עסקאות תיווך בינלאומיות חיוב בעמלות

הנתבע 1, אברהם תקווה, מסר שהוא איש עסקים ישראלי, המתגורר בטורקיה למעלה מ-5 שנים, נכון למועד הגשת היתנגדותו לבצוע השטר (להלן: "תקווה") הנתבע 2, משה הרן הרשברג, מסר שהוא איש עסקים ישראלי, העוסק בין השאר בתיווך עיסקאות בינלאומיות (להלן: "הרשברג") הסכם ההלוואה ביום 27.5.2009 חתמו זלוף ותקווה על הסכם, שכותרתו: "הסכם הלוואה" (להלן: "ההסכם" או "הסכם ההלוואה").

לדבריו, ככל שהמשחקייה הייתה מוקמת, הוא וזלוף היו חולקים ביניהם את הרווחים מהמשחקייה, בחלקים שוים, והרשברג היה זכאי לעמלת תיווך כמקובל.

אמנם תקווה חתם לבדו על הסכם ההלוואה מול זלוף, אך מהתכתובת בין כלל הצדדים ניתן ללמוד על נקלה על הקשר שבין תקווה והרשברג, כל אחד מהם, לעיסקת ההלוואה עם זלוף, באופן שיש לחייבם יחדיו בהשבת הכספים.

...

סוף דבר מכל המקובץ אני חייב את הנתבעים, אברהם תקווה ומשה הרשברג, ביחד ולחוד, לשלם למאיר זלוף סך של 1,800,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

התנגדות תקווה לביצוע שטר החוב עליו חתם נדחית, כך שימשכו הליכי ההוצאה לפועל, ככל שתקווה לא יעמוד בתשלום חובו.

אני מחייב את אברהם תקווה ומשה הרשברג בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, לטובת זלוף, בסכום כולל של 12,000 ₪, מצד כל אחד מהם, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאילולא כן יחויבו בתוספת ריבית והצמדה ממועד קבלת פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

טענות אלה מבוססות על הנחת יסוד של המבקשים, לפיה בבצעו עסקת המרה מול לקוח, הבנק פועל למעשה כ"מתווך" של הלקוח, פונה לשוק הבין בנקאי ו"מתכסה" בו, "בו זמנית" עם ביצוע הפעולה עבור הלקוח, באמצעות פעולה הפוכה באותו סכום, מה שהופך את עסקת ההמרה שלו מול הלקוח ל"פעולה נטולת סיכון", להבדיל מפעולה של עושה שוק, אשר לא כמו מתווך, מחזיק סחורה בסיכון (ס' 67 לבקשה).

ה"תיקון" דן באופן חישוב העמלה על עיסקאות במט"ח אותן גובות חברות האשראי, כאשר ב"תיקון" דלעיל נאמר: ה"עמלה תחושב לפי השער היציג לפי סכום ההמרה במטבע המקורי שלפיו בוצעה העסקה: בהיעדר שער יציג תחושב העמלה לפי סכום החיוב במטבע ההמרה של הסולק הבנלאומי".

...

נוכח כל הנאמר, אני מחייב את המבקשים ביחד ולחוד ובכל תיק בנפרד, לשלם לכל אחד מהמשיבים בתיקים אלו (למעט לבנק אוצר לחייל), את הוצאותיהם לרבות שכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ₪ ער אני לכך, שפסיקת הוצאות זו, בוודאי אינה מכסה את הוצאות המשיבים, וראוי היה אף לפסוק הוצאות בסכום גבוה יותר בצורה משמעותית.

החלטתי להסתפק בסכום זה, בהתחשב בכך שהמבקשים (למעט "תועלת לציבור") הם אנשים פרטיים, חסרי ידע והבנה בהתנהלות המסחר במטבע חוץ, אשר נתנו את אמונם בעו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל, בסוברם שיש להם את הידע והניסיון בתחום זה, מה שהביא אותם גם להאמין, שיש סיכוי לתביעתם.

ב"תשובה (מאוחדת) לתגובות המשיבים בבקשות לאישור" שהוגשה ביום 26.1.2015 על ידי עו"ד דביר לנגר נאמר: "416. עוד יצויין כי כאשר היועץ המשפטי של בנק אוצר החייל פנה ישירות לבא כוח המבקשים בבקשה כי תשמר לבנק הזכות להגיש תגובה רק בהמשך ההליך, תוך חיסכון בעלויות מבחינת הבנק, המבקשים נעתרו מיידית וללא תנאי לבקשת הבנק. משכך, נחסכה מבנק אוצר החייל הטרחה בהגשת תשובה בשלב זה, וקיימת לבנק זה האפשרות להגיש תשובה בשלב מאוחר יותר (ככל שהדבר תלוי במבקשים כמובן)". בהתחשב בכך ש-בנק אוצר לחייל לא הגיש כתב תשובה ולא התייצב לדיונים שהתקיימו בבית המשפט, אני מחליט שלא לפסוק לזכותו הוצאות כלשהן.

