ברצוני לציין, כי נושא זה עלה במעומעם בטיעונים לעונש, ואינני רואה צורך לחוות דיעה ביחס אליו (שלא לומר, כי במסגרת חלוקת התפקידים בבית משפט זה, אני משמש כערכאת ערעור על בית הדין המשמעתי הארצי של לישכת עורכי הדין, ויתכן כי אם יוגשו הליכים משמעתיים בעיניינם של הנאשמים 1 ו-2 בפני הערכאות השיפוטיות של לישכת עורכי הדין, כי אז יש סיכוי שתיק מעין זה, יגיע אליי או היה צריך להגיע אליי).
...
בנסיבות אלה, אין מנוס אלא לכתוב גזר דין חדש, שבעיקרו יהיה כמעט העתקה של גזר הדין של נאשם 3.
למרות זאת, מאחר והנושא לא קיבל חידוד מספיק ברור בטיעוני הצדדים, וביחס לנאשם 3 נקבע קנס יחסית נמוך של 2,000 ₪, להיקף עבירות קטן לאין שיעור מזה של נאשם 1, החלטתי להעמיד את הקנס על סך של 30,000 ₪, שהוא מתקרב לסכום שקיבל הנאשם 1 (וזאת באופן נומינאלי, שכן אם היה מדובר על סכומים מוצמדים היה הסכום גבוה יותר), מבלי להתקרב למטרת הקנס האמורה בסעיף 63 לחוק העונשין הנ"ל.
אשר ליחס שבין נאשם 1 לבין נאשם 2, הגעתי למסקנה, כי לאור הפער בתקופת ביצוע העבודות של שניהם, ולאור ההפרשים שבין מספר הביקורים של שניהם, ומספר האגרות שהעבירו שניהם (הכל כפי שמפורט בפסקאות 37-39 לעיל), ראוי להעמיד את הקנס על שליש מן הסכום שייקנס נאשם 1, דהיינו: 10,000 ₪.
סיכום
בהתחשב בשיקולים שפורטו לעיל, ובהביאי בחשבון את תקופות המעצר של שני הנאשמים 1 ו-2, כל אחד לפי הימים שהיה במעצר, וכן את תקופת מעצר הבית, אף כאן כל אחד לפי התקופה שהיה נתון בו, אני גוזר על נאשם 1 את העונשים הבאים:
מאסר של תשעה חודשים (בניכוי ימי מעצרו).
אני גוזר על הנאשם 2 את העונשים הבאים:
מאסר של ששה חודשים (בניכוי ימי מעצרו).
