ערבות בעל פה באמצעות שיק תוקפה המשפטי והתנאים הנדרשים

הודאת בעל דין מכתב מיום 13/04/11 ממוען לאחד האורגנים של התובעת חתום בידי נתבע 3 מודה על חוב קיים אלא שעיון במכתב מצביע כי מדובר בטענת הודאה והדחה, שכן הוא מודה שהחוב קיים אך עם זה שייך לי.י. הפקות ולכן לא ניתן לתבוע ממנו את החוב, ולו גם מערבות אישית כיוון שהחברה נימצאת בהליכי פירוק והתביעה צריכה הייתה להעשות דרך הנאמן.

הטענות בדבר העידר תוקף לשיקים שבידי התובעת – נדחות הרמת מסך כאמור בס' 6 לחוק החברות התשנ"ט – 1999: רשאי ביהמ"ש לייחס חוב של חברה לבעל מניה באותה חברה, אם מצא שהדבר נכון וצודק, ובמקרה החריג שבו השמוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם, לקפח נושה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה.

פעולתו של בעל מניות אחד אשר לצורך עסקים המוצגים כעסקי החברה, מוסר שיקים אישיים שהשאיר לו בעל מניות שני, באמצעותו של בעל מניות שלישי, היא פעילות אשר ממלאת את התנאים האמורים בחוק לצורך הרמת מסך באופן מובהק.

במקום זאת, ביקש לשכנע את ביהמ"ש כי בחר להאמין ל"הבטחה בעל פה" זאת חרף הסיכון הברור שהשיקים יוגשו לפרעון או למישטרה ביום מן הימים, חרף העובדה שהם מוחזקים בידי אישיות משפטית מלאכותית וערוכים לטובתה, ואישיות זו איננה זהה לנותן "ההבטחה" שגם הוא לא היה עוד איש צעיר בעת מתן "ההבטחה". המסקנה היא כי לא הוכח שהנתבעים עמדו בנטל ההוכחה הנידרש להראות כי פרעו את השיקים טענת יריבות וחוסר סמכות.

...

המסקנה היא כי בנסיבות העניין לא הוכח כי תובענה זו הינה מן המקרים החריגים בהם עצם השיהוי שולל או משתיק את התביעה מטעמים שביושר.

התביעה כנגד הנתבע 3 נדחית מחוסר סמכות עניינית.

באיזון הסופי תשלם התובעת הוצאות הנתבע 3 בתחשיב המיוסד על התעריף המינימלי המומלץ בתוספת מע"מ והוא סך של 22,957 ש"ח הנתבעים 1-2 ישלמו לתובעים הוצאות אגרה סך 6641 ש"ח. כל הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 90 יום, ומתום תקופה זו יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

התובע נענה, ליווה את מכרם עת רכש סחורה בבתי עסק שונים באמצעות המחאות של אישתו, להן ערב התובע כלפי בעלי בתי העסק (ע' 17, ש' 11-31; ע' 19, ש' 5-12).

ערבות מכוח חוק הערבות יכולה שתנתן בכתב או בעל פה. זאת ניתן ללמוד מהשמטת דרישת הכתב מניסוחה של הצעת חוק דיני ערבות תשכ"ה – 1964, שם נקבע כי "ערבות נוצרת בהתחייבותו של הערב בכתב ובמפורש, ובהודעה עליה לנושה". נוסח זה לא היתקבל, ובסעיף 3 לחוק הערבות נקבע - "הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה; ואם היתה הערבות על פי צו של רשות - משנמסר כתב הערבות לרשות." (לעניין זה ראו גם פסק הדין בע"א 421/70 שרה פליגלמן נ' סילויה לוי, פ"ד כד(2)642).

