קביעת בימ"ש שם יפה גם לענייננו:
"השאלה האם המגעים בין הצדדים הבשילו לכדי הסכם מחייב, חרף העובדה שהחוזה הפורמלי ביניהם לבסוף לא נחתם, תלויה בגמירות דעתם של הצדדים להיתקשר זה עם זה ביחסים חוזיים, וביחס שבקשו להעניק לאותו מעמד של חתימת ההסכם."
במקרה שלפנינו, הצדדים לא חתמו על הסכם שכירות בכתב, ראה קביעתי בסעיף 30 להלן; לפיה, לא היה קיבול מצידו של הנתבע לתנאים שפורטו במיסרון התובעת.
קנה המידה האובייקטיבי אינו של האדם הסביר החצוני הזר להתקשרות, אלא של המתקשרים הספציפיים עצמם (פרידמן וכהן 157; ע"א 692/86 יעקב בטקובסקי ושות' חברה לייבוא ושיווק בע"מ נ' גת, פ"ד מ"ד (1) 58, 67 (1989) (להלן: "עניין בטקובסקי")
העדר דרישת הכתב בהסכם שכירות מקרקעין לתקופה קצרה
כידוע, בדרך כלל נהוג לערוך הסכמי שכירות מקרקעין בכתב.
סבורני בכל הכבוד שהצהרת התובעת, עלולה לבוא בגדר מצג שוא רשלני, שכן הנתבע היה עלול להסתמך על הצהרתה ולוותר על קבלת בטוחות/ערבויות לקיום התחייבויותיה על פי הסכם השכירות בכלל ותשלום דמי השכירות בפרט.
...
יש לדחות את התביעה על הסף שכן אינה מגלה כלפיו עילת תביעה ואינה מעמידה תשתית ראויה לסעדים המבוקשים בה. המדובר בתביעה עפ"י חוקי החוזים, בעוד שהתובעת לא צירפה לכתב התביעה חוזה כלשהו או זיכרון דברים, חרף טענתה כי נחתם בין הצדדים.
אני מקבל את טענת הנתבע כי דרישתו הסופית מהתובעת לעניין דמי השכירות הייתה בסך של 3,800 ₪ לחודש 100 ₪ בלבד מעבר להערכתו, כאשר מדובר במחיר סביר ואף מתחת למחיר השוק.
לסיכום, אני קובע כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבע ניהל את המו"מ עמה בחוסר תום לב לפיכך, אני דוחה רכיב תביעה זה.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה על כל מרכיביה.
בהתאם לסמכותי על פי תקנה 512 ו- 514 לתקנות, בשים לב לסכום התביעה שנדחתה לגמרי, לדרך ניהול ההליך ע"י הצדדים, לרבות השחרת פניו של הנתבע ע"י העלאת טענות סרק כמפורט בסעיפים 69-70 לעיל, שגרמו להארכת ההליך, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 1,200 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 11,700 ₪, סכומים אלו ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
