ערבות לדמי שכירות לאחר כניסת החייב להליכי פשיטת רגל

בין התובע ואנט יום טוב לבין הנתבע 1 ושותפו מר ספיר כהן (אשר כיום מצוי בהליכי פשיטת רגל) נחתם ביום 15.01.2016 הסכם לשכירת החנות לתקופה של שנתיים, החל מיום 1.2.2016 ועד ליום 31.1.2018 (להלן "הסכם השכירות" אשר צורף כנספח "א" לכתב התביעה המתוקן).

ב"כ התובע פירט את התביעה: "אני תובע 15 חודשים. אני תובע מחודש אוקטובר 2016 ועד דצמבר 2017. את הפקדון הפחתתי". בהמשך פירט שחוב דמי השכירות, לאחר הפחתת סך של 25,000 ₪ עומד על 85,000 ₪ לפני ארנונה וחשמל (ראה עמוד 3, שורות 28-29).

מטעם הנתבעים העידו: מר שמואל יוסף, מר ספיר כהן (שותפו של מר שמואל יוסף, המצוי בהליכי פשט"ר) ומר אליהו כהן (הנתבע 2 , אביו של ספיר כהן והערב מכוח ההסכם).

ואילו התובע טען כי השכירות הסתיימה ביום 31.12.2016, עם כניסתו של השוכר.

דברי ב"כ הנתבע 1: "התובע קיבל לידיו 27,000 ₪ בפקדון ובמזומן, כך שביום מסירת החנות 14.12.16 הוא נותר חייב לנתבעים 9,450 ₪. אם מנכים את דמי השכירות מהפקדון והמזומן שהוא קיבל לידיו, הוא נותר חייב 9,450 ₪ מיום מסירת המפתחות לידיו." (ראה עמוד 6, שורות 17-19).

...

כן ראה עדותו של מר ספיר כהן לפיה: "יום טוב ביקש ממני כל מה שהיה לתקן בחנות, חורים צבע לנקות כל מה שביקש ממני זה בוצע. בסופו של דבר יום טוב ממני בסוף מפתח ובסוף חיבק אותי. זה היה עד סוף 2016. נתתי לו מפתח. המצב בחנות היה ריק. אם זה ניקיון חורים, מבחינתי לא עשינו שום פרוטוקול כאשר קיבלתי את החנות. (עמוד 16, שורות 25-30). הוא אמר לי מבחינתו שזה סוים יפה, מה שהוא ביקש עשיתי עד הפריט האחרון." (עמוד 18, שורה 10).

הנתבע שילם לתובע מלוא דמי השכירות עד ליום 31.12.2016 וכן התשלומים הנלווים עד למועד זה. סוף דבר לאור האמור לעיל, מורה על דחיית התביעות כנגד נתבע 1, ובשים לב לתוצאה גם כנגד נתבע 2 , בשלושת התיקים שבכותרת.

הקפן של תביעות החוב שאושרו בעיניינו של החייב עומד על למעלה מ-5,000,000 ש"ח. הנאמן טען לאורך ההליך כי החייב ניכנס להליך פשיטת הרגל שלא בתום לב, בין היתר משום שהבריח נכסים לידי המבקשים, ילדיו הבגירים, שהיו בראשית שנות העשרים לחייהם, עובר לכניסתו להליך.

ברם, חרף היתנהלותו הפסולה של החייב, החליט בית המשפט שלא לבטל את ההליך וזאת לאחר שהבהיר כי הטעם היחיד להותרת ההליך על כנו הוא טובת הנושים.

בעיקר התבקש ביטול רישום הזכויות בשתי דירות מגורים, דירה אחת הרשומה על שם מבקש 1 (בה כאמור גם מתגורר החייב עצמו), ודירה שנייה על שם מבקשת 2, וכן העברתם לקופת פשיטת הרגל של סכומי כסף שונים (סכומי התמורה של דירה נוספת שהייתה בבעלות החייב ואישתו ונמכרה; יתרות סכומי כסף שהושקעו בערוצי השקעה שונים בחשבון הבנק של מבקשת 2; דמי השכירות הפיקטיביים עליהם הצהיר החייב כי הוא משלם למבקש 1).

בבקשה נטען כי בפסק הדין שניתן במסגרת ע"א 3496/16 ביום 7.8.2019, במסגרתו נידונה שאלת חבותו של החייב בחובות חברת מייסטר הבשר בע"מ, לה הוא היה ערב בערבות אישית, נקבע כי אין לשלול מהחייב את ההגנה הנתונה לו מכוח סעיף 6(ב) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק הערבות).

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת מי מהמשיבים.

