הנאשמים הורשעו, על פי הודאתם בבצוע ריבוי עבירות של עיסוק בהובלה ובחיבור גפ"מ ללא היתר בנגוד לתקנות 2(א), 3(א)(1), 3(א)(2) ו- 3(ב)(1) לתקנות הגז ביחד עם סעיפים 9, 25(א) ו- 29 לחוק הגז (בטיחות ורשוי, תשמ"ט 1989, וריבוי עבירות של עיסוק כספק גז ללא אישור תוך אי עמידה בהוראות, בנגוד לסעיפים 3 ו-6 לצוו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הבטחת ההספקה של גפ"מ) תשמ"ט 1989, יחד עם סעיפים 5, 15, 39(ב)(1א) ו- 39ד לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח 1957.
"אף שבעבר המדיניות היתה מקילה, עקב אירועים טראגיים שארעו בשנים האחרונות בהם ארעו התפוצצויות בבתי מגורים ובכלי רכב, וקופחו חיים של אזרחים תמימים, שונתה מדיניות האכיפה והמדיניות העונשית.
· ת"פ (באר שבע) 35276-02-22 מדינת ישראל נ' שחאדה נבארי (23.6.22): הנאשם הורשע בבצוע עבירה של הפעלת מתקן גז ועיסוק כספק גז. הנאשם החזיק במכולת בבעלותו 7 מכלי גפ"מ במשקל של 12 ק"ג. בית המשפט קבע כי מיתחם העונש ההולם נע מענישה שלא כוללת מאסר ועד 6 חודשי מאסר וקנס שנע בין 5,000 ל-15,000 ₪ וגזר על הנאשם קנס בסך 5,000 ₪, מאסר מותנה בן חודשיים והתחייבות בסך 10,000 ש"ח.
· ת"פ (באר שבע) 22379-03-20 מדינת ישראל נ' יונס אלעטאוני (23.11.21): הנאשם הורשע בבצוע עבירה של הפעלת מחסן גפ"מ ועיסוק כספק גז. הנאשם החזיק במינימרקט שבניהולו 26 מיכלי גפ"מ במשקל 12 ק"ג כל אחד והציע אותם למכירה תמורת 90 ש"ח. בית המשפט קבע כי מיתחם העונש ההולם כולל המנעות ממאסר ועד למאסר בן מס' חודשים, קנס שנע בין אלפי שקלים ועד עשרות אלפי שקלים וענישה נלווית וגזר על הנאשם קנס בסך 12,000 ₪, מאסר על תנאי בן חודשיים והתחייבות בסך 20,000 ₪.
...
הצדדים הגיעו להסדר טיעון ובית המשפט אימץ ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ודן את הנאשמים לקנס (14,000 ₪, 18,000 ₪, 21,000 ₪), מאסר על תנאי והתחייבות.
לאור כל האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לכלל העבירות שביצעו הנאשמים בנסיבות שבפני נע ממאסר מותנה ועד 7 חודשי מאסר, קנס שנע בין 8,000 סך 30,000 ₪ וענישה נלווית.
באשר לסוג העבירה, כפי שצוייין בע"פ (ירושלים) 1110-01-19 מדינת ישראל נ' לביא (23.6.19):
"עשיית שימוש ברכב לאחסנת מיכלי גפ"מ...מלמדים על חומרת העבירות הרבה. במקרה דנן ועל עוצמת הסיכון שנשקף לציבור, באופן שאינו מאפשר להימנע מהרשעה ושליחת מסר סלחני עד כדי שלילת אופיים העברייני של המעשים".
בנוסף, לא שוכנעתי כי הרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם.
בנסיבות אלו לא מצאתי כי מתקיים החריג לכלל המצדיק את העדפת השיקול האינדיבידואלי על פני האינטרס הציבורי, לא שוכנעתי כי קיים פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של ההרשעה הפלילית בנאשם לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי החברתי הכללי.