עמידה ממושכת בעבודה כתאונת עבודה

כתוצאה מאופי עבודתי התחלתי לסבול מבורסיטיס (דלקות חוזרות ונישנות) בירכי אשר גרמו לי כאבים וסבל רב. המוסד לבטוח לאומי הכיר בבורסיטיס, ממנו אני סובלת כתאונת עבודה על דרך של מקרוטראומה.

בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, על מנת להכיר במחלת הדליות כפגיעה בעבודה יש להוכיח: "עמידה ממושכת, שכלל אינה סטאטית או הליכה ממושכת". עבל (ארצי) 28951-10-11 יהודה שטרית נ' המל"ל. בעיניין עבל (ארצי) 23294-01-12 ווזאנה נ' המל"ל (מיום 27/4/14) נקבע: "להסרת ספק נבהיר כי "עמידה ממושכת, שכלל אינה סטאטית" – כבר הוכרה בפסיקתו של בית הדין זה כמקימה תשתית עובדתית מספקת לצורך עילת המקרוטראומה בהתייחס לדליות ברגליים (עב"ל 28951-10-11 יהודה שטרית –המוסד לבטוח לאומי, מיום 27/5/13 [פורסם בנבו]; עבל 25106-09-11 ננה טורי – המוסד לבטוח לאומי [פורסם בנבו] מיום 2/7/12)".

...

ממכלול הראיות עלה כי התובעת הוכיחה שתנאי העבודה שלה היו בעיקרם בעמידה, תוך הליכה בין מטופלים בתוך מיון נשים ובמחלקה הגיניקולוגית.

סוף דבר, ימונה מומחה רפואי על פי העובדות כדלקמן: א. התובעת ילידת 1963, עובדת כאחות בבית חולים מאיר במשך כ- 20 שנה.

יחד עם זאת, אין בכוחה של תורה זו להביא לכך, שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה אך אינה מנויה ברשימת "מחלות המיקצוע", תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע "תאונת עבודה". כוחה של תורה זו מוגבל על-ידי המונח "תאונה", ומכאן, באה הדרישה שכל פגיעה זעירה, תעמוד, כשלעצמה, במבחן מאפייניה של "תאונה" (פתאומיות ומסוימות) זאת ועוד, נפגע המנסה להשליך את יהבו על תורה זו ניתקל במשוכות רבות בדרכו, מפני שתורה זו, שהיא כאמור פיקציה משפטית, עומדת על יסודות עיוניים נוקשים.

הצהיר כי סידור הסחורה מתבצע תוך עמידה ממושכת ובצוע כיפופים חוזרים ונשנים של כפות הרגליים, גם בחדרי קרור והקפאה, בטמפרטורה הנעה בין 20 – 4 מעלות במשך שעה בממוצע ביום עבודה, מידי יום עבודה (ס' 5 – 7 לתצהירו).

...

מכל המקובץ עולה כי במשך כ-80 אחוזים מיום עבודתו ביצע התובע את עבודתו בהליכה ממושכת ברחבי הסופרמרקט.

בנסיבות אלה אנו קובעים כי עלה בידי התובע להניח תשתית עובדתית להיגרם הליקוי בקרסוליו עקב תנאי עבודתו על פי תורת המיקרוטראומה, מה שמצדיק מינוי מומחה רפואי אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי.

תביעתו של התובע נדחתה על ידי פקיד התביעות של הנתבע ביום 21.6.2020 בטענה כי לא הוכח קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו, ומחלתו התפתחה על רקע תחלואה טבעית שאינה קשורה בתנאי העבודה ולכן אין לראות בה כתאונת עבודה.

[2: ראו למשל: עב"ל (ארצי) 32983-11-20 מרדכי תורג'מן - המוסד לביטוח לאומי (29.3.2022), והאסמכתאות שם] אשר להכרה במחלת דליות ברגליים כפגיעה בעבודה על פי תורת המקרוטראומה הכיר בית הדין הארצי לעבודה גם ב"עמידה ממושכת שכלל אינה סטאטית" כמקימה תשתית עובדתית למקרוטראומה"[footnoteRef:3], אך על המבוטח/ת להוכיח עמידה ממושכת על פני חלקים רצופים מיום העבודה תוך תנועתיות או העברת משקל מרגל לרגל, להבדיל מבצוע מיגוון רחב של פעולות תוך כדי העמידה הממושכת, ו/או עמידה שאינה נמשכת על פני חלקים רצופים של יום העבודה.

...

מנגד טוען הנתבע, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את התשתית העובדתית הנדרשת לפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה בהתייחס לדליות ברגליים, ולכן יש לדחות את תביעתו כבר בשלב זה ללא מינוי מומחה רפואי.

