באופן עיקרוני גישת הפסיקה לגילוי מסמכים היא ליבראלית.
ודוק – אם אקבל את דרך הטיעון של ב"כ התובע המלומד, אזי כל עת שמבקש מקלט לא יקבל כל החומר שהוא מעוניין לעיין בו שבידי הרשויות, אזי יגיש תביעה כספית בבית המשפט ויבקש את אותם מסמכים בהליך המשפטי במסגרת גילוי מסמכים.
פירסום של דוחות הבקורת הפנימית יגרום נזק אישי למבוקרים, כמו גם נזק אירגוני למשיב, יסכל את הליכי הבדיקה, הסקת המסקנות ותיקון הליקויים ועלול גם לפגוע בהליך החקירה הפלילית.
...
אך גם חיסיון גורף זה מוסר לעיתים בהליך משפטי בכדי להגיע לחקר האמת (וראה החלטתי מיום 12.11.03 בת"א (תל-אביב) 18521-03 החברה הכלכלית לחיסכון בע"מ נ' בירנבאום (פורסם בנבו, 2003).
במצב זה, כאשר בידי מדינת ישראל מידע שיכול להביא לידי עשיית צדק בבית המשפט, וכשהאיזון הנכון בין הזכויות של הצדדים והאינטרס הציבורי ייעשה בסופו של דבר רק לאחר שבית המשפט יעיין במסמכים, אין מנוס מהמסקנה שבמצב שכזה עלי להפעיל את עיקרון "עיפרון הכחול".
אני נותן צו כמבוקש אך כל החומר יועבר ללשכתי :
טופס "רשומת נתין זר".
תעודה או כל מסמך רשמי המצהיר על מעמדו של התובע בישראל.
במידה ותתקבל תוך 10 ימים הודעה על רצונה של המדינה להגיש ערעור על החלטתי זו, תעוכב ביצוע ההחלטה עד להחלטה אחרת בכדי לאפשר הגשת ערעור.