כך מפסק הדין - "באשר לפן המשפטי - אני סבורה כי על אף שמסמך בכתב אינו נידרש ליצירתה של ערבות כתנאי קונסטיטוטיבי, יש מקום לידרוש קיומו של מיסמך בכתב כאמצעי להוכחתה של הערבות או ראיה פוזיטיבית אחרת מעבר לדברים בעל-פה שהועברו. בהנחה זו אני נסמכת גם על האמור בדבריו של ש' גינוסר, שם, 33, שטען כי: '... כל עוד עומדת בתוקפה הוראת סעיף 80 לחוק הפרוצידורה האזרחית העות'מאני, תדרש לכל הפחות ראיה בכתב להוכחת התחייבותו של הערב, כי הניסיון מוכיח שהערבות שייכת לסוג העיסקאות שמן המקובל והנהוג לעדכן בכתב'.

אדון במצב המשפטי של כל קבוצה בנפרד כדלהלן: המחאות לפקודת נפרעים שונים שחוללו סעיף 3(א) לפקודת השיטריות מגדיר שטר חליפין כ: "פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנה, בה נידרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני, או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסוים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה". ממהגדרה עולה הבחנה בין שטר לפקודה לבין שטר למוכ"ז. מוכ"ז מוגדר בסעיף 1 לפקודת השיטריות כ"אדם המחזיק בשטר או בשטר-חוב שהם בני פירעון למוכ"ז".

...

משכך, דין תביעת התובע ביחס להמחאות שבקבוצה השנייה להידחות.

סופו של דבר אשר על כן, התביעה נדחית ברובה.

הנתבעת תשלם לתובע 5,000 ₪ בגין המחאה מספר 11766.

בשלב מסוים, גדל הקף העיסקאות, ומאחר והקשר עם החברה היה באמצעות הנתבע, דרשה התובעת מהנתבע, כתנאי לבצוע עיסקאות נוספות מולו, כי יחתום על ערבות אישית בגב ההמחאות.

בית המשפט המחוזי בע"א (מחוזי ת"א) 1011/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' דניר דננברג בע"מ (5/11/2003) (להלן: " עניין ניצולת הקרטל"), חדד חשיבות חוזה הערבות, תוך ציטוט ההלכות שנקבעו לגביה, באומרו: "אלא שחוזה ערבות אינו חוזה רגיל לחלוטין, מאחר שיש בו את הפוטנציאל ליצור חיובים משפטיים וכלכליים חמורים ביותר כלפי הערב. כמו במקרה שלפנינו, יש בו כדי לייחס חובות למי שלא נטלם על שכמו מלכתחילה. משכך יש לומר, כי על אף שעל יצירתה של ערבות חל חוק החוזים על כל התנאים המפורטים בו, יש לנהוג בכובד ראש בעת בחינת התנאים להתקיימותו של אותו חוזה." ועוד, "כל הדברים האמורים מובילים למסקנה כי תביעתן של המשיבות, ככל שהיא נסמכה על טענת הערבות בלבד, לא הייתה צריכה להיתקבל נוכח הראיות הקלושות שהובאו להוכחתה. לשם הוכחתו של הסכם ערבות אין להסתפק, כמתואר בפסיקה ב"הרהורי הלב של הנושה בלבד" (ע"א 714/87 שר נ. כהן, פ"ד מג 3 159).

בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א (מחוזי נצרת) 1080/07 עוף אור שיווק 1995 בע"מ נ' יהודה (11/06/2008) (להלן: "עניין עוף אור שיווק"), היה תמים דעים עם קביעותיו של בית המשפט בעיניין ניצולת הקרטל לעיל, מפי כב' השופט זיאד הוארי, בקובעו כי: " עם זאת, אינני שותף לקביעת בית משפט קמא כי: "בהתאמה הכירה הפסיקה במקרים רבים בתוקפן של ערבויות שנעשו בעל פה וזאת לאחר שבית המשפט קבע עובדתית כי אכן נעשתה התחייבות כזו (ראה לעניין זה ע"א (מחוזי ת"א) 1011/01 ניצולת הקנטל בע"מ נ. ניר דננברג בע"מ, [פורסם בנבו], וכן בת.א. 105708/99 גולזן נ. אולפני שביט מאוחד בע"מ) [פורסם בנבו] (עמ' 3 לפסק הדין)". ועוד, "הכללים אשר נקבעו בפסק דין של ניצולת הקרטל מקובלים עליי, גם אני סבור כי על המשיבים להביא ראיות משמעותיות כדי להוכיח את ערבותו האישית של המערער. המשיבים שלפנינו הסתפקו בהבאת עדויות בעל פה כאמור לעיל, מבלי לתמוך אותן בראיות פוזיטיביות כלשהן, ולטעמי המדובר בראיות קלושות שאינן עומדות בנטל הראיה המשמעותי המוטל על כתפיהם, ומטעם זה יש לדחות את תביעתם לחייב את המערער מכוח ערבותו האישית" (ההדגשות שלי-ס"י).

