עצירה בצד עקב אי ציות להוראות שוטרים

הנהג התבקש להזדהות והחל להיתפרע ולצעוק לעברו "מה אתה בודק אותי ליד העסק שלי". השוטר יחזקאל הודיע לנהג ולנוסע שהם מעוכבים בשל אי ציות לשוטר ונהיגה בקלות ראש.

בנסיבות אלה אין בידי לקבל טענה זו. סוף דבר בהנתן האמור, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, אי ציות להוראות שוטר במדים או שוטר שהזדהה על ידי הצגת תעודת מינוי, שהורה לו לעצור בצד.

...

גם אם מדובר במרחק קצר, ובפרק זמן קצר יחסית, לא מצאתי שיש באלה כדי לתמוך בגרסת הנאשם להשתלשלות הארוע וכאמור מקובלת עלי גרסת השוטרים.

לשיטת ההגנה, הנאשם, כעולה מעדותו, נסע בעליה חדה, בסמטאות העיר העתיקה בשפרעם, ומכאן שלא יכול היה לעצור, גם כשהבין שהכריזה מופנית אליו, ועצר בעת שהדבר התאפשר – אין בידי לקבל טענה זו. מעדויות השוטרים עולה שהנאשם לא נתן לשוטרים זכות קדימה בכיכר, ובעת שהורו לו לעצור, סרב לעצור והחל ב"נסיעה מטורפת", בעליה, לכיוון המסעדה שלו, תוך שלא שעה לכריזה ולאמצעים נוספים שהופעלו נגדו.

בנסיבות אלה אין בידי לקבל טענה זו. סוף דבר בהינתן האמור, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, אי ציות להוראות שוטר במדים או שוטר שהזדהה על ידי הצגת תעודת מינוי, שהורה לו לעצור בצד.

הצדדים סיכמו את טיעוניהם בתום הדיון, כמפורט בפרוטוקול, אך ביום 19.12.18, הגיש ב"כ הנאשם, בקשה בכתב, שכותרתה "הודעת הבהרה מטעם ההגנה ובקשה לצרף את כה"א השונה שנימסר לנאשם". הסניגור חזר על חלק מטיעוניו בסיכומים בעל פה וכן, היתייחס בבקשתו לדו"ח שנימסר לידי הנאשם, בו צוין סעיף העבירה בזו הלשון:" נהגת ברכב הנ"ל ולא צייתת להוראת שוטר במדים/שהזדהה ע"י תעודת מינוי, שהורה לך לעצור בצד, עקב צפירות רבות", בעוד שכתב האישום שהוגש לבית המשפט, מציין את סעיף העבירה, כדלקמן: "נהגת ברכב הנ"ל ולא צייתת להוראת שוטר שוטר (כך במקור) במדים שהורה לך לעצור בצד עקב צפירות רבות". לשיטתו, מדובר בתיקון כתב אישום, שלא הובא לידיעת ההגנה וכן, לא נטען כי ע"ת 1, הציגה בפני הנאשם, בשלב כלשהוא, את תעודת המינוי שלה.

מקום בו מדובר בניידת מישטרה ושוטרת שהורתה לנאשם לעצור וברור היה כי בכוונתה לעצור אף היא, לצד רכב הנאשם, מדובר בטענה תמוהה משהו ואין ספק כי לא הייתה נשקפת לנאשם ולעדת ההגנה, כל סכנה, לו היה עוצר רכבו במקום זה. בנוגע לטענת הסניגור בסיכומיו, לפיה, יש טעם לפגם כאשר שוטר רושם דו"ח, בגין עבירה שיש לו מעורבות אישית בה, הרי שבמקרה זה, בו עסקינן בעבירה של אי ציות לשוטר, איני יכולה להעלות בדעתי תרחיש כלשהוא, בו לא תהיה מעורבות של שוטר, שכן, מדובר באחד מיסודות העבירה.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים: תחילה, אתייחס לאופן בו החל האירוע, נשוא כתב האישום שבפני.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש על ידי הקצין לתקופה של 30 יום וכן בקשה לביטול איסור שימוש ברכב בגין ביצוע עבירה של אי ציות לאור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, בכך שלא עצר את הרכב לפני קו עצירה וניכנס לצומת בנגוד לאור אדום תוך גרימת הפרעה או סיכון לעוברי דרך ואי ציות להוראות השוטר במדים.