זאת שעה שניתן להניח כי אם היו משתפים פעולה עם הנאמן למסירת כל המידע הרלוונטי, ומסייעים בידו לפיזור הערפל סביב נסיבות העניין, ניתן היה להגיע למסקנה ברורה יותר באשר למעורבותם או היבדלותם ממעשי החייב.

הבקשה נדחית.

לא ניתן אף להיתעלם מהעובדה כי החייב פעל לתשלום דמי השכירות עבור שנתיים מראש, בעודו טוען כי מצבו הכלכלי בתקופה זו היה בכי רע. לא רק זאת אלא שאין בפי החייב כל תשובה ומענה לטענה שהועלתה נגדו, לפיה לא היה מקום לזקוף את כל ההוצאות והרכישות הנ"ל רק על חשבון חלקו של החייב באותה התמורה, שעה שאלה שמשו, מן הסתם, גם את אישתו של החייב.

על כן, אין לדעת מיקומו של סכום זה. החייב חתם בחודש אוקטובר 2014 על ערבות לחובות החברה לנושה של החברה, בסכום של כ-180,000 ₪, שעה שבודאי ידע כי לא יהיה בידו לשלם ערבות זו. גם לזאת לא ניתן הסבר מניח את הדעת על ידי החייב.

אסכם ואומר כי לאור היתנהלות החייב טרם כניסתו להליך פשיטת הרגל, כמפורט לעיל וזו שלאחר שהוחל בהליך, באתי למסקנה כי לא ראוי החייב להגנות הליך פשיטת הרגל ודין צו הכנוס להתבטל.

...

אדגיש כי אינני ממעיט בחומרת מחדלים אלה, אך סביר להניח כי אלמלא הייתי בא למסקנה שיש לבטל את ההליך בשל התנהגותו של החייב בטרם פנה לבית המשפט וכן בכל מה שנוגע להעסקתו על ידי בנו, לא הייתי נועל את דלתות ההליך בפני החייב, לפחות לא בשלב הזה.

אסכם ואומר כי לאור התנהלות החייב טרם כניסתו להליך פשיטת הרגל, כמפורט לעיל וזו שלאחר שהוחל בהליך, באתי למסקנה כי לא ראוי החייב להגנות הליך פשיטת הרגל ודין צו הכינוס להתבטל.

סוף דבר המנהל המיוחד ידווח לבית המשפט, מיד לאחר תום תקופת ששים הימים כאמור, אם שילם החייב לקופה סכום נוסף של 400,000 ₪.

בכתב הערבות נכתב כי החייבת והערב הנוסף "ערבים יחד ולחוד למשכיר למילוי כל התחייבויות השוכר לפי חוזה זה, ללא צורך לפנות אל השוכר תחילה. אנו נשלם למשכיר, עם דרישה, כל תשלום שהשוכרים חייבים לעמוד בו לפי תנאי חוזה זה ולא שילמו אותו במועד. היה ויפתחו הליכי הוצאה לפועל כנגד השוכרים, אנו מסכימים להכנס כחייבים עקריים עם השוכר בתיק ההוצאה לפועל. ערבות זו תעמוד בעינה בתקופת השכירות המקורית ובכל תקופת שכירות מוארכת נוספת." מן המסמכים עולה, כי השוכרים התגוררו, כאמור, בדירה כימעט שנתיים בלא תשלום דמי שכירות וללא פינוי הדירה וכך הצטבר חוב של כ- 160,000 ₪ (ראו נספח "ד" לתגובת הנושה מיום 5.1.14).

בבקשה טענה החייבת כי מדובר בחוב שהוא בר תביעה בפשיטת רגל, משום שמדובר בערבות שנחתמה קודם לצוו הכנוס לדמי שכירות לצד ג'.

הנושה הגיבה לבקשה וכך גם הנאמן והכנ"ר, וסופו של יום שניתנה החלטת בית המשפט (כב' השופטת תמר אברהמי) ולפיה ניתן צו עיכוב הליכים גם לגביית החוב שאינו בר תביעה עד לסיום ההליך בפש"ר, על מנת שלא לסכל את הליכי הפש"ר. ביום 16.2.15 ניתנה ההחלטה הראשונה של הנאמן בתביעת החוב של הנושה (להלן: "החלטת הנאמן הראשונה"), בגדרה דחה את תביעת החוב בכותבו: "תביעת החוב הוגשה על ידי הנושה, משכיר בעל דירה, בגין ערבות החייבת לחיובי השוכרים על פי חוזה שכירות הדירה מיום 14.4.11 לתקופה של שנה + שנת אופציה. בפועל נתבעת החייבת בגין ערבותה לחוב המחאות השכירות לחודשים 3/12-10/12 בסכום כולל 42,466 ₪ (קרן) שלא ניפרעו, סכום הקרן בצרוף ריבית והצמדה לפי סעיף 134 (א) לפקודת פשיטת הרגל הסתכם לתאריך צו הכנוס לסך 43,128 ₪... בתאריך 30.3.14 נחתם בין התובעים לבין החייבים והערב של החייבים הסדר לפרעון חוב השכירות ב- 37 תשלומים חודשיים. בסע' 12 להסכם נקבע כי לאחר פרעון מלוא התשלומים כסדרם ייחשב החוב כמסולק במלואו... על כן כל עוד מתבצע הסדר התשלומים כסדרו- אין לנושה זכות תביעה כלפי הערב....". להלן יכונה הסדר החוב מיום 30.3.14 : "הסדר החוב". הסדר החוב צורף בהודעת הנושה מיום 1.4.15 והוא נעשה בין הנושה, אחי החייבת ובת זוגו, הערב הנוסף ואימה של החייבת.