חזוק לגירסת התביעה מצאתי בהתנהלות הצדדים לאחר ההסכם בעל פה (בסוף שנת 2012), לפיה הנתבע חתם על ערבות אישית על כל שיק שנמשך מחשבונה של החברה, ברצף וללא יוצא מן הכלל, שנמשך מחשבונה של החברה בגין 5 עיסקאות (מועד פירעונם: 20/02/2013, 4/03/2013, 7/4/2013, 1/2/2013, 20/04/2014) (צורפו כנספחים ו' עד יא'2 לת/1).

סבורני, כי חתימות הנתבע על ערבויות קודמות, בעיסקאות זהות במהותן ובנסיבות ההיתקשרות בהן, מהוות ראיות פוזיטיביות חזקות, שיש בהן כדי להוכיח, בנוסף לעדויות בעל-פה, מתן הערבות ע"י הנתבע לפירעון סכום השיק נשוא העסקה אחרונה, ולכל הפחות התחייבותו ליתן ערבות כזו.

...

משכך, דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובעת את הסך של -.

בנוסף, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל 20,000 ₪ (כולל מע"מ).

ביום 12.1.21 שלח המשיב למבקש דרישה לפינוי המושכר, והבהיר כי אם לא יפונה המושכר עד ליום 21.1.21 יפעל בהליכי הוצאה לפועל, על פי ההסכם שקבל תוקף של פסק דין.

בשים לב לשיקולים מזה ומזה, החלטתי לבסוף להעתר לבקשה, אולם מתן סעד זמני לעיכוב הליכי הפינוי בהוצאה לפועל (תיק מס' 525820-01-21) כפוף לקיום התנאים הבאים: המבקש ימסור למשיב, באמצעות בא כוחו, שיקים עתידיים של אביו של המבקש (מר יון בולייבסקי) על סך 8,000 ₪ כל אחד, ל-1 בכל חודש, לתשלום דמי השכירות מעתה ועד סיום תקופת השכירות על פי הסכם הפשרה; ככל שטרם שולמו דמי השכירות לחודשים פברואר ו/או מרץ 2021, מותנה תוקפו של הצוו הזמני בתשלום בפועל של דמי השכירות לחודשים אלו, במלואם; ייחתם כתב ערבות בידי אחותו של המבקש, גב' מריאנה בולייבסקי, לתשלום כל דמי השכירות עד לפינוי המושכר בפועל; יופקד בקופת ביהמ"ש ערבון בסך 20,000 ₪.

לעניין אחרון זה, אני רואה לנכון לציין ולהדגיש, כי נכון להיום עומד בתוקפו צו למניעת הטרדה מאיימת החל על המבקש ביחס למשיב, ואשר אוסר על המבקש לאיים על המשיב, להטריד אותו בכל צורה שהיא, או ליצור עמו כל קשר, למעט באמצעות בא כוחו ובמסגרת הליכים משפטיים.

דיון כאמור (הוכחות וסיכומים בעל פה) יתקיים ביום 16.6.21, בשעה 11:00.

...

כן הוסכם, כי המבקש ישלם למשיב את יתרת חוב השכירות (לאחר שהמבקש שילם את מרבית החוב) ואת דמי השכירות לחודש ינואר 2021, בסכום כולל של 29,000 ₪, עד ליום 31.12.20.

המשיב השיב לפנייה זו, כי הבקשה למתן ארכה לקיום ההתחייבויות נדחית, לאור הפרות קודמות של התחייבויות המבקש, ומאחר והמועד לקיום התחייבויותיו על פי הסכם הפשרה קדם למועד מעצרו של מבקש.

