עמידה ממושכת על הרגליים בעבודה כתאונת עבודה מחלה מקצועית

אני מצטט מחוזר נפגעי עבודה בנושא "דליות ברגלים כפגיעה בעבודה" של הביטוח הלאומי מתאריך 11/2/2014: "העמידה המושכת גורמת להחמרת המחלה רק בקבוצות עובדים שבשל תנאי עבודתם אינם יכולים להפעיל את שרירי הרגליים לשעות ממושכות כמו: רופאים, אחיות חדר ניתוח, עובדים בבתי מלאכה המרותקים ליד מכונה, ספרים וכו' להבדיל מאחיות המטפלות בחולים, מעובדי יצור המתרוצצים בין מכונה למכונה וכו'."(3) תנאי העבודה של התובעת מתאימים ל"קבוצת האחיות המטפלות בחולים", ולפיכך אינם עונים על ההגדרה של עבודה בעמידה ממושכת הגורמת לפגיעה בעבודה.

כמקובל בספרות המקצועית וכפי שהמומחה הבהיר היטב (וכך הובהר גם בחוות הדעת שהופנו למומחה במסגרת שאלות ההבהרה, היינו דעתו של פרופ' אדר), מקובל לראות בעמידה סטאטית של יותר ממחצית זמן העבודה (8 שעות), כגורם משפיע על הווצרות ליקוי ורידי וזאת בשים לב לעובדה שאי ספיקה כרוני של ורידי הרגלים היא מחלה שכיחה באוכלוסיה הכללית ומטבעה מחלה מיתקדמת.

בעיניין עב"ל (ארצי) 25106-09-11 ננה טורי - המוסד לביטוח לאומי (02.07.2012)‏‏, קיבל בית הדין הארצי ערעור וקבע כי יש למנות מומחה רפואי על יסוד בסיס עובדתי לפיו – "המערערת ביצעה עבודתה במשך 6.5.שעות ביום, 6 ימים בשבוע  כשהיא עומדת על רגליה. אין המערערת מתארת מצב של עמידה סטאטית על רגליה. לפי הנטען, המערערת מתהלכת בחנות בה היא עובדת, משרתת את הלקוחות, מסייעת להם במדידת נעליים תוך כדי התכופפות, נושאת קופסאות ממקום למקום, ובעת שהיא לכאורה בעמידה היא מעבירה את משקל גופה מרגל לרגל. הינה כי כן, לפי טענת המערערת שלא נסתרה, עבודתה מחייבת מצב של תנועתיות, והיא מבצעת ברגליה רצף של תנועות חוזרות ונישנות. אמנם אין התנועות זהות, אך הן דומות במהותן." בדיון החוזר בעיניין טורי בבית הדין האיזורי, שללו שני מומחים אורתופדיים קשר סיבתי בין הליקוי לבין תנאי העבודה כאמור.

...

בנסיבות דנן, לא מצאנו כי מתקיימות נסיבות המצדיקות מינוי מומחה רפואי נוסף, ונסביר: המומחה השיב על שאלות בית הדין ושאלות ההבהרה בצורה מפורטת.

יש תובע שלגביו נקבעו תנאי עבודה מסוימים, אבל בסופו של דבר, ייקבע כי אלו מחווירים לעומת נתוניו הטבעיים וגורמי הסיכון הקיימים בו; ויש תובע שבאותן נסיבות יימצא קשר סיבתי בין הליקוי לתנאי עבודתו, בשל שנתוניו הטבעיים וגורמי הסיכון אחרים לגמרי מהמקרה הראשון.

משכך, לא מצאנו לנכון למנות מומחה נוסף.

פרופ' ניסקה נישאל עוד, האם בהנחה שעבודת התובעת היא בישיבה תהא לזה השפעה בינונית על מצבה (עמ' 110, שו' 28-26) והוא השיב, כי כל חולה מיתנהג אחרת, יש כאלה שיש להם גוש גדול והוא לא מפריע להם כולל בישיבה, ויש כאלה שהוא מאד מפריע להם, ולא ניתן לדעת מראש.

פרופ' ניסקה הפנה בהקשר זה לסעיף 35 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), שהוא סעיף מותאם, סעיף סל שמדבר על ההשפעה על כושר הפעולה (עמ' 112, שו' 33-26).

הכאבים בקרסול, באגן ובכף רגל ימין מקשים עליה לעמוד זמן ממושך על הרגליים ולעבוד בעבודה הכרוכה בהתרוצצות רבה.

