בבואו לבחון את ההכרעה העונשית, קבע בית המשפט כי אין חולק על עונש החובה שיש להטיל על המערער בגין עבירת הרצח, ועל חיובו בסכום הפצוי המאקסימאלי.
לפיכך, הסוגיה העיקרית שהיתה במחלוקת התייחסה לשאלה האם ראוי להטיל עונש נפרד בגין העבירות הנילוות, ואם כן – האם עונש כזה יצטבר לעונש מאסר העולם, או ירוצה בחופף לו.
בית המשפט המחוזי הגיע לכלל מסקנה, כי לגבי עבירת השוד בנסיבות מחמירות אין להטיל על המערער עונש נפרד, מאחר שעבירה זו נעברה צמוד לעבירת הרצח, והרצח נועד, לדעת רוב השופטים, לשם השוד.
...
לכך יש להוסיף את דברי המערער לשוטר רפ"ק וקנין, מחוץ לחדר החקירות, ואשר בית משפט קמא מצא בהם חיזוק נוסף למסקנה שהרצח היה מתוכנן (מוצג ת/40ב).
בענייננו, הואיל ואני סבור כי יש לדחות את הערעור ביחס להכרעת הדין, ומאחר שנגזר על המערער עונש של מאסר עולם חובה, כל שנותר להכריע הוא בעניין אופן ריצויים של העונשים הנלווים שהוטלו על המערער – בחופף או במצטבר לעונש המאסר בפועל.
אני סבור כי בית המשפט המחוזי כבר הקל עם המערער, עת קבע עונש של 4 שנות מאסר בגין העבירות הנלוות, וקבע כי עונש זה ירוצה חציו בחופף וחציו במצטבר לעונש מאסר העולם שנגזר עליו בגין עבירת הרצח.