העידר סמכות הקצין לפסול מנהלית את המבקש בגין עבירה של אי ציות להוראות שוטר, וכן העידר היתייחסות לנסיבות מחמירות בבצוע עבירה של אי ציות לאור אדום, ולכל היותר ניתן היה לרשום למבקש עבירת קנס בגין אי ציות לאור אדום.

בנוגע לראיות לכאורה מפנה ב"כ המשיבה לנסיבות הארוע כפי שרשם השוטר בהזמנה לדין שהמבקש ניצפה נוהג בנסיעה מהירה ומסוכנת, עובר מנתיב לנתיב תוך שמסכן עוברי דרך, חוצה ברמזור אדום, השוטר כורז לו לעצור בצד תוך הפעלת סירנה ואורות כחולים והמבקש ממשיך בנסיעתו המהירה, פונה לרחוב אחר וגם לרחוב הנוסף, חוצה ברמזור אדום.

...

השוטר דאג לציין שהוא שמר על קשר עין רציף ופירט את מהלך נסיעת המבקש, גם אם לא ציין זמן ומרחק הנסיעה, אין בכך כדי לפסול את קיומן של ראיות לכאורה בתיק על כן הנני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה.

על כן, הנני קובעת שלא נפלה טעות בהחלטות הקצין הן ביחס לפסילת רישיון נהיגתו של המבקש והן ביחס לאיסור שימוש ברכב.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים ותחזיר את התיק למשיבה.

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 28.12.15, הזמנה לדין וכתב אישום בגין עבירה של אי ציות להוראת שוטר במדים (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וטען: " עברתי מנתיב רגיל לנתיב התחבורה כדי לפרוק את המשאית, עצרתי בצד כדי ל שאול את השוטר איפה אני יכול לעצור לפרוק את האוטו. כשהשוטר עצר אותי שאלתי אותו למה עצר אותי, מה הסיבה שהוא עוצר אותי בצד. לא התווכחתי עם השוטר. אני לא מודה". מטעם המאשימה, העידו עדי התביעה הבאים: ע"ת 1 – רס"ב גלעד נגר, מטעמו הוגש מיזכר, שסומן ת/1 ע"ת 2 – רס"ל יצחק חסאן, מטעמו הוגש מיזכר שסומן ת/2 ע"ת 3 – רס"ל אלעד עטיה, מטעמו הוגשו הדו"ח, שסומן ת/3, דו"ח פעולה, שסומן ת/4, דו"ח עיכוב שסומן ת/5 וסרטון שצילם, שסומן ת/6.

ברע"פ 1812/14 אבשלום נגד מדינת ישראל, נאמר: "עוד אציין, כי אף לגופו של עניין אין בידי לקבל את הטענה, לפיה השמוש בתקנה 23(א)(1) מצדיק את ביטול הרשעתו של המבקש. ברע"פ 10314/08 צפוות נ' מדינת ישראל (23.12.2008) (להלן: עניין צפוות), נידרש בית משפט זה לשאלת ההרשעה בעבירה שעניינה אי-ציות לשוטר, לפי תקנה 23(א)(1), בגין אי-הצגת רישיון נהיגה לשוטר, ונקבע כי אין בכך כל פגם". לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנידון.

...

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים: אין למעשה מחלוקת עובדתית בין הצדדים ולנאשם לא הייתה כל הגנה להציג בבית המשפט, שכן, הודה בפה מלא כי במשך 30-40 דקות סירב להציג רישיונותיו לע"ת 3, אף כי היה מודע לכך שעצר את הרכב במקום אסור.