היא הייתה אמורה להתחיל בתפקידה זה ביום 1.1.18 אך עקב התאונה הודיעה כי אינה יכולה להתחיל בעבודה בשל מגבלותיה ובגדות הודיעו לה שלא יחכו לה. בעיניין זה אכן העידו אבוטבול ובן דוד וחיזקו את טענות התובעת כי היא התקבלה בחודש נובמבר 2017 לעבודה בחברת גדות החל מיום 1.1.18, וכי מאחר שעברה תאונה בסמוך למועד תחילת עבודתה דבר שמנע ממנה להתחיל את תפקידה החדש, בחרו להיתקשר עם עובדת אחרת תחתיה ולא להמתין לשפור במצבה.

למרות האמור לעיל לרבות התמיהות שעלו מעדותו של אבוטבול שאמור להיות הגורם המקצועי בקבלתה של התובעת לעבודה בכל הנוגע לידיעתו לגבי ניסיונה הקודם של התובעת, שוכנעתי שהתובעת התקבלה לעבודה בזכות כישוריה וכי היתנהל הליך ממשי ומלא לקראת קבלתה של התובעת לעבודה לגדות.

...

לא שוכנעתי לקבל את טענות התובעת נגד קביעותיו של מומחה בית המשפט, פרופ' ניסקה, ואיני מקבל את טענתה כי יש להעניק לה בגין אוסיפיקציה הטרוטרופית שאורכה כ-8 ס"מ ומצויה בסמוך לעצבי האגן, נכות רפואית בשיעור של 15%.

כאשר המומחה אישר כי נוכח נכותה של התובעת יהיה לה נוח יותר להתגורר בדירה ללא מדרגות בקומת קרקע, אני סבור כי נוכח המעבר הנדרש של התובעת מדירתה לדירה בקומת קרקע, יש לפסוק לזכותה את ההוצאות הנלוות הכרוכות במכירה וקניית דירה (שכ"ט עורך דין, דמי תיווך שיתכן ותדרש לשלם ומס רכישה) שאני פוסק על דרך האומדנה בסך של 100,000 ₪.

סיכום הנזקים א. הפסדי שכר בעבר – 593,000 ₪ אובדן השתכרות בעתיד- 1,485,000 ₪ ב. הפסדי פנסיה - 208,000 ₪ ג. עזרת הזולת עבר ועתיד – 200,000 ₪ ד. הוצאות רפואיות עבר ועתיד- 40,000 ₪ ה. ניידות עבר ועתיד- 60,000 ₪ ו. התאמת דיור- 100,000 ₪ ז. נזק שאינו נזק ממון – 67,000 ₪ סה"כ: 2,753,000 ₪ לסיום הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין נזקיה בסך של 2,753,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה למדד וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

נוכח הקביעות בפסק הדין, אני מורה כי בנוסף הנתבעת תשלם לתובעת חלק מהוצאותיה בלבד: בגין התייצבות העדים שהעידו מטעם התובעת למעט בגין חוות דעתו ועדותו של השמאי מר יוניצמן, וכן בגין עלות שירות וידאוקונפרנס ועלות איסוף תיק רפואי, הכל כנגד קבלות שתציג התובעת לנתבעת וכן, תשיב הנתבעת לתובעת את האגרות ששילמה.

לפני תביעת התובעת להכיר במחלת הדליות בה לקתה ברגליה כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995.

בעבודות אפידמיולוגיות ניתן להראות קשר בין אי ספיקה כרונית של הוורידים לבין עבודה הכרוכה בעמידה ממושכת ומיעוט הליכה, שגורמים לעליה בלחץ ההידרו-דינאמי בוורידים המורחבים בגלל הנטייה הקונסטיטוציונית [1].

משכך, ומשמדובר בקביעה רפואית, ולא מצאתי מקום להתערב בה. בנוסף לא מצאתי לקבל את טענת הנתבע לפיה על פי הספרות המקצועית המקובלת יופיעו אצל חולה הסובל מאי ספיקה ורידית בגפיים, בין היתר, נזקים בעור.

...

לשאלה: "ד. האם נכון כי מסקנה זו מתחזקת מתוך כך שבכרטיסה הרפואי של התובעת, לא קיימים רישומים על ממצאים קליניים בעור הגפיים התחתונות, כגון בצקות קבועות, התכייבויות בעור הגפיים התחתונות – תוצאה של הפרעות במיקרוסרקולציה, וכמו כן לא קיימים ממצאים בבדיקות השונות שהיו יכולים להעיד על הפרעת קרישתיות, כטרומבוזיס שטחי ו/או עמוק במערכת הורידים של הגפיים התחתונות?" השיב המומחה הרפואי: לא נכון.

