עקרת בית נכה ביטוח לאומי בתאונת דרכים

ביום 10.01.12 הגישה התובעת תביעה נוספת לתשלום נכות כללית, בה ציינה התובעת שוב כי לא עבדה כלל , והוסיפה את הסיבה לכך, כי :"יש לי בעיות בגוף". כמו כן ציינה על גבי טופס התביעה כי נכותה נגרמה כתוצאה מתאונת הדרכים שעברה.

לעניין שאלת היום הקובע והאם היום הקובע הוא יום הגשת התביעה או יום התאונה הנטענת, היתייחס לכך בית הדין הארצי בדב"ע נא/89-0 המוסד לביטוח לאומי דבוש סתורי, פד"ע כ"ג, 466 .

פס"ד נוסף שהסתמך על הלכת סתורה הנו עב"ל 1131/04‏ המוסד לביטוח לאומי - ציפורה מלכי (1.5.05) שם נאמר מפי כב' השופט רבינוביץ (אליו הצטרפה כב' סגנית הנשיא השופטת ברק): "בית הדין האיזורי סמך את פסיקתו על דב"ע נא/89-0 המוסד לביטוח לאומי דבוש סתורי, פד"ע כ"ג, 466 (להלן – פס"ד סתורי). על פי פס"ד סתורי נקבע, כי מעמדה של מבוטחת "נכה", או "עקרת בית נכה" יקבע ככלל ביום הגשת התביעה לגימלת נכות למוסד.

...

סוף דבר: התביעה נדחית.

ולעניין הוצאות: אף שאין זו דרכו של בית הדין לחייב תובעים בהוצאות בשל תביעה מתחומי הביטחון הסוציאלי, בהתחשב מחד באורכו של ההליך ובסתירות התובעת, ומאידך – גם במצבה הכלכלי של התובעת, אני קובעת כי התובעת תשלם לנתבע סך שך 750 ₪ הוצאות.

הנתבע ישלם לכל אחד מצדדי ג' סך של 1,500 ₪ הוצאות.

לפנינו תביעת התובעת כי המל"ל יסווג אותה כנכה עובדת, ולא כעקרת בית, וזאת בהתייחס לתביעתה להכיר בה כנכה בנכות כללית בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

התובעת נפגעה בתאונת דרכים שאינה תאונת עבודה ביום 7/4/11.

...

ב-24.6.2013 הגישה ערר ב-1.5.2014 – הערר נדחה – אין דרגה מזכה.

מכל המפורט לעיל ובהתבסס על הפסיקה העדכנית– אנו מקבלים את תביעת התובעת כי יש להכיר בה כעובדת ולא כעקרת בית לענין נכות כללית.

כאשר אנו לוקחים בחשבון את כל המפורט לעיל ואת העובדה שהתובעת עבדה כל חייה עד אשר הפסיקה לעבוד בשל מצבה הרפואי, את התביעות שהגישה לנכות רפואית סמוך למועד סיום עבודתה ואת הנכות הרפואית שנקבעה לה - אנו סבורים שאין מקום להפלות בין התובעת לבין גברים או לבין נשים לא נשואות רק בשל היותה אשה נשואה ועל כן אנו מקבלים את התביעה, וקובעים שעל המל"ל לבחון את תביעתה של התובעת לגמלת נכות כללית כמבוטחת משתכרת ולא כעקרת בית .

מישפחת המוצא מונה זוג הורים ו-6 ילדים, כאשר האב עבד כמנהל עבודה מוסמך בבנייה וכיום מיתקיים מקיצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי ואמו עקרת בית.

כמו כן, ציין כי הנאשם עבר תאונת דרכים קשה שגרמה לו לנכות צמיתה 43% והוא מקבל קצבת נכות חלקית מהמוסד לביטוח לאומי ובמקביל עובד לפרנסתו במחסן ירקות במשרה חלקית ומקבל משכורת נמוכה.

...

מתחם העונש ההולם: לאחר שקלול מכלול השיקולים הצריכים לעניין, נוכח חומרת נסיבות ביצוע העבירה כפי שפורטו לעיל ומידת האשם שהפגין הנאשם באירוע, ובשים לב למדיניות הענישה, אני קובע את מתחם העונש ההולם כנע בין שירות לתועלת הציבור ועד 8 חודשי מאסר, לצד מאסר מותנה וקנס.

גם שם, בית המשפט המחוזי מצא ליתן ביטוי של ממש בהחלטתו לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים וכך אמר: "כמו בית המשפט קמא -גם אנו סבורים כי בנסיבות אלה יש ליתן ל"שיקולים אישיים" משקל מכריע (כאשר אפילו המערערת לא חלקה על קביעתו של בית משפט קמא בכל הנוגע ל"מדרג החומרה" ועל נסיבותיהם האישיות של המשיבים כ"נסיבות מקלות" אלא רק הדגישה את הצורך [ב]הרתעה)" (שם, בעמוד 16 לפסק הדין).

לכן, בהינתן נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם סבורני כי יש למקם את עונשו של הנאשם במדרג הנמוך של מתחם העונש ההולם.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 140 שעות, שיבצע הנאשם במסגרת בית חולים נהריה, בתפקידי אחזקה לפי תוכנית עבודה שיכין שירות המבחן.

אביו בשנות ה-50 לחייו, אינו עובד ומקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, ואימו עקרת בית, בעבר עבדה כאם בית במרכז לילדים במצוקה אך הפסיקה בשל תאונת דרכים קשה.

