סעיף 33ז' לחוק הסכמים קבוציים, תשי"ז – 1957 (להלן: "חוק הסכמים קבוציים"), קובע:
"(א) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעביד שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טפול אירגוני-מקצועי לאירגון המעבידים שהוא צד להסכם הקבוצי שהורחב, הכל בשיעור ובתנאים שנקבעו כאמור; התקנות יכול שיחולו לגבי סוגי מעבידים, ענפי עבודה, ענפי משק, אזורים גאוגרפיים או מעבידים מסויימים, למעט מיפעל או מעביד שהוא חבר באירגון של מפעלים או מעבידים אשר נקבע בתקנות כאמור.
בתקנה 1 לתקנות, שעניינה בחובת תשלום דמי הטיפול לאירגון מעבידים, נקבע:
"(א) מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לאירגון המעבידים שהוא צד להסכם הקבוצי דמי טפול אירגוני-מקצועי (להלן- דמי טפול) כאמור בתקנה 2...."
צו ההרחבה בענף ההובלה, המרחיב את תחולתן של הוראות ההסכם הקבוצי אשר התובעת צד לו, חל על:
"כל המעבידים בעלי מפעלי הובלה ועובדיהם שתפקידם הקבוע הוא נהיגת רכב משא להובלת מטענים שמשקלו עולה על 4 טון...".
על מנת להטיל על הנתבעת חובת תשלום דמי טיפול אירגוני על פי התקנות, יש להוכיח כי חלות עליה הוראות צו ההרחבה.
התובעת טוענת כי חיוב הנתבעת בתשלום דמי טפול אירגוני, נועד להבטיח העסקתם של נהגי המשאיות השכירים בהתאם לתנאים הקבועים בצו ההרחבה ולמנוע היתחמקות של מעסיקים ממילוי חובתם על פי צו ההרחבה באמצעות יצירת דרכי העסקה עקיפות.
...
לאור האמור הנתבעת תשלם לתובעת דמי טיפול ארגוני בסך 360 ₪ (180 לכל שנה) בגין העסקת נהג משאית אחד בין השנים 2008 – 2009.
התביעה לתשלום דמי טיפול בגין העסקתם נהגים נוספים נדחית.
בגין ההליכים בתיק תשלם התובעת לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח.
לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
