עיריית רמת גן חרגה מהסדר תשלומי ארנונה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 59213-06-13 עריית רמת גן נ' אלמוגי תיק חצוני: בפני כב' הרשמת בכירה ורדה שוורץ תובעת עריית רמת גן נתבע אריה אלמוגי פסק דין

בפני תובענה על סך 8,428 ₪ אותם נותר הנתבע חב לתובעת כחוב ארנונה בגין החזקתו בנכס מקרקעין ברח' עמק האלה 43 ברמת גן (להלן: "הנכס") בתקופה מיום 1.1.11 עד ליום 31.12.11.

על זרע הפורענות הטמון ביחס בלתי שווה לשווים או בהפליה לרעה של היחיד או של הקבוצה עמדו רבים וטובים, ונפנה את הקורא אל מאמרם המאלף של י' זמיר, מ' סובל "השויון בפני החוק". בע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מיתקדמת בע"מ נ' עריית טירת הכרמל, פד"י נו(2) עמ' 773, אשר נסמך על כל האמור לעיל, נסמך גם על דברי השופט י' זמיר בספרו "הסמכות המינהלית" (כרך ב) [10], בעמ' 1005-1004 שלא שלל לחלוטין את האפשרות לתיקון טעות בשומה גם אם ארעה באשמת הרשות: "טעות של הרשות המינהלית יכולה להיות עילה טובה לשינוי או ביטול החלטה קודמת. כך לגבי טעות עובדתית, כך לגבי טעות משפטית, וכך גם לגבי טעות בשקול הדעת. לעניין זה עשוי להיות הבדל בין טעות שנגרמה באשמת הרשות המינהלית לבין טעות שנגרמה באשמת האזרח. אמנם גם בטעות שנגרמה באשמת הרשות המינהלית ניתן לתקן את הטעות או לבטל את ההחלטה, אולם זאת רק בנסיבות מיוחדות או אם קיים אינטרס צבורי מיוחד בתיקון הטעות, כגון, שכתוצאה מן הטעות עלול להגרם לציבור נזק חמור. ההסבר לכך כפול. ראשית, האזרח רשאי להניח כי הרשות ערכה את הבדיקות הנדרשות, ואינו צריך לחשוש שהכל ייפתח מחדש בשל טעות גרידא. שנית, הרשות המינהלית צריכה לקבוע לעצמה סדרי עבודה נאותים, המבטיחים שהבדיקות הנדרשות יערכו לפני מתן ההחלטה ולא לאחר מכן.

באותו פסק דין מוסיף בית המשפט ומציין: "רשות מקומית השוקלת לשנות באופן רטרואקטיבי את חיובי הארנונה חייבת להביא בחשבון, לצד האנטרס הצבורי בגביית מס אמת, גם את האנטרס של הפרט. עם השיקולים שיבואו בחשבון בקבלת ההחלטה ניתן למנות את משך הזמן שלגביו מבוצעת התחולה הרטרואקטיבית, מידת ההסתמכות מצד האזרח ומידת היעילות והצדק שבחיוב למפרע." בעתמ (ב"ש) 255/07 איזוטופ בע"מ נ' עריית אשדוד 22.05.08 הודגש: "בנוגע לשיקולי יעילות וצדק, נראה לי שיש ליתן משקל משמעותי לשיקול של מס אמת, לעיקרון השויון בין הנישומים ולמסר שיש להעביר לנישומים לטובת תשלום מס אמת, על מנת למנוע מצב שבו מי שמשלם מס אמת ומדווח על שינוי רלוואנטי יהיה מופסד לעומת מי שעובר עבירות תיכנון ובניה ומנסה להיתחמק מתשלום החוב, בטענה שאין להשית עליו חיוב רטרואקטיבי. בקשר לכך נראה לי, כי נסיבות העניין כפי שפורטו חורגות מהכלל שאין להשית חיוב ארנונה רטרואקטיבי." עם זאת, בפסק דין זה ניתן משקל רב להטעיה מצד הנישום – מה שאיננו הדבר בעניינינו.

