כפי שהודה התובע עצמו בחקירתו הנגדית, הוא ראה זאת כ"עסקה" כוללת, שהוא עושה עם מזרחי, אשר הציג לו זאת כשותפות, שהתובע עושה עמו וכדברי התובע (עמ' 12 ש' 20 – 25 – ההדגשות בקוו שלי-י.ד.): "ש. עשית חוץ מעיסקאות הניכיון ופריטת השיקים היו לך עוד עסקים עם עו"ד מזרחי ? ת. לא רשנו נדלן ביחד. אבל השעבוד של המיגרש . לא היה בינינו שום עיסקאות נדלן. העסקה היחידה שהיתה בנדלן זה כנגד השעבוד שהוא לקח והציג זאת כנושא שותפות ביחד, וזה לשאלה שלך לגבי השיקים של מעמ. מיגרש שהיה לו ברח' השופטים בטבריה. והוא הציג זאת כדבר ששווה להשקיע בו שאתה יכול לייצר רווח נאה וכנגד זה אתה תשלם את ההיתחשבנות שלי גם למגרש שייבנה וגם למגרש שהשיקים שהוא ישלם במעמ".
מעדותו הנ"ל של התובע, אפשר להסיק, איפוא, כי הוצע לתובע על ידי מזרחי להשקיע בפרויקט בטבריה, על דרך של העמדת המיגרש כבטוחה להלוואה שתשמש את המשך בניית הפרויקט, בו הובטחו לתובעים דירות ומערכת יחסים מעין זו של שתוף פעולה עסקי, גם עולה מהאמור בסעיף 10 לכתב התביעה, בו נכתב: "הפיתוי היה גדול. התובע, שמימיו לא עסק בתחום זה למעט אותו קבלן יחיד, ראה לנגד עיניו עו"ד ידוע, יזם נדל"ן, המעורה מאוד בחברה הדתית, שיכול להגשים את חלומו של התובע ולהעניק לו היזדמנות עסקית, להיות חלק מפעילות עסקית עתידית, בעסקים בעלי פעילות מסחרית גדולה. מזרחי אף הציע לו לנהל עבורו תחנת שטיפה בקניון מעלה אדומים והציג בפניו עתיד עסקי ורוד ומזהיר, אם ישתף פעולה עמו וישתלב בעסקיו".
אשר על כן, כאשר התובעים יודעים כי מזרחי במצב כלכלי רעוע ומשעבדים את המיגרש חרף זאת, כחלק משיתוף פעולה עסקי כולל עם מזרחי ולכל הפחות כחלק מעסקה ספציפית שערכו עמו, שבמסגרתה הם התחייבו לשעבד את המיגרש, תמורת כספים שכבר קיבלו בפועל או יקבלו לאלתר ממנו (לכסוי חובות מע"מ ותשלומי הלוואת משכנתא) וכנגד הבטחות לתמורות כספיות עתידיות, הם אינם יכולים לתבוע את הבנק, בטענה שהבנק לא גילה להם את מה שהם כבר ידעו היטב (כי מצבו הכלכלי הרעוע של מזרחי) ואינם יכולים לבוא בטרוניה כלפי הבנק בכלל, מקום שהערבות ניתנה כחלק מהתחייבות שלהם כלפי מזרחי, שלא הותנתה בכך שמזרחי נמצא במצב כלכלי טוב דוקא.
...
כמעט מיותר לציין כי דין ראשי הנזק של פגיעה במוניטין בעסקו של התובע או פגיעה בשמם הטוב של התובעים, להידחות, גם לו התביעה להשבת הכספים ששילמו התובעים לבנק הייתה מתקבלת.
סוף דבר
אשר על כן, התביעה נדחית.
בהתחשב בסכום התביעה, בתוצאה, בהיקף החומר שהוגש, במשך ההתדיינות ובטענות הצדדים וההכרעה בהן, התובעים ישלמו לבנק הוצאות משפט ככל שהיו ויאושרו וכן בנוסף, שכ"ט עו"ד ריאלי וסביר בסך של 100,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין (ההוצאות ככל שהיו ויואשרו, תוך 30 יום מהמצאת החלטה המחייבת את תשלומם).