ביום 11.1.05 הגישה המערערת כתב תביעה מטעמה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ובו עתרה לחייב את המשיבות בתשלום העמלה, אשר הוערכה על ידה בסך של 1.45 מיליון יורו.

ראשית, מתייחסת המערערת לשאלת הסמכות הבינלאומית של בתי המשפט בצרפת לידון במקרה וכן לאופי ההליך בבית המשפט למסחר.

מעבר לכך יצוין, כי ממצאיו של בית המשפט למסחר בפריז מתאימים למבחנים הנוהגים במשפט הישראלי לצורך הקביעה האם פעולותיו של מתווך הן "הגורם היעיל" אשר הביא להתקשרות בעיסקה (השוו למשל, ע"א 2144/91 מוסקוביץ נ' ביר, פ"ד מח(3) 116 (1994)).

...

ואולם, כפי שהובהר, דין טענות אלה להידחות.

נוכח מסקנה זו, לא מצאתי לנכון להידרש לטענות הצדדים באשר לשאלת המצאת התביעה בישראל או לשאלת הפורום הנאות לדיון בתביעה.

סיכומם של דברים, הערעור נדחה.

המבקש קנה כרטיס, טען אותו בסכום מסוים בדולר ארה"ב והשתמש בו לרכישת מוצרים באמצעות השרות המקוון PayPal, אשר מתווך בין צדדים לעסקה ומאפשר למנויים עליו לשלם בלי לחשוף את פרטיו של כרטיס האשראי.

כאשר בוטלו כמה מהעסקאות הוא נוכח כי המוכרים זיכו אותו במלוא סכום העסקה, אך העמלה שגבו המשיבות לא הושבה לו. המבקש גורס כי הוא זכאי לקבל בחזרה את העמלות שבהן חייבו אותו המשיבות בעיסקאות שבוטלו ושנעשו באמצעות פיי-פאל.

הבנק לא יהיה מחויב לבצע החזר כלשהוא אלא על פי הוראות שיתקבלו אצלו מאת בית העסק, באמצעות סולק או האירגון הבנלאומי, ובהתאם לקבוע בהן.

...

המשיבות טוענות כי אין לדעת על סמך מה הגיע המבקש למסקנה ששׂומה עליהן להחזיר ללקוח את העמלות.

מכל הנימוקים דלעיל אני מקבלת את הבקשה ומאשרת את התובענה הייצוגית.

אני מורה לצדדים להגיש לעיוני בתוך שלושים יום מהיום נוסח מודעה על אישור התובענה כתובענה ייצוגית, שבו יפורטו כל הפרטים המנויים בסעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות.

המשיבות תשלמנה למבקש את הוצאות הבקשה, וכן תשלמנה לו שכר טרחת עורך-דין בסך 30,000 ₪, בתוספת מס ערך מוסף.

מר יובל שמול (להלן: "התובע") מתווך במקצועו מנהל ובעלים של סוכנות ביטוח "רימאקס אישי" בחיפה ובקריות, טען כי מר סמי שבירו (להלן: "הנתבע") חייב לו עמלה בגין עסקת מכר של דירתו ברחוב שחם 6 בחיפה (להלן: "הדירה").

התובע ביצע פעולות שיווק כגון: פירסום באתרי אינטרנט שונים לרבות יד 2 ואתרי רימאקס מקומיים ובינלאומיים ובעתונות היומית והמקומית.

...

בנסיבות אלה, וכאשר מנגד ניצבת גרסתם העקבית של הנתבע ואשתו בדבר ביטול הסכם הבלעדיות ומתן ארכה נוספת לתובע בת חודש ימים בלבד לצורך מציאת קונה פוטנציאלי, וכאשר המתווך אלי, לא הכחיש כלל וכלל קיום השיחה עם גב' שבירו ובפועל לא הובאו קונים לדירת הנתבע במהלך תקופת הארכה שניתנה לתובע, אני קובעת כי הסכם התיווך הבלעדי בוטל כך שהתקופה 8.2.02 – 8.8.09 כפי הרשום בטופס, אינה משקפת את התקופה כפי שהוסכמה בין הצדדים בסופו של דבר, כך שבסופו של יום המכירה חלה אחרי תום תקופת הבלעדיות המוסכמת.

משכך, אני קובעת כי התובע לא הוכיח כי פעילותו לצורך מכירת הנכס עמדה בתנאים הנדרשים, מעבר להצגת הבית מעת לעת לקונים פוטנציאליים שפנו אליו.

היות וקבעתי כי הדירה נמכרה שלא בתקופת הבלעדיות, וכי התובע לא היה גורם יעיל במכירת הדירה, התביעה נדחית.