לשאלה: "ה. האם נכון כי התובעת סובלת מהפרעות אורטופדיות בגפיה התחתונות ובאזורים אחרים בגופה, ולפיכך לא בהכרח שהכאבים עליהם התלוננה קשורים למערכת הורידית?" השיב המומחה הרפואי: "נכון כי לנבדקת היו גם סימפטומים של אוסטיאופורוזיס, ולא תמיד ניתן היה להסתמך על התיעוד של הביקורים כדי להפריד בין האלמנטים השונים של הכאבים שבגינן נפגע כושר העבודה של התובעת" עיקר טענות הצדדים לטענת התובעת, יש לקבל את התביעה במלואה ולהכיר בפגיעה בכלי הדם ברגליה כפגיעה בעבודה, על יסוד חוות דעתו של המומחה, שקבעה באופן ברור קיומו של קשר סיבתי חד משמעי ומפורש, ובשים לב להלכה הפסוקה בדבר מעמדה של חוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין והמשקל שיש לייחס לה. מנגד טען הנתבע, כי אין לקבל את עמדת המומחה, ודין התביעה להידחות.

דיון והכרעה לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בחוות הדעת של המומחה הרפואי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

אף אין בידי לקבל את טענת הנתבע, לפיה המומחה לא ייחס את המשקל הראוי לליקויים נוספים מהם סובלת התובעת.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

התובעת, אחות במקצועה במשך עשרות שנים, מבקשת להכיר במחלת דליות ברגליה כפגיעה בעבודה, על פי תורת המקרוטראומה, וזאת על יסוד הטענה העובדתית לפיה עבודתה בוצעה בעמידה ממושכת.

בתצהיר עדות ראשית התובעת תארה את מסלולה המקצועי, משנת 1969, עת היתה אחות במחלקת תנוקות בבית החולים "אסותא" בתל אביב, עבור בעבודתה כאחות טיפת חלב, אחות במרפאת ילדים בקופ"ח כללית ועד עבודתה ב – 30 השנים האחרונות (עד שנת 2016) בבית החולים "מאיר", במחלקות שונות ובמקביל, אחות "טיפת חלב" בקופת חולים.

הנתבע הפנה לנפסק בעב"ל (ארצי) 63540-05-19 לבד – המוסד לביטוח לאומי, 8.1.20, שם נקבעו הדברים הבאים: "ראשית נציין כי פירוט הפעולות שנעשו על ידי המערער מלמד כי לא דובר בעמידה לאורך שעות ארוכות אלא בתנוחות שונות לסירוגין לרבות עמידה, ישיבה, הליכה, התכופפות, עלייה על סולם, כריעה וכיו"ב. גם אם היינו מניחים כי המערער אכן עמד שעות ארוכות על רגליו (ובית הדין האיזורי לא שוכנע בכך), הרי שעמידה ממושכת כשלעצמה אינה יכולה להקים תשתית עובדתית למקרוטראומה, בהיעדר קיומן של תנועות חוזרות ונישנות (עב"ל (ארצי) 11714-12-16 יוסף דוייב - המוסד לביטוח לאומי (4.5.17); עב"ל (ארצי) 31471-04-17 דינה רות - המוסד לביטוח לאומי (27.12.17); עתירה לבג"צ נדחתה: בג"צ 2142/18 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה (5.9.18); עב"ל (ארצי) 14410-10-17 עומר כלף - המוסד לביטוח לאומי (14.11.18))." האמור בפסק דין לבד אינו משנה את המסקנה לגבי התובעת, שכן לפי עדותה, רוב עבודתה בוצעה בעמידה, ולעתים יכלה לבצע בישיבה חלק מהפעולות (כגון תעוד הטיפול בתיק הרפואי).

...

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה, מאחר שהתובעת ביצעה תנועות מגוונות ולא תנועות רצופות חוזרות ונשנות.

בהמשך עדותה (עמוד 6 שורות 14 – 17), הוסיפה ופירטה: "אני קודם מכינה את הבדיקות, יש טפסים שעליהם מסמנים את הבדיקות. עומדים ליד הדלפק, לוקחים מכל קופסא את מה שצריך – מחטים, מזריקים, מבחנות, את כל זה עושים בעמידה על הדלפק. שמים את הכל בתוך קופסא ואיתה הולכים למיטה שבא הילד שוכב, ושם עושים את לקיחת הדם בעמידה." להשלמת התמונה, יש לציין גם את עדות התובעת, לפיה במהלך המשמרת היא הולכת מעט (עמוד 6 שורות 18 – 20): "אין לי הרבה לאן ללכת כי הכל נעשה בתוך חדר אחד. ההליכה יכולה להיות ממיטה לדלפק, זה כמה צעדים, זה לא הליכה במסדרון של מחלקה. " המסקנה מן האמור לעיל היא שלא נסתרה עדות התובעת לפיה בבית החולים עבדה לרוב בעמידה (למעט תיעוד בתיק רפואי שבוצע בישיבה), מעת לעת ביצעה פעולות שחייבו עמידה סטטית, אך גם התהלכה למרחקים לא ארוכים, באזור סביבת עבודתה.

