ערבות אוואל בשטר חוב: טענת זיוף חתימה

באשר לטענת העדר עילה, הנתבעת טענה שערבותה הנטענת, בהיותה ערבות אואל לפרעון שטר חוב, מחייבת לפנות להגדרת שטר חוב בפקודת השיטריות, ולפיה זמן פרעונו של שטר יחול "בזמן עתיד קבוע". אלא שמועד הפרעון הנקוב בשטר החוב מושא התביעה לא ניכנס לגדרי איזה מהאפשרויות שהמחוקק העמיד לעניין מועד הפרעון, ומכאן שלפנינו ערבות אואל לשטר חוב שההתחייבות על פיו פסולה מחמת פגם בצורה, ואין לחייב את הנתבעת מכוח ערבותה זו. כן טענה הנתבעת לזיוף החתימה, כאשר לגישתה ההכרעה בטענת הזיוף אמורה להיתמקד בחתימה עצמה, בשונה מניסיונה של התובעת בסיכומיה להוכיח שהחתימה נחתמה על ידי הנתבעת בהסתמך על ניתוח העדויות, תוך זניחת כל היתייחסות לחתימה גופה כנושא העומד בפניי עצמו.

...

לאחר ששקלתי את דבריה בחוות דעתה ובחקירתה, אני מקבל את חוות דעתה כמלמדת על כך שהחתימה היא חתימתה של הנתבעת כיותר סבירה מכך שזו אינה חתימתה.

לאחר שהתרשמתי ישירות מהעדים והראיות ושקלתי טענות הצדדים, אני קובע כי התובעת הוכיחה את חתימתה של הנתבעת על השטר על פי עדות עו"ד אכתילאת שבפניו חתמה הנתבעת, חוות דעת מומחה שלפיה הסבירות שז חתימתה עולה על האפשרות שזו אינה חתימתה, וגירסתה הכוזבת של הנתבעת, שנסתרה על ידי עדויות אמינות אחרות.

סוף דבר על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 2,037,270 ₪ מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, וכן אגרת בית המשפט, שכר המומחה והעדים, ושכר טרחת עו"ד בסך 70,200 ₪, כשכל אלה צמודים ונשאים קריבית לפי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה עד לתשלום המלא בפועל.

באשר לשטר לגופו של עניין, נטען – כי שטר החוב שצורף לכתב התביעה הנו מזויף, אינו בכתב ידו ואינו נושא את חתימתו של הנתבע וכן כי משהועלתה על ידי הנתבע, טענת זיוף הרי שעפ"י הפסיקה עובר נטל ההוכחה לתובעת להפריך טענת הזיוף.

יתרה מכך, המומחית מצביעה על עובדות נוספות המעלות את הסבירות הנסיבתית לרמת בטחון של 4 מתוך 5 לכך שהחתימה נחתמה על ידי הנתבע ובכלל זה – העובדה שכתב היד, הן על שטר החוב והן על הערבות האוואל, נכתב בעט אחד ובכתב יד אחד (כולל כתיבת מספר ת.ז. שגוי), והעובדה שהחתימה על שטר החוב אינה מוכחשת ונחתמה על ידי מר ליזבונה, ויש נקודות דמיון בינה לבין החתימה המוכחשת על כתב הערבות.

...

הנני סבורה כי דין טענתו זו של הנתבע להידחות מניה וביה – כך, ראשית- כל טענתו של הנתבע נסמכת על עדות עדת התובעת ובהתאם לה שילמה חברת הביטוח לתובעת לפנים משורת הדין וזאת, על אף שחוב הנתבעת לא גובה בערבות שני ערבים - אלא, שבעדות זו אין את מה שמבקש הנתבע לקרוא לתוכה דהיינו – אין כל אמירה בדבר העדר מהימנות של התובעת, ניסיונה להונות את חברת הביטוח שלה או קביעה ובהתאם לה לא קיימת ערבות אחת של הנתבע ו/או כי הערבות האחת הקיימת זוייפה.

זאת ועוד, ממילא גם לו היתה מגיעה חברת הביטוח למסקנה כזו או אחרת בכל הנוגע לזיוף, מסקנה זו אין בה בכדי להוות ראייה כלשהי בפני בית המשפט אשר ברי כי אינו כפוף להכרעתה של חברת הביטוח, אלא שעליו מוטלת המלאכה לבחון הראיות, לנתחן ולהכריע על בסיסן.

אחרית דבר; מן הטעמים שפורטו לעיל – דין התביעה להתקבל.

בסעיף 9 להסכם ההלוואה הוסכם כי "בתי המשפט המוסמכים לידון בכל סיכסוך בין הצדדים להסכם זה יהיו בתי המשפט המוסמכים בעיר תל אביב בלבד." בהתאם לסעיף 4.1 להסכם ההלוואה רובינשטיין חתם על כתב ערבות כפי המופיע בסיפא להסכם ההלוואה; וכן חתם על שטר חוב לטובת המלווים על מלוא סכום ההלוואה ובו צוין שזאת "בעיניין הסכם ההלוואה מיום 5.8.13 לטובת ישראל פינקלשטיין." הנתבעת היא זו שנטענת להיות חתומה כערבה בערבות אואל על גבי שטר החוב, כאשר בהתנגדותה טענה כי חתימתה זויפה.

