עצירות שלשול: אחוזי נכות בעקבות עצירות שלשול

על אף שניתן כבר בשלב זה, לקבוע כי לא הייתה התרשלות במעשי רופאי הנתבעת כמפורט לעיל ואף לו הייתה, מה שכאמור לא הוכח, אזי קטעו מעשי התובעת עצמה את הקשר הסיבתי לנזק הנטען, ועל כן יש לדחות את תביעת התובעת, אתייחס בקצרה למחלוקת בין מומחי הצדדים בנוגע לאחוזי הנכות המגיעים לתובעת.

נכות התובעת פרופ' איתמר קוט קבע בחוות דעתו כי הסיבה להווצרות ההידבקויות בחלל הבטן היא המורסה שהתפתחה אצל התובעת ולפיכך נכותה של התובעת בגין מצב לאחר דלקת ומורסה עם הדבקויות בבטן ותלונות חוזרות על כאבי בטן היא בשיעור 10% לפי ס' 18(1)(ב) מותאם.

ישנן הפרעות נדירות וקלות - 0% ישנן הפרעות בינוניות כגון תקופות של שלשול, עצירות או מטאוריזמוס - 10% ישנן הפרעות כנ"ל והן קבועות - 20% ישנן הפרעות קשות - 30% "

...

לאחר שעיינתי עיין היטב בחוו"ד מומחי הצדדים ובעדויותיהם בעניין זה, עדיפה עלי קביעת מומחה הנתבעת לפיה נכות המגיעה לתובעת בגין התדבקויות בחלל הבטן היא בשיעור 0% לפי ס' 18(1)(א) לתקנות.

בגיליון הניתוח בפרק "מהלך האשפוז" נרשם: "ממצא של תוספתן מעובה מאוד ואדום. מהלך הניתוח: חתך לפי מקברני, פתיחת חלל הצפק כמקובל, זיהוי הממצא הנ"ל ללא כל ממצאים אחרים...". לפיכך נוכח האמור לעיל ובייחוד בשים לב כי בגיליון הרפואי מבית החולים אסותא נרשם כי מעבר לממצא של תוספתן מעובה מאוד ואדום, לא נמצאו ממצאים אחרים, מקובלת עלי קביעת מומחה הנתבעת לפיה הנכות המגיעה לתובע היא בשיעור 0% לפי ס' 18(1)(א) לתקנות.

סוף דבר, תביעת התובעת נדחית.

(1) התדבקויות או תוצאות אחרות לאחר ניתוח, פציעה או מחלה בחלל הבטן (א) ישנן הפרעות נדירות וקלות 0% (ב) ישנן הפרעות בינוניות כגון תקופות של שלשול, עצירות או מטאוריזמוס 10% (ג) ישנן הפרעות כנ"ל והן קבועות 20% (ד) ישנן הפרעות קשות 30% כאמור המומחה שולל קשר בין תלונותיו של התובע על שלשולים ועצירויות לבין ניתוח הכריתה או כל ממצא פזיולוגי אחר.

באשר לצלקת, מאמצת אני את חוות דעת המומחה כי אין מדובר בצלקת המקנה אחוזי נכות.

...

לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 85,075 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בשעור של 12% בתוספת מע"מ וכן החזר האגרה אשר שולמה.

כאמור, ביום 1.5.07 התובע נבדק על ידי פרופ' רחמילביץ אשר קבע בחוות דעתו מיום 7.5.07 כדלקמן: "בבדיקה גופנית נמצא במצב תזונתי בינוני. גובהו 195 ס"מ ומשקלו 68 ק"ג. בבטן צלקת ניתוחית לאורך מרכז הבטן באורך 20 ס"מ. הבטן רכה ולא רגישה. לא נמצאה הגדלת הכבד או הטחול. הפגיעה בתאונה גרמה לקרע בכבד ולחתך במעי הדק שנתפרו בניתוח דחוף שבוצע. תיקון נגעים אלה אמור לגרום להבראתו השלמה. ספק אם תלונותיו - כאבי הבטן והגסים הנם תוצאות הפגיעה בתאונה או הניתוח הדחוף שעבר. אי יכולתו לעלות במשקל למרות תאבונו הטוב אינה בגין החבלה הביטנית או הניתוח. בגין הצלקת מגיעים לו 10 אחוזי נכות לפי תקנות הביטוח הלאומי סעיף 75 (1) ב' ובגין הניתוח לתיקון הקרעים במעי ובכבד 10 אחוזי נכות לפי סעיף 14 (1)ב' " בתשובותיו לשאלות הבהרה ששלח לו ב"כ התובע מיום 9.9.08 השיב מומחה: "אור אינו סובל מהפרעות ניכרות בדרכי העיקול ומצבו הרפואי ומצבו הכללי אינו ירוד ולכן הסעיף הממוצע 14 (1) ד' אינו לעניין. הסעיף מתאים לצלקת שנראתה על ידי הנו בסעיף 75 (1) ב' ולא ג'" עוד נישאל המומחה האם מאחר והתובע סבל משינויים ביציאות ניתן לומר כי מדובר במצב של חסימות מעיים חולפות עקב הידבקויות שהופיעו בעקבות התאונה והניתוח והשיב כי: "נתונים אלה אינם תואמים חסימת מעי חולפות תהא סיבתן אשר תהא." ובתשובה לשאלות ב"כ התובע, מיום 19.11.08, הוסיף המומחה והסביר כי התקף חסימת מעיים יש לתעד באופן אובייקטיבי.

לשון אחר - משלא הוכח כי התובע אכן סובל משלשולים מעצירות מכאבי בטן וחסימות מעיים כנטען על ידו, הרי שלא ניתן לומר כי התובע סובל 'ממצב ירוד', בהתאם לתקנה 14(ג) לתקנות המל"ל. סיכומם של דברים - לא השתכנעתי כי נכותו הרפואית של התובע בכל הקשור לפגיעה הביטנית שונה מזו שנקבעה על ידי המומחה בחוות דעת.