הנתבע הפנה לנפסק בעב"ל (ארצי) 63540-05-19 לבד – המוסד לביטוח לאומי, 8.1.20, שם נקבעו הדברים הבאים: "ראשית נציין כי פירוט הפעולות שנעשו על ידי המערער מלמד כי לא דובר בעמידה לאורך שעות ארוכות אלא בתנוחות שונות לסירוגין לרבות עמידה, ישיבה, הליכה, התכופפות, עלייה על סולם, כריעה וכיו"ב. גם אם היינו מניחים כי המערער אכן עמד שעות ארוכות על רגליו (ובית הדין האזורי לא שוכנע בכך), הרי שעמידה ממושכת כשלעצמה אינה יכולה להקים תשתית עובדתית למיקרוטראומה, בהעדר קיומן של תנועות חוזרות ונשנות (עב"ל (ארצי) 11714-12-16 יוסף דוייב - המוסד לביטוח לאומי (4.5.17); עב"ל (ארצי) 31471-04-17 דינה רות - המוסד לביטוח לאומי (27.12.17); עתירה לבג"צ נדחתה: בג"צ 2142/18 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה (5.9.18); עב"ל (ארצי) 14410-10-17 עומר כלף - המוסד לביטוח לאומי (14.11.18))." האמור בפסק דין לבד אינו משנה את המסקנה לגבי התובעת, שכן לפי עדותה, רוב עבודתה בוצעה בעמידה, ולעתים יכלה לבצע בישיבה חלק מהפעולות (כגון תיעוד הטיפול בתיק הרפואי).

לאור כל האמור לעיל, אין נפקות לחוזר אליו התובעת הפנתה.

לסיכום - יש למנות מומחה/ יועץ רפואי בתחום כלי דם - פרופ' רפאל אדר, שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת ובין מחלתה.

במקרה דנן, מדובר במומחה מקצועי מיומן, שהשיב לכל השאלות שנשאל תוך מתן הסברים מפורטים לאופן הפעלת שיקול דעתו, הסברים המתיישבים עם החומר הרפואי ומצבו של התובע, אין יסוד להתערב בחוות דעתו.

התובע טוען שנכותו התפקודית עולה בהרבה על נכותו הרפואית, כאשר לאחר התאונה, אינו מסוגל לעבוד עוד את כמות השעות שעבד קודם לתאונה, אינו מסוגל לבצע עבודות שדורשות עמידה ממושכת על הרגליים ונאלץ לסגור את המרפאה בשעות הצהריים.

בשים לב לגילו של התובע ושנות העבודה שנותרו לו, בהנתן עבודה עד גיל 70 אני מעמידה את הפצוי על שיעור של 95,000 ₪, סכום המתיישב עם פיצוי בשיעור של 65% אקטוארי בשים לב לכך שהתובע נאלץ לסגור את המספרה למספר שעות ביום (על אופן אומדן הפסדי השכר והצורך להתאים את הפצוי למקרה הספציפי, ראו לאחרונה פסק דינה של כב' השופטת יעל וילנר ברע"א 6572/21 פלוני נ' פלוני (20/10/21)) הוצאות רפואיות, נסיעות ונלוות התובע טוען שהוא נוטל טפול תרופתי מסוג אלטרולט בגינו הוא משלם סך של 8 ₪ לחודש ואופטלגין והוא הוציא כספים עבור נסיעות לטיפולים וביקורים בבתי חולים ומרפאות וייעוצים פרטיים.

הנתבעת טוענת לנכוי רעיוני בגובה של 16,328 ₪, בשים לב שמדובר בתאונת עבודה בשירות המעביד, התובע לא פעל להקטנת נזקיו, לא פנה למוסד לביטוח לאומי במועד אלא חמש וחצי שנים לאחר התאונה, ומשפנה באיחור לא שולם לו מלוא המענק.

...

העובדה שלא הוצג מסמך רפואי אחד משנת 2016, מדברת בעד עצמה בהקשר זה. משכך אני קובעת שלא נותרה לתובעת נכות רפואית או תפקודית בגין התאונה.

סוף דבר דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 141,672 ₪ ולתובעת סך של 19,000 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.21% מסכום הפיצוי שנפסק, בצירוף החזר אגרה כפי שנפסק.