דוידי הורשע בעבירה של מתן שוחד בסך 150,000 ₪ בקשר לעיסקת יעדים.
עבירות השוחד ועבירות נוספות אשר יסוד של שחיתות טבוע בהן "מסוכנות הן לחברה ולסדרי המימשל. הן מכרסמות בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת. הן מפרות את האמון של פרט בפרט, ושל הפרט בשלטון. הן מעודדות זילזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור. הן מטפחות ציניות כלפי רשויות המינהל וכלפי הסדר החברתי הקיים. הן פוגמות באמון של הפרט בתיפקודו של הכלל, ובכך מערערות את היציבות החברתית" (בג"ץ 7074/93 סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח(2), 777 (1994); וראו גם: ע"פ 267/13 מדינת ישראל נ' לוי, פס' 13 לפסק דינה של הש' ד' ברק-ארז (23.6.2013); ע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל, (29.12.2015); ע"פ 3295/15 מדינת ישראל נ' גפסו, פס' 41 (31.3.2016)).
בעניינינו, מדובר בהפרת אמונים בעקבות המצאות במצב של ניגוד עניינים - סוגיה אשר נדונה בהרחבה בעיניין שבס, ולכן נקודת המוצא לעניין זה תהא בהתאם לקביעות שנקבעו שם.
עבירות הלבנת ההון
לתופעת הלבנת הון יש פוטנציאל הרס משמעותי מבחינה כלכלית וחברתית מאחר שהיא מאפשרת לעבריינים לבצע ולהרחיב את מינעד העבירות אותן הן מבצעים:
"הסכנה החברתית הטמונה בעבירות אלה היא רבה וחמורה, כאשר המאבק בתופעה של הלבנת הון מהוה אמצעי למאבק בעבריינות ובפשיעה... ודוק - הגם שהעבירות הניצבות בבסיס המהלך שהוביל לחקיקתו של חוק איסור הלבנת הון הנן עבירות חמורות ביותר הקשורות במישרין להתגברותה של תופעת הפשיעה המאורגנת, כגון עבירות הקשורות לסחר בסמים, זנות, סחר בנשק, הימורים וכדומה, הרי שהרציונאל האמור חל ביחס לכל העבירות הכלולות בתוספת הראשונה לחוק, שכל אחת מהן עשויה להפיק לעבריין שביצע אותן פירות אסורים שלא ניתן להשלים עם הטמעתם במערכת הפינאנסית או במערכות "כשרות" אחרות, באופן שיאפשר לעבריין את המשך ביצוען של עבירות או למצער, הנאה מפירות אלו" (עניין תענך, פס' 233).
...
הקביעות המזכות בהכרעת הדין שזורות לאורך כל טיעוני ההגנה לצורך הדגשת הפער בין מה שיוחס לנאשם בכתב האישום לבין העבירות, האירועים והסכומים בהם בסופו של דבר הורשע.
כזכור, התביעה עתרה לקביעת שני מתחמי ענישה נפרדים אולם בהינתן האמור לעיל, אין בידי לקבל עמדה זו שכן עסקינן במובהק באירוע אחד לצורך קביעת מתחם העונש ההולם.
גם אם ניקח עמדה זו כנקודת מוצא מקובלת וראויה, ברור כי הגדלת סכום הגיוס הפסול ב- 100,000 ₪, אינה יכולה להצדיק קפיצת מדרגה משמעותית בחלק התחתון של המתחם, ודומה כי הצדדים לא חלקו על כך.
עמדתי על האופן בו יש להתייחס לעמדת התביעה ביחס לרף התחתון של מתחם העונש ההולם, שכן אני נכון להסכים עם מרבית טיעוניה ביחס לשיקולים המחייבים עמדה מעין זו, ואם אמרתי זאת - אמרתי כי אין בידי לקבל את עמדת ב"כ נאשם 4 לפיה יש להעמיד את תחתית המתחם על מאסר צופה פני עתיד.
מסקנה זו מתיישבת גם עם ההבחנה המתחייבת בשלב גזירת הדין בין עובד ציבור המבצע עבירה של הפרת אמונים לבין אזרח שאינו עובד ציבור המורשע בעבירה של הפרת אמונים מכוח דיני השותפות, ואסביר: העבירה הקבועה בסעיף 284 לחוק העונשין מכוונת, בעיקרה, לעובד הציבור, ומטילה עליו חובה להימנע מעשיית מעשים שיש בהם משום מרמה או הפרת אמונים הפוגעים בציבור.