...

לגבי השנים 2007 ו 2008 התיר בית המשפט לרשות המקומית לתקן את השומה מהטעם: "עם זאת צודקת הרשות בעמדתה כי החל משנת 2007 ואילך אין מדובר בתיקון רטרואקטיבי: לגבי החיוב לשנת 2007 נעשה תיקון שומת הארנונה באותה שנה. כך גם ביחס לשנת 2008. החשוב הוא שמשנת 2007 ואילך העותרת ידעה על עמדת המשיבה לפיה ניתנת לה הנחה בטעות, ולכן החל ממועד זה העותרת אינה יכולה לטעון כי היתה זכאית להסתמך על דרישות התשלום המופחתות (לאחר ההנחה) של המשיבה." אם ניישם את כל האמור לעיל בענייננו, מסקנתי היא כי יש לקבל את התביעה ולאפשר לתובעת לגבות מהנתבע את מלוא חיוב הארנונה לשנת המס 2011.

אשר על כן, הנני מקבלת את התביעה ומורה על המשך הליכי ההוצאה לפועל בתיק 01-50938-13-8.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 3,500 ₪.

המנעותו של המחזיק החייב בתשלום מלשלם את מלוא חובותיו, פוגעת בקופה הציבורית ופוגעת בשירותים שהרשות המקומית מעניקה לכלל תושבי הרשות (ראו ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עריית פתח תקווה, פ"ד מו(4) 778 (1992); רע"א 1816/97 מדינת ישראל נ' עריית חיפה, פ"ד נד(2) 16, 25 (2000); בג"צ 6741/99 יקותיאלי נ' שר הפנים, פ"ד נה(3) 673 (2001)).

הנחה או פטור הניתנים לאחד, מביאים בהכרח להכבדת הנטל על שאר התושבים או לקיצוץ בהקף השירותים והפעילות למען הציבור (ע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נד(2) 433 (2000); ע"א 1842/97 עריית רמת-גן נ' מנחמי מגדלי דוד רמת-גן בע"מ, פ"ד נד(5) 15 (2000)).

גם על פי המשפט המנהלי נקבע כי פעולה שנעשתה בחוסר סמכות או בחריגה מסמכות, הנה בטלה (ראו בג"צ 7067/07 חיים נתנאל בע"מ נ' שר המשפטים (30/08/07); בג"צ 3483/05 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' שרת התיקשורת (09/09/07); ע"א 183/69 עריית פתח-תקוה נ' טחן, פ"ד כג(2) 398 (1969); ע"א 790/77 אורט נ' הפול לביטוח חובה, פ"ד לד(2) 785 (1980)).

בבר"מ 867/06 מנהלת הארנונה בעריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (17.4.2008), קבע בית המשפט כי על רשות הפועלת לגביית חובות ארנונה מהפרט חלה "חובת ההגינות". באותו עניין נקבע על ידי השופט דנציגר, כי מכוח חובת ההגינות החלה על הרשות, היא אינה רשאית לגבות ארנונה ממי שאינו מחזיק בנכס רק מחמת שלא שלח הודעה על שינוי מחזיק, בנסיבות בהן הרשות ידעה שהחזקה הועברה לאחר.

...

סוף דבר בשים לב לכל הנימוקים להלן ומכוח הסמכות הנתונה לבית המשפט ליתן תוקף גם להתחייבויות בטלות, הן על פי סעיף 31 לחוק החוזים והן מכוח עקרון "התוצאה היחסית" במשפט המינהלי, מתחייבת המסקנה כי יש ליתן תוקף להסדר החוב, על אף הפגמים בכריתתו.

אשר על כן, אני מקבל את העתירה, מורה כי הסדר החוב משנת 2005 מחייב את המשיבה ומורה כי המשיבה אינה רשאית לנקוט בהליכי גבייה בגין החובות שהצטברו לחובת העותר עד הסדר החוב.

המשיבה תשלם לעותר הוצאות ההליך בסך של 7,500 ₪.