...

סופו של דבר - ולאור מכלול השיקולים בעניינו של הנאשם, בלא להתעלם מחומרת המעשה ונזקיו של המתלונן, קיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות הקלה בעניינו- באופן שיש בו העדפת שיקומו של הנאשם והתרעתו- על פני מיצוי הדין עמו.

אני סבורה עוד כי רכיב משמעותי בענישת הנאשם ראוי כי יהא פיצוי המתלונן על נזקיו.

הנשיאה ורדה וירט-ליבנה לפני ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור מר אברהם בן קרת ומר יוסף רובינשטיין; ב"ל 45629-02-19) המקבל את תביעתה של המשיבה להורות למערער, המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד), לבחון את תביעתה של המשיבה לגימלת נכות כללית (להלן – גמלה) כמבוטחת משתכרת ולא כעקרת בית, בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי או החוק).

בשונה מתאונת עבודה, אין צורך בבחינת קשר סיבתי בין הארוע התאונתי, המשמש גם כמועד הקובע בתביעה לגימלת נכות מעבודה, למצבו של מבוטח, ולכן בגימלת נכות כללית לא נידרשת בחינה רפואית מדוקדקת לקביעת הקשר הסיבתי הרפואי כאמור [עב"ל (ארצי) 104-99 גבריאל ברדה – המוסד לביטוח לאומי פד"ע לח(2003) 241 (6.6.02); עב"ל (ארצי)11988-08-11  המוסד לביטוח לאומי – ניר מוניס (22.11.12)].

במקרים כמו במקרה הנידון, כאשר ניתן להצביע בהם על ארוע נקודתי שהוביל לאובדן כושר עבודה ואישור זכאות על ידי ועדה רפואית גם אם באופן זמני, אשר לאחריו מצבה הרפואי של המבוטחת מדרדר כפי שמשתקף ממימצאי הועדות הרפואיות שהתקיימו לאחר מכן – לא ינותק הקשר בין התביעה המאוחרת לתביעתה הראשונה לעניין קביעת סיווגה של מבוטחת נשואה שזכויותיה עשויות להפגע בשל כך. בדומה לעניין סנא ואויאה גם במקרה שלפנינו בית הדין האיזורי קבע כממצא עובדתי, לאחר תום הבירור העובדתי, כי קיים קשר סיבתי הדוק ומובהק בין מועד הווצרות הליקוי הרפואי כתוצאה מתאונת הדרכים לבין מועד צימצום ההכנסות עד ליציאה ממעגל העבודה.

...

בית הדין האזורי בפסיקתו מתייחס למכלול נסיבותיה של המשיבה לצורך הכרעה בעניינה, והן – "המשיבה עבדה מירב חייה (לפחות 25 שנה) כאשר נכותה נגרמה עוד בתקופה שהיא הייתה עובדת ואף קיימת התאמה בין מועד תחילת הנכות הרפואית לבין מועד צמצום ההכנסות כתוצאה מהליקוי ובין מועד היציאה ממעגל העבודה כפועל יוצא מכך." עוד מתייחס בית הדין האזורי לעובדה שהמשיבה המשיכה לקבל תשלום מחברת ביטוח גם לאחר שחדלה לעבוד, וכך נקבע בפסק הדין: "אנו מסכימים עם הקביעה בעניין ענת מזרחי ]ב"ל (ת"א) 7857-10-16 ענת מזרחי – המוסד לביטוח לאומי (11.3.2020) – תוספת שלי, ו.ו.ל] שהתשלום מחברת הביטוח מהווה תחליף הכנסה אשר הינו שווה ערך לשכר עבודה מבחינה כלכלית." בית הדין האזורי קבע כי אין מקום להפלות בין המשיבה לבין גברים או לבין נשים לא נשואות רק בשל היותה אישה נשואה, וכי יש לקבל את התביעה לאור שקילת מכלול הנסיבות ובפרט – "העובדה שהתובעת עבדה כל חייה עד אשר הפסיקה לעבוד בשל מצבה הרפואי, את התביעות שהגישה לנכות רפואית סמוך למועד סיום עבודתה ואת הנכות הרפואית שנקבעה לה - אנו סבורים שאין מקום להפלות בין התובעת לבין גברים או לבין נשים לא נשואות רק בשל היותה אשה נשואה ועל כן אנו מקבלים את התביעה, וקובעים שעל המל"ל לבחון את תביעתה של התובעת לגמלת נכות כללית כמבוטחת משתכרת ולא כעקרת בית." הערעור טיעוני הצדדים במסגרת ערעורו טוען המוסד כי בית הדין האזורי שגה בפסק דינו עת סיווג את המשיבה לצורך זכויותיה לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי כמשתכרת ולא כעקרת בית.

נוכח כל האמור לעיל, שוכנעתי כי בנסיבות המקרה התקיים הרצף הדרוש ויש לקבוע את מעמדה הביטוחי של המשיבה לפי מעמדה במועד הגשת תביעתה הראשונה בגין אותו ליקוי בשנת 2011, ליקוי בגינו נאלצה לצאת משוק העבודה.

סוף דבר - דעתי היא כי דין הערעור להידחות ועל המוסד לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך של 7,500 ₪.

סוף דבר על דעת רוב חברי המותב: הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט מיכאל שפיצר, נציג ציבור (עובדים) מר יוסי רחמים ונציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ – דין הערעור להידחות ועל המוסד לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך של 7,500 ₪.