...

לעניין זה אני מקבלת את טענת הנאמן כי בסופו של יום הנושים יקבלו דיבידנד שאינו עולה על 20% נטו שהוא סכום נמוך למדי בהתחשב ביכולת ההשתכרות של החייבת, ובכל זאת חשבתי שבגין תום לבה ומשך ההליך ומשום שהיא מסכנת את המשך מקצועה בהכרזה על פשיטת רגל ניתן להסתפק בסכום שנקבע.

אשר לתביעת הנושה, הרי שלבד מכך שתביעת חוב הנושה אושרה עוד בהחלטת הנאמן מיום 15.6.15 ולא הוגש עליה ערעור כדין, הרי שהחייבת עצמה חזרה בה מטענותיה, התנצלה, וציינה שוב ושוב בהליך זה, כי החוב לנושה יוסדר באמצעות שיקים שימסרו לנושה על ידי אחיה או בני משפחה אחרים (ראו למשל, הודעות החייבת מיום 2.6.16, 6.6 16 ו- 7.6.16) ולכן במועד מתן החלטתי בעניין ההפטר המותנה סברתי, כי נושא זה אינו שנוי עוד במחלוקת.

איני מוצאת לנכון להתייחס לטענותיה האחרות של החייבת כמו טענותיה לעניין ייצוגה על ידי בא כוחה וכיו' אשר הן טענות שאין מקומן בהליך זה. לפיכך אני דוחה את בקשת המבקשת לשנות את החלטתי בעניין הפחתת הסכום של 44,000 ₪, שנקבע כתנאי להפטר.

בישיבת קדם המשפט אמרה הנתבעת שהיא בהליכי פשיטת רגל וכבר במועד החתימה על הערבות הייתה בהליכי פשיטת רגל, אך לא ידעה שאינה יכולה לחתום במעמד זה. כפי שהדבר עולה מכתבי הטענות מטעם התובע, פנה התובע אל נתבעת 3 עם תום תקופת השכירות על מנת שתשלם עבור חודש השכירות האחרון וזו נשאה בתשלומו.

לטענת התובע, הנתבעים הפרו את הסכם השכירות בכך שלא מסרו ערבויות מתאימות, לא שילמו דמי שכירות במועד, התקינו מזגנים בנגוד להסכם, לא החזירו את המושכר בתום תקופת השכירות, השתמשו במושכר שימוש פראי ובלתי סביר כתוצאה מכך נגרמו נזקים רבים.

באשר לאיחור במסירת מפתח, טוענים הנתבעים, כי מועד הפינוי חל ביום שבת, הנתבעים ביקשו לתאם שעה למסירת החזקה ביום ראשון ה- 1.11.20 אך התובע השיב סמוך לכניסת השבת שיגיע בשעה 10:00, נוכח סד הזמנים שנוצר לא יכלו הנתבעים לתאם עם עו"ד להגיע בשעה זו למושכר במועד המסירה.

לאחר שעיינתי במוצגים ובראיות, לרבות בסרטונים הרבים שצרפו הנתבעים, מצאתי מקום לחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסכום של 6,000 ₪, כאשר לאור התוצאה אליה הגעתי, מצאתי מקום לקבוע, כי כל צד יישא בהוצאותיו.

...

לאחר שעיינתי במוצגים ובראיות, לרבות בסרטונים הרבים שצירפו הנתבעים, מצאתי מקום לחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסכום של 6,000 ₪, כאשר לאור התוצאה אליה הגעתי, מצאתי מקום לקבוע, כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בשים לב להסכמת הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה, אני מורה על השבת האגרה, למעט אגרת המינימום בהתאם לתקנות ניתן היום, כ"ד שבט תשפ"ג, 15 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.