החברה טוענת, בין היתר, כי פרשנותה של ועדת הערר לסעיף 5ב(10) לצוו הארנונה, שלפיה שטח חניה מקורה בתוך מבנה, אינו נכלל בהגדרת 'חניון' – פרשנות שאותה אימץ גם בית המשפט המחוזי – שגויה, וסותרת את ההגדרה המופיעה בסעיף 1 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות ההסדרים), שלפיה חניון יכול שיהיה "בין מקורה ובין שאינו מקורה". בנוסף טוענת החברה, כי פרשנות זו יוצרת "תת-סיווג" חדש, המאפשר לעירייה לגבות ארנונה עבור שטחי חניה, בתעריף החורג מן התעריף המאקסימאלי שנקבע בתקנות ההסדרים, לגבי שטח המסווג כ'חניון'.

סעיף 1 לתקנות ההסדרים, מגדיר חניון כך: "'חניון' – בין מקורה ובין שאינו מקורה, שהחנייה בו נעשית תמורת תשלום". בפסיקת בית משפט זה נקבע, כי חניון המזכה את המחזיק בו בתעריף ארנונה מופחת, הוא "נכס מקרקעין שייעודו, על דרך העקרון, לשמש את הציבור לחניה זמנית ומתחלפת" (רע"א 10643/02 חבס ח.צ. פיתוח 1993 בע"מ נ' עריית הרצליה, פסקה 2 לחוות דעתו של המשנה לנשיא מ' חשין (14.5.2006); ההדגשה הוּספה – נ' ס') (להלן: עניין חבס).

אמנם, קביעה זו נותרה במחלוקת בעיניין חבס, אך אושררה מאוחר יותר, במסגרת בר"ם 5299/05 עריית רמת גן נ' חן (2.11.2006).

...

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת ללא צורך בתשובה מאת העירייה.

אין מקום אפוא להעתר לבקשת הרשות לערער.

אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת.

על מדוכת הדיון בעתירה זו ניצבת שאלת זכאותו של העותר להנחה בתשלומי ארנונה עבור נכס המוחזק בידיו ושאלת דרכי הטיפול של המשיבה, עריית רמת גן (להלן: "העירייה"), בבקשות העותר.

אף על פי כן, חזקה עלי קביעת הפסיקה הנזכרת למעלה כי אין לחרוג מגדר העילות המצומצמות שבסעיף 3[א] לחוק הערר ואם יש מקום לקבל את גישתו של הנשיא שמגר, הדבר צריך להתבצע (כהמלצתו) בדרך של תיקון החוק.

...

המסקנה היא, אם כן, שפנייתו של העותר אל העירייה אינה "השגה" לפי תוכנה.

חרף מה שמראים פני הדברים, אני סבור שיש להחזיר את הסוגיה אל מנהלת הארנונה על מנת שהפניות יבחנו לגופן ותתקבל החלטה.

אולי לא למותר להעיר, שכיוון שמבחינה נוהלית נמצאה היתנהלות העירייה לקויה במידה מסוימת אזי, אם בסופו של דבר, תיתקבל החלטה המאשררת את הודעות החיוב שנשלחו לעותר, תשקול מנהלת הארנונה באורח חיובי ביטול או צימצום משמעותי של חיובי הריבית וההצמדה בגין אי תשלום החיובים הללו.

טענת התובעים היא שעיריית רמת גן חרגה מהסדר התשלומים ושיטת ההצמדה שנקבעה בצו הארנונה העירוני לתשלום חיובי ארנונה.

...

לפיכך אני דוחה את הבקשה לאישור התובענה המנהלית כתובענה ייצוגית ומוחק את התובענה המנהלית.

עד שאני קובע את פסיקתי אציין שלא התרשמתי שהתובענה הצריכה תשומות כספיות גבוהות במיוחד, שכן הסוגיה שעמדה על הפרק היא בעיקרון סוגיית משפט שלא הצריכה עבודות איסוף, מחקר והכנה מרובים.