ענישת אלימות במשפחה על פי חוק העונשין

כתב האישום וההליכים הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש (בת זוג), לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין.

ביחס לפגיעה בערכים בעבירות מסוג זה, ראו: "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הנה כי בתוך מישפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השמוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בנגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג." (ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (11.10.2007)) נסיבות הקשורות לבצוע העבירה: מקובל עלי שאין מדובר בארוע שתוכנן מראש ואולם אין בכך להוות נסיבה מקילה.

כן ראו:   עבירות אלימות במשפחה הן תופעה נפסדת המהוה נגע רע בחברה, ועל רשויות החוק והמשפט לעשות כל שביכולתן כדי להביא למיגור תופעה זו. כפי שכבר ציינתי במקרה אחר שבא לפניי בע"פ 5307/17 חלאג' נ' מדינת ישראל (12.7.2018):'בית משפט זה חזר ועמד לא אחת על הצורך לנקוט בענישה מחמירה ומרתיעה בגין מעשי אלימות קשים כמעשיו של המערער בפנינו, בפרט במקרים בהם האלימות מופנית נגד נשים מצד בן זוגם .

...

משכך, סבור אני שיש לתת משקל מסוים לעמדת המתלוננת, אם כי מובן שאין מדובר בשיקול מכריע (ע"פ 2455-09-11 פלוני נ' מדינת ישראל (7.12.2011)).

סיכומו של דבר, לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים שפורטו לעיל, אני סבור שיש למקם את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם הענישה ולהורות שיישא את עונשו בעבודות שירות.

לאור כך, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: שישה חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו מיום 4.4.21 – 21.5.21.

העונש המתאים לנאשמת – חריגה לקולא ממיתחם העונש ההולם על פי סעיף 40ד לחוק העונשין, בית המשפט רשאי לחרוג לקולא ממיתחם העונש ההולם, משקולי שקום הנאשם.

טרם דיון לגופו של עניין, אדגיש כי החלטתי שלא להרשיע את הנאשמת, גם בעבירות שעוסקות באלימות במשפחה, איננה מסקנה חריגה או יוצאת דופן, ועיון בפסיקת בית המשפט העלה כי במקרים רבים נימנעו בתי המשפט מהרשעה של נאשמים, גם בעבירות אלימות במשפחה, וכל מקרה הוכרע על פי נסיבותיו; ראו למשל את: ת"פ (רח') 45094-10-13 מדינת ישראל נ' פלונית (28.12.2015); ת"פ (ת"א) 1704-04-15 מדינת ישראל נ' פלונית (13.4.2016), ובעיקר את הסקירה המקיפה שערך בית משפט השלום ברחובות במסגרת ת"פ 11606-05-20 מדינת ישראל נ' מימון (30.3.2022), אשר הפנה בפסק דינו אל דוגמאות רבות של העידר הרשעה בעבירות אלימות במשפחה.

...

טרם דיון לגופו של עניין, אדגיש כי החלטתי שלא להרשיע את הנאשמת, גם בעבירות שעוסקות באלימות במשפחה, איננה מסקנה חריגה או יוצאת דופן, ועיון בפסיקת בית המשפט העלה כי במקרים רבים נמנעו בתי המשפט מהרשעה של נאשמים, גם בעבירות אלימות במשפחה, וכל מקרה הוכרע על פי נסיבותיו; ראו למשל את: ת"פ (רח') 45094-10-13 מדינת ישראל נ' פלונית (28.12.2015); ת"פ (ת"א) 1704-04-15 מדינת ישראל נ' פלונית (13.4.2016), ובעיקר את הסקירה המקיפה שערך בית משפט השלום ברחובות במסגרת ת"פ 11606-05-20 מדינת ישראל נ' מימון (30.3.2022), אשר הפנה בפסק דינו אל דוגמאות רבות של העדר הרשעה בעבירות אלימות במשפחה.

שוכנעתי כי אכן קיימת פגיעה פוטנציאלית בעתידה התעסוקתי והשיקומי של הנאשמת, צעירה בת 24, שבכוונתה להשתלב בלימודים גבוהים לצורך קידום והתפתחות מבחינה אינטלקטואלית ומקצועית.