ממילא אין צורך להוסיף ולהדרש לטענה הנוספת שהעלתה הנתבעת כי תניית השיפוט הייחודית אינה מהוה מחסום בלתי עביר להעברת מקום דיון נוכח טענת הזיוף העומדת ביסוד היתנגדותה לבצוע השטר.

...

לאור המסקנה האמורה הרי שהסמכות המקומית לדון בתובענה דנן תיקבע בהתאם לתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי.

מכאן, היות שבענייננו בקשת הארכה וההתנגדות הועברו בהחלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל י' טימנס לבית משפט זה, ובהינתן שבית משפט זה הוא בעל סמכות מקומית לדון בתובענה, אין להיעתר לבקשה התובע להעברת הדיון לבית משפט מוסמך אחר.

בקשת התובע להעברת מקום דיון נדחית.

המבקש הוסיף, כי החתימה המתנוססת על השטר אינה חתימתו, כי לא נתבקש לחתום על שטר חוב כלפי המשיבה, אינו מכיר את המשיבה וגם לא את נציג המשיבה שטען, כי חתם בפניו ושציין כי שמו "מוחי". עוד נטען, כי גם החתימה המתנוססת על השיק שנימסר כביכול לבטחון אינה חתימתו והיא מזויפת.

המבקש טען עוד, כי המשיבה לא צרפה העתק הסכם היתקשרות, העתק תעודות משלוח, העתק חשבוניות, כרטסת חיוב/זכוי ופירוט לגבי החוב הנטען.

בנוסף לאמור, התובעת הציגה כתב ערבות אואל ושטר חוב הנושאים את חתימותיו של המבקש.

...

סוף דבר לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדות המבקש שנשמעה בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי טענותיו של המבקש בבקשה למתן רשות להתגונן הינן חלשות וספק אם יעלה בידי המבקש, בסופו של יום, להדוף את טענות המשיבה.

ברם, נוכח המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין מתן רשות להתגונן, ולאחר ששקלתי את האיזון הראוי בין זכויות הצדדים, המבקש מחד והמשיבה מאידך, זאת על רקע סכום התביעה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל בכפוף לתנאים.

נוכח כל האמור, אני קובע כי הבקשה למתן רשות להתגונן תתקבל בכפוף להפקדת סך של 65,000 ₪ בקופת בית המשפט, וזאת בתוך 30 ימים ממועד קבלת העתק החלטה זו. לא יופקד הסכום האמור במועד שנקבע, תידחה הבקשה למתן רשות להתגונן והמשיבה תהיה זכאית לעתור לפסק דין בהיעדר הגנה.

בנסיבות אלו ברור שהחוב שמייחסת התובעת לנתבע הוא חוב ששייך למעשה ללקוח אחר שלה והנתבע ממילא אינו אמור לשאת בו. על כן, התובעת כשלה בהוכחת טענותיה לעניין השטר ומועד חתימתו; והן לענין החוב הנטען אשר הסתמן בסופו של יום כמבוסס על סחורה שסופקה למקום אחר ולא לנתבע.

לבית המשפט המוסמך בתל אביב הסמכות המקומית הייחודית לידון בכל עניין הנוגע לשטר חוב זה. חתימות הערבים: אני ערב ערבות אואל לתשלום השטר על ידי עושה השטר שם: אבו זאמל וויסאם (כתב יד) ת.ז. 200884211 (כתב יד) כתובת: נמסאווי 4000 נצרת (כתב יד) תפקיד: בעלים (כתב יד וחתימה בכתב יד) המדובר בשטר חוב על פי  סעיף 84 (א) לפקודת השיטריות [נוסח חדש] (להלן "הפקודה"), המגדיר "שטר חוב" כך:   "שטר חוב הוא הבטחה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם לחברו, חתומה בידי עושה השטר, בה הוא מתחייב לפרוע לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, עם דרישה, או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה, סכום מסויים בכסף." היסוד העקרי בשטר החוב הוא יסוד החתימה בידי עושה השטר.

כמו כן, הגישה התובעת חוות דעת גרפולוגית ערוכה על ידי הגרפולוגית דבורה הראל בה נקבע כי החתימות המופיעות על שטר החוב וכתב הערבות האישית נחתמו על ידי הנתבע (עמוד 6 לחוות הדעת): "אני קובעת ברמת בטחון הגבוהה ביותר (5 מתוך 5) כי החתימות שבטיעון נחתמו על ידי אותו חותם אשר חתם את החתימות להשוואה המיוחסות למר אבו זאמל וויסאם". הנתבע בחקירתו התמיד בטענתו כי לא רק חתימותיו על גבי שטר החוב וכתב הערבות מזוייפות אלא "כל המסמך מזוייף" (עמוד 26 שורות 6 – 9), חרף זאת הודה שלא הגיש תלונה במישטרה על זיוף ולא מסר תשובה עניינית על כך (עמוד 25 שורות 28 – 32).

...

הנתבע ישלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 483,396 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום פתיחת ההליך ביום 20.5.19 בסך כולל של 522,569 ₪ .

כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪ ושכר טרחת עו''ד בסך כולל של 61,000 ₪.

עוד אני מורה על שפעול הליכי ההוצל''פ בתיק ההוצל''פ שמספרו 501360-04-19.