בשים לב לשיקולים מזה ומזה, החלטתי לבסוף להיעתר לבקשה, אולם מתן סעד זמני לעיכוב הליכי הפינוי בהוצאה לפועל (תיק מס' 525820-01-21) כפוף לקיום התנאים הבאים: המבקש ימסור למשיב, באמצעות בא כוחו, שיקים עתידיים של אביו של המבקש (מר יון בולייבסקי) על סך 8,000 ₪ כל אחד, ל-1 בכל חודש, לתשלום דמי השכירות מעתה ועד סיום תקופת השכירות על פי הסכם הפשרה; ככל שטרם שולמו דמי השכירות לחודשים פברואר ו/או מרץ 2021, מותנה תוקפו של הצו הזמני בתשלום בפועל של דמי השכירות לחודשים אלו, במלואם; ייחתם כתב ערבות בידי אחותו של המבקש, גב' מריאנה בולייבסקי, לתשלום כל דמי השכירות עד לפינוי המושכר בפועל; יופקד בקופת ביהמ"ש עירבון בסך 20,000 ₪.

הנתבע, אשר היה מיוצג על ידי עו"ד ואשר כבר במועד שבו חתם על הסדר התשלומים, ידע את כל הפרטים לגבי החוב הנטען כלפיו ולכל הפחות בודאי יכול היה לדעת, וכך או אחרת הצהיר בהסכם כי בדק את החוב וכי הוא מוותר על כל טענה לגביו, בחר במודע, להגיע להסדר שלפיו הוא משלם לתובע סכומים נקובים ומפורשים, העולים לכאורה על סכומי ההמחאות שעל גבם חתם חתימת ערבות והעולים על הסכומים שסבר בזמנו לפי טענתו כי הוא חייב לתובע.

כל מטרתו של הסעיף וההלכות שפירשו אותו במהלך השנים, הינה למנוע ניהול משפט, כפי זה אשר כפה הנתבע על התובע או לכל הפחות למנוע, גם אם לאחר דיון משפטי ובחינת הטענה, מתן תוקף לטענה מסוג זה. התכלית לכך ברורה.

אלא שכתוצאה מחקירתו הנגדית של עו"ד רותם, הסתבר כי הדרישה להכללת התנאי בהסכם לא נותרה כנושא לשיחה אך ורק בין הנתבע ולבין עו"ד רותם, אלא הדרישה הועברה גם אל התובע, יותר מפעם אחת, והתובע סירב לכלול את התנאי בהסדר ויתרה מכך, מעדותו של עו"ד רותם עולה כי התובע אף הבהיר שהשגת המימון אינה בגדר התחייבות.

לשאלות בימ"ש: מה היתה הסיבה שהתובע לא רצה, הנתבע הסכים שזה לא יהיה כתוב, מה היתה הסיבה שכאילו אמרו נסכם בעל פה אבל זה לא יהיה כתוב? תיק היה הוצל"פ היה פתוח, לא היה זמן, כשאני העליתי את הדבר בפני יובל ורוני, רוני וגם אני לא מצאנו אפשרות להגיע עם יובל (ב"כ התובע), לעגן את זה בהסכם, להביא מימון, הם עמדו על זה. הוא אמר תקשיב אני רוצה לתת לו לווי, אנו רוצים להתקדם.

תחת זאת, הסכים הנתבע לתשלום החוב בתנאים שסוכמו ואשר אפשרו לנתבע תנאי פריסה משמעותיים כאמור ואף אפשרות של תשלום החוב באמצעות סכומים להם אולי יזכה ואשר המחה לתובע את הזכות לקבלם, תוך כך שהוא מתחייב כי כך או אחרת ישלם ללא תנאי 60,000 ₪ תוך 4 חודשים ולאחר שנה יתחיל בכל מקרה לשלם 5,000 ₪ לחודש.

...

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת על מרבית סכומה.

הנתבע ישלם לתובע 233,987 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

כן ישלם הנתבע לתובע את אגרות המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין וכן שכר טרחת עו"ד, אשר בהתחשב בתוצאה, בסכום התביעה ובהיקף ההליכים ומשכם, אני מעמיד אותו על סכום של 28,000 ₪.