שוכנעתי כי במקרה דנא, פגיעתה של הרשעה פלילית בנאשמת, אף לא תעלה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי, והיא עלולה אף לחבל בהליך השיקום אותו השלימה (או למצער עתידה להשלים).

בהתאם לכך, הומלץ להציב את הנאשם החל מיום 6.2.23 בחברה קדישא חיפה – שדה יהושע למשך חמש ימים בשבוע, על פי טווח השעות המתאפשר בחוק העונשין.

בהתאם לסעיף 40 ג לחוק העונשין, על בית המשפט לקבוע מיתחם עונש הולם למעשה העבירה, שביצע הנאשם, בהתאם לעקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בית המשפט בערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בבצוע העבירה, כשבתוך מיתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם.

מדיניות הענישה הנהוגה: ניתן למצוא מינעד רחב של ענישה בעבירות של אלימות במשפחה, שנע בין של"צ למאסרים בפועל לתקופה משמעותית.

...

מידת הפגיעה בערכים המוגנים: לאור נסיבות ביצוע העבירות, האלימות שהופעלה כלפי המתלוננת שלא נמצאת ברף הגבוה, והחבלות הגופניות שנגרמו לה כתוצאה מאלימות זו, אני קובעת כי מידת הפגיעה הינה ברף נמוך - בינוני.

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים המעוגנים בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין כפי שפירטתי אותם לעיל, מצאתי כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר בפועל, שבמקרים מסוימים ניתן לרצות בעבודות שירות, ל- 12 חודשי מאסר בפועל.

על המורכבות האופפת עבירות מסוג זה עמד בית המשפט העליון בע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (11.10.07) – "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הנה כי בתוך מישפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השמוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בנגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מרוכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת, קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה". בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, הרי שאת מיתחם העונש ההולם יש לקבוע בהתאם לערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה, מידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנוהגת והנסיבות הקשורות בבצוע העבירה.

...

בהתחשב במידת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, כמפורט לעיל, ובמדיניות הענישה הנוהגת, אני קובע שבגין כל אחד מהאישומים מתחם העונש ההולם נע בין תקופת מאסר לריצוי בעבודות שרות לבין 14 חודשי מאסר.

לאחר שבחנתי את הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות, וחרף העובדה שהנאשם לא הודה בביצוע העבירות, לא נטל אחריות ובחר לנהל משפט הוכחות, אשר כלל העדת המתלוננת וחברותיה, באתי לכלל מסקנה שיש למקם את עונשו של הנאשם מעט מעל תחתית מתחם העונש ההולם.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שרות, וזאת בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השרות מיום 16.7.23 ובהסכמת הנאשם.

רקע הנאשם הורשע על פי הודאתו ביום 18.9.22 במיוחס לו בכתב האישום המתוקן בבצוע עבירה של תקיפה סתם – בן זוג, לפי ס' 382(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

בענין זה ראו דבריו של כב' השופט אלרון ברע"פ 6979/22 אולג דודקה נ' מדינת ישראל (30.10.22): "בית משפט זה שב ועמד לא אחת על הצורך לנקוט במדיניות ענישה מחמירה ומרתיעה כלפי עבירות אלימות במשפחה בכלל, וכלפי עבירות אלימות בין בני זוג בפרט (רע"פ 8144/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 14 [פורסם בנבו] (7.12.2021)). לצד הנזק הפיזי אשר נגרם לקרבנות העבירה, עבירות מעין אלו פוגעות בתחושת הבטחון של בני המשפחה; הן מבוצעות בהיחבא ומקשות על גילוין והענשת העבריין; ואף עלולות להסלים במהרה לכדי תוצאה טרגית של ממש, כפי שאירע לא פעם (רע"פ 340/21 מסרי נ' מדינת ישראל, פסקה10 [פורסם בנבו]  28.1.2021))." בנסיבות בהן מדובר בארוע יחיד, אשר כלל גם משיכה בשערות וגם אחיזה בגרון ודחיפה לעבר הקיר, ואף השלכה של סיר לעבר המתלוננת, מקובלת עליי עמדת המאשימה לפיה מידת הפגיעה בערכים הללו היא ברף הבינוני.

...

ערעורו נדחה.

מכל המקובץ לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם נע בין 6 חודשי מאסר ל- 12 חודשי מאסר בפועל בצירוף ענישה נלווית.

סוף דבר אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.