יהיה לקבל היתר בניה לנכס – אך מסמכים אלו לא הומצאו לו. באי העברת המסמכים סיכלו התובעים את אפשרות החתימה על הסכם המכר.
נאמר לו שיש היתר בניה אך כי הם לא שילמו את האגרה בלבד; הוא אמר במו"מ שהוא רוצה ערבויות לכסף שיביא וזו הייתה הדרישה החדשה שהציב; כאשר נישאל על ההרס הכחיש; הוא לא שומר ניירת; כאשר הבין שאין בכוונת התובעים לתת לו ערבויות אמר שלום, היה לו את הכסף, אך הוא רצה ערבות.
מזכרון הדברים עולה במפורש שהתובעים הבהירו לנתבע שיש צורך לקבל היתר בנייה לבית, הנתבע לא היה יכול לקבל משכנתא עקב היותו בהליכי פשיטת רגל, הנתבע טען לעדים נוספים, אך לא אמר מה שמם ולא הזמינם לעדות, גם ההסכמה של התובעים שהסכומים שישולמו יועברו לחשבון נאמנות של עורך דינם מהוה בטוחה מסוימת לנתבע, ומדבר זה היתעלם הנתבע לחלוטין.
מאחר ומדובר בחוזה לנהל מו"מ, ניתן להחיל על הצדדים את החובות המוטלות עליהם גם על פי סעיף 39 לחוק החוזים חלק כללי.
...
טענות הנתבע:
לטענת הנתבע דין התביעה להידחות על הסף.
סבור אני שאכן הצדק עם התובעים.
אמנם לעיל קבעתי שהנתבע הטעה את התובעים בכך שבשום שלב של המו"מ ביניהם לא גילה לתובעים כי הוא נמצא בהליכי פשיטת רגל, אך התובעים לא טענו מאומה בעניין זה.
התוצאה מכל האמור לעיל היא שאין לפסוק לתובעים את הפיצוי המוסכם בסך 200,000 ₪.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, על הנתבע לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, כדלקמן:
את הסך 178,300 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (2.2.2014) ועד ליום התשלום בפועל;
את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט ושכר המומחה בלילי, הכל בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום תשלום כל הוצאה והוצאה ועד ליום התשלום בפועל;
שכ"ט עו"ד בסך 20,000 בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