הנכות התפקודית: בעוד התובע ביקש לקבוע כי לנכותו הרפואית השלכות תפקודיות ולכן נכותו התפקודית גבוהה מזו הרפואית, או למצער זהה לזו הרפואית, ביקשו הנתבעים לקבוע את ההיפך הגמור.

...

על אף הכאבים וההגבלות להן טוען התובע לא מצאנו בתיקו הרפואי פניות לרופאים למעט פניות בודדות [ראה נ/3] אשר מהן ניתן ללמוד כי אלו לא נעשו בעקבות מצב רפואי ירוד אלא למשל בעקבות כאבי גב מהם סבל לאחר משחק כדור סל [ראה עדותו בעמ' 19 שורות 22-24] או למשל בכדי לקבל אישור רפואי לצורכי רישום לקורס צלילה[ עמ' 19 -20 שורות 30-3].

לפיכך ועל אף שמדובר ב"נזק מיוחד", הרי שבהתחשב בטיב הפגיעה ובגיל התובע במועד התאונה, אני סבורה כי הוא זכאי לפיצוי ואני מעמידה את הפיצוי בגין אב נזק זה על 10,000 ₪.

לאור כל האמור ראיתי לפסוק בגין אב נזק זה פיצוי גלובאלי בסך של 2,000 ₪.

סוף דבר: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובע סך של 395,044 ש"ח. כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות משפט, לרבות שכר עדים ואגרת בימ"ש עפ"י קבלות.

שלשולים זה לא בשוטף פיתאום יש יום של שלשולים ושבוע לא. יש לי בעיקר עצירות עם שלשול לסירוגין.

הערות: (1)      לא ייקבעו אחוזי נכות בשל פרט ליקוי זה ובשל פגימות הנילוות לתיסמונת, במקביל; (2)      לעניין פרט זה, "פגימות נילוות לתיסמונת" – לרבות מעי רגיז, שלפוחית רגיזה, הפרעות בשינה, פגיעה בריכוז ובזכרון, דכאון וכאבי גוף, לרבות כאבי ראש, כאבי גוף מפושטים ו-TMJ.

...

בהיבט הזה מקובלת עלי גם טענת המערערת לפיה אין בהחלטת הוועדה בתחום הנפשי התייחסות מספקת למכתב הפסיכיאטר המטפל ד"ר גפני מיום 2.1.2022, אליו הופנתה הוועדה במפורש, ובמסגרתו נקבע כי נוכח מכלול התסמינים מהם סובלת המערערת, ונוכח האבחנות של ציקלותמיה, PTSD וADHD, יש לקבוע למערערת נכות בשיעור 40%.

בהקשר זה מקובלת עלי טענת המערערת כי ממצאי הוועדה מתיישבים לכאורה עם לשון סעיף 92(5) דווקא, ומשאין כאמור גם כל התייחסות בנימוקי הוועדה לשאלת הפגיעה התפקודית ממנה סובלת המערערת בתחום הנפשי, לא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה בקביעת תת סעיף זה בפריט הליקוי וגם בכך נפל פגם משפטי בהחלטתה.

סוף דבר: נוכח כלל המפורט לעיל, עניינה של המערערת יחזור לוועדה הרפואית לעררים בענף נכות כללית, בהרכבה מיום 16.6.22.

לעניין אחוזי הנכות בשל חסימות מעיים לעתיד, זאת קבע פרופ' שילר מאחר ובריום מעורב בריר וצואה, יוצר הידבקויות קשות ביותר המובילות לחסימת מעיים חוזרת ומסכנת את חיי החולה לכל אורך חייו (עמ' 7 לחווה"ד).

במילים אחרות על מנת שהתובע יזכה ב-30% נכות יש לקבוע, כי ההפרעות של שלשול, עצירות או מטאוריזמוס הן קבועות וקשות.

...

(ר' פרופ' כהן בעדותו בעמ' 20 לפרוטוקול), יחד עם זאת על התובעים להוכיח עד כמה רמת סיכון זו אפשרית במקרים דוגמת זה של התובע, היינו ילדים, והם אינם עושים כן. (ראו לעניין זה פס"ד של כב' סגן הנשיא הש' עוני חבש בת"א (י-ם) 7085/05 קדוש מרגלית נ' ביה"ח בחקור חולים ואח' (17.12.08) הקובע כך: " לדעתי, בעניין זה היה הנטל על התובעת להראות כי דובר בסיכון שסבירותו אינה נמוכה, ולהבהיר לבית המשפט מה נחשב סיכון שסבירותו נמוכה. משלא הוצגו בפניי מספיק נתונים בכדי לקבוע מהי שכיחות המקרים בהם מתממש הסיכון לחסימת מעיים (בעקבות היתממשות הסיכון להידבקויות) ומה משמעותה, ובהיעדר ראיות ברורות ומספיקות כאמור, אני קובע כי נטל זה לא הורם." במילים אחרות, על התביעה להציג את אותם נתונים סטטיסטיים שיהא בהם כדי לקבוע, כי במשוואת דחיפות הטיפול למול רמת הסיכון, התוצאה מחייבת מתן הסבר להורים.

הגעתי למסקנה כי בנסיבות התרשלו הנתבעים בבחירת החומר לביצוע הבדיקה, בהיותו חומר שאינו ראוי לשימוש לשם הדגמת המוקוס פיסטולה בילדים.

לאור כל האמור לעיל ישאו הנתבעים בנזקי התובעים כדלקמן: הפסדי השתכרות לעתיד: 95,000 ₪.