מן הכלל אל הפרט נקדים ונבהיר, כי לאחר שבחנו את מכלול הטענות והעדויות שהובאו בפנינו השתכנענו, כי עלה בידי התובע להציג תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה לצורך מינוי מומחה יועץ רפואי, בהתאם לדרישות הפסיקה.

אשר להיקף עבודתו של התובע מקובלת עלינו טענת הנתבע, כי מדובר בעבודה בהיקף של כ- 46 שעות שבועיות, ולא 50 שעות שבועיות כטענת התובע, והתובע אף אישר זאת בהודעתו בפני חוקר הנתבע[footnoteRef:6] ובחקירתו הנגדית[footnoteRef:7].

לכך יש להוסיף, כי גם הסברו של התובע בעניין זה הניח את דעתנו[footnoteRef:24], ואילו הנתבע לא ביקש לזמן עובדות אחרות שעבדו עם התובע על מנת לסתור את גרסתו, אף לאחר שעיין בתצהירה של גב' גן. [23: ראו למשל בעדותה בעמ' 8 ש' 15-17] [24: עמ' 7 ש' 1-20] סוף דבר לאור כל המפורט לעיל השתכנענו, כי התובע הוכיח תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, המצדיקה מינוי מומחה יועץ רפואי שיחווה דעתו באשר למחלת הדליות של התובע והקשר הסיבתי שבינה לבין תנאי עבודתו על סמך התשתית העובדתית הבאה: 1) התובע עובד כרופא שיניים עצמאי החל משנת 1989 ועד היום, בהיקף שבועי של כ-46 שעות עבודה; 2) עבודתו של התובע נחלקת בין ארבע מרפאות שיניים: מרפאת ד"ר אבי אייל – בימים שני וחמישי, והחל מחודש 11/2021 ביום יום שני בלבד, כ- 10 שעות עבודה ביום; מרפאת ד"ר שלזינגר – ימי שלישי, כ- 10 שעות עבודה ביום; מרפאת "כתר נטו" – ימי רביעי, כ- 7 שעות עבודה ביום.

לטענתו, בעקבות עמידה ממושכת בעבודתו התפתחה פגיעת דליות ברגליו ואי ספיקה ורידית דו-צדדית.

ערר המערער בעיניין זה נדחה ביום 10.8.21 והמערער הגיש ערעור לבית דין זה, אשר היתקבל ובמסגרתו ניתן פסק הדין המחזיר, הקובע כדלקמן: "לאור האמור לעיל, ומשעה שהועדה לא מצאה לנכות לנכות מצב קודם בהתאם להילכת מרגוליס, יוחזר עניינו של המערער אל הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 9.8.2021, על מנת שתשקול מחדש את הפחתת הנכות בגין גורמי הסיכון, בהתייחס לשאלות הבאות:

...

לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, ולכן דין הערעור להידחות.

אשר על כן, משלא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה וממילא, לא פעלה היא בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, דין הערעור להתקבל.

הוועדה באופן מופגן לא קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר ולא נימקה החלטתה בהסתמך על תיקו הרפואי של המערער ומטעמים אלה שוכנעתי, כי מדובר במקרה המצדיק החלפת ההרכב.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מורה כי עניינו של המערער יובא בפני ועדה רפואית לערעורים בהרכב חדש.

כמו כן ,יצוין כי כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו כאשר ישנם מקרים בהם עמידה ממושכת הוכרה כפגיעה בעבודה ואף עמידה והליכה הוכרה כפגיעה בעבודה.

...

נוכח הפערים בין חוות הדעת ובהעדר כל סיבה לסטות מחוות דעת המומחה השני, דין התביעה להידחות.

מנגד , מונחת לפניי חוות דעת המומחה השני, אשר לא מצאתי סיבה לסטות ממנה שכן מבוססת היא על תיקה הרפואי של התובעת תוך התייחסות לעברה הרפואי, ומשלא נטען ואף לא הוכח כי המומחה השני אוחז באסכולה המחמירה עם התובעת או כי התעלם הוא מעובדות המקרה , התוצאה היא כי יש לאמץ את קביעות המומחה השני בחוות דעתו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ומשעה שבחינת חוות הדעת השונות מובילה למסקנה כי חוות דעת המומחה השני מנומקת ומפורטת יותר וכן מתייחסת לכלל תיקה הרפואי של התובעת ופרקי הזמן בהן עבדה בכל אחת מהתקופות , אל מול חוות דעת המומחה הראשון החסרה מענה לשאלות בית הדין, דין התביעה להידחות.