ברע"פ 1812/14 אבשלום נגד מדינת ישראל, נאמר: "עוד אציין, כי אף לגופו של עניין אין בידי לקבל את הטענה, לפיה השימוש בתקנה 23(א)(1) מצדיק את ביטול הרשעתו של המבקש. ברע"פ 10314/08 צפוות נ' מדינת ישראל (23.12.2008) (להלן: עניין צפוות), נדרש בית משפט זה לשאלת ההרשעה בעבירה שעניינה אי-ציות לשוטר, לפי תקנה 23(א)(1), בגין אי-הצגת רישיון נהיגה לשוטר, ונקבע כי אין בכך כל פגם". לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

הנתבע מוסיף וטוען כי התכוון לקיים את הוראת השוטר באופן שיעצור בצד הדרך, הנתבע כלל לא פנה או השיב באגרסיביות או במילים שאינן נחמדות או נעימות ולא ניהל וויכוח או סרוב לציות, אלא דיבר באופן מתורבת.

ראשית יובהר כי אין שמץ של אמת בפירסום שהרי אין מחלוקת כי הדו"ח שכתב התובע היה דו"ח בגין אי ציות להוראות שוטר ולא דו"ח בעבירה של צלום שוטר כפי שניתן להבין מהפירוש המילולי של הכתוב.

...

כמו כן נקבע: "גם אם יש לדיני הפיצויים בגין לשון הרע תפקיד מחנך ומרתיע, אין בו, בתפקיד זה, כדי להגדיל את הפיצוי התרופתי מעבר למידותיו הטבעיות. בגדר הפיצוי התרופתי ההיבט המרתיע וההיבט החינוכי מוצאים את ביטוים בעצם הטלתה של חובת הפיצויים, בקביעת שיעור הפיצויים על-פי אמות-מידה אמיתיות של השבת המצב לקדמותו ובהגברת הפיצוי מקום שהתנהגות המזיק מגבירה את הנזק. הגדלת הפיצוי בשל טעמים הרתעתיים ומחנכים מעבר לנדרש להשבת המצב לקדמותו תערער את האיזון הראוי בין הזכויות החוקתיות הנאבקות על הבכורה במסגרת דיני איסור לשון הרע ...הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו של הניזוק שנפגעה בגין לשון הרע; לתקן את הנזק לשמו הטוב; למרק את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע. לשם השגתן של מטרות תרופתיות אלה אין להסתפק בפיצוי סמלי, אך גם אין להטיל פיצויים העולים על שיעור הנזק שנגרם. הפיצוי התרופתי לא נועד אך להצהיר על הפגיעה. הוא גם לא נועד להעשיר את הנפגע. הפיצוי התרופתי נועד להעניק פיצוי מלא על הנזק שנגרם – לא פחות ולא יותר. רק כך יהא ניתן – בגדרי הפיצוי התרופתי – לקיים את האיזון (האופקי) הראוי בין חופש הביטוי מזה לבין השם הטוב והפרטיות מזה. ודוק, פיצוי סמלי יכול לבוא כמכשיר להצהרה על ביצוע העוולה, אך לא כביטוי לפיצוי תרופתי." עוד נקבע: "אכן, התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשויה להוות אמצעי שבעזרתו ניתן לעמוד על נזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו". לאור דברים אלה ולאחר ששקלתי את נסיבות המקרה במיוחד לנוכח העובדה כי התובע לא פנה לנתבע ולא ביקש הסרתו את הפרסום במשך יותר משנה ומנגד הפרסום שנעשה על רקע פרסומים מרובים ותכופים בזמן האחרון בנוגע להתנהגותם של שוטרים, הנני פוסקת כי הנתבע ישלם לתובע פיצויים בסך 13,000 ₪.

בחיוב זה הבאתי בחשבון בנוסף כי מול התגובות השליליות שניתנו לפרסום לא נעלמו מעיני תגובות דווקא חיוביות כגון "כי שוטר אמר לך לצאת"; "תתבייש שזה עולה בכלל פרובוקציה תן כבוד לשוטר שמבקש ממך יפה"; "מסכן לא עשה כלום סתם נטפלים אליו, אולי תראה את הצילום מההתחלה שתראה בדיוק מה עשית. שוטרים לא עוצרים סתם אנשים ברחוב". כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.