מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עיקול שכר דירה על ידי מס הכנסה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בקשת המשיב להטלת עיקול בתביעה העיקרית נדחתה על ידי כבוד השופט גייפמן ביום 26.7.19.
לבקשה צורפו אישור הסדר הפשרה לתשלום מס ההכנסה על ידי כבוד השופטת עדנה סרוסי לפיו ישלם המבקש מס הכנסה עבור השנים 2005-2009; אישורי הסדר תשלומים עם רשות המיסים לפיהם המבקש משלם במסגרת ההסדר תשלומים חודשיים החל מיום 15.05.2019 ועד ליום 15.04.2020 וסך נוסף של 290,000 ₪ בשנת 2021; הסכם פריסת תשלומים מיום 04.12.2018 והסכם בוקינג מיום 25.09.2018 חברת סברס יזמות בע"מ, אשר לטענת המבקש נועדו לייצר למבקש הכנסות (אשר לטענתו נמוכות יותר מערכן האמתי של הופעותיו); תלושי שכר של המבקש לחודשים דצמבר 2018, ינואר – מאי 2019 מהם עולה כי המבקש מישתכר לחודש סך של 15,000 ₪ נטו; תלושי שכר של אשת המבקש לחודשים דצמבר 2018, ינואר-מאי 2019 מהם עולה כי רעייתו של המבקש משתכרת לחודש סך של 8,000 ₪ נטו.
לטענת המשיב, הוצאותיו של המבקש אינן תואמות את טענותיו בדבר חוסר יכולת כלכלית, כשבידיעתו כי בחזקת המבקש ורעייתו רכב יוקרתי מסוג אאודי Q7 שנתון 2018 בשווי כ-600,000 ₪ ורכב מסוג גראנד שירוקי שנתון 2019 בשווי כ-400,000 ₪ והם נושאים בשכר דירה חודשי בסך של 9,000 ₪ בעבור דירת מגוריהם בתל אביב.
...
לבקשה צורפו אישור הסדר הפשרה לתשלום מס ההכנסה על ידי כבוד השופטת עדנה סרוסי לפיו ישלם המבקש מס הכנסה עבור השנים 2005-2009; אישורי הסדר תשלומים עם רשות המיסים לפיהם המבקש משלם במסגרת ההסדר תשלומים חודשיים החל מיום 15.05.2019 ועד ליום 15.04.2020 וסך נוסף של 290,000 ₪ בשנת 2021; הסכם פריסת תשלומים מיום 04.12.2018 והסכם בוקינג מיום 25.09.2018 חברת סברס יזמות בע"מ, אשר לטענת המבקש נועדו לייצר למבקש הכנסות (אשר לטענתו נמוכות יותר מערכן האמיתי של הופעותיו); תלושי שכר של המבקש לחודשים דצמבר 2018, ינואר – מאי 2019 מהם עולה כי המבקש משתכר לחודש סך של 15,000 ₪ נטו; תלושי שכר של אשת המבקש לחודשים דצמבר 2018, ינואר-מאי 2019 מהם עולה כי רעייתו של המבקש משתכרת לחודש סך של 8,000 ₪ נטו.
המבקש כלל לא פירט כמה ואיזה חשבונות בנק לו, לרעייתו ולמבקשת 2, אילו כרטיסי חיוב בידיהם ואף לא צירף לבקשה העתקי תדפיסי בנק, לא עבור המבקש ולא עבור המבקשת 2, חרף החלטתי מיום 26.06.2019, ולא ברור האם יש בידי המבקשים מקורות כספיים חלופיים כגון סיוע בני משפחה או גורמים אחרים וכו' שכן כלל לא נטען, וממילא לא הוכח, ניסיון המבקשים לגייס מסביבתם או ממקורות אחרים, את סכומי הכסף הנחוצים להם לתשלום אגרה, כאשר הדין הראוי מחייב שאדם שמבקש שהציבור הכללי יממן לו הליך פרטי, ימצה תחילה כל אפשרות לתשלום מכיסו או מסביבתו.
לאור האמור לעיל, אני סבורה כי דין הבקשה לפטור מאגרה להידחות.
סיכום: לאור האמור לעיל, המבקשים ישלמו את האגרה ב -4 תשלומים שווים, החל מיום 1.11.19.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

זהו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בבאר-שבע (כב' השופט מ. הולצמן,) שניתן ביום 15.6.17, בת"א 14719-06-14, ובו התקבלה תביעת המשיבים לשלם להם פיצוי מוסכם, המעוגן בחוזה מכר דירה, בסכום של 90,500 ₪, משוערך מיום הגשת התביעה, וכן חויב המערער לשלם אגרת בימ"ש ושכר טירחת עו"ד בשיעור 10,500 ₪.
בשל התפתחויות אלה נערך, ביום 21.8.11, נספח להסכם (להלן: "הנספח"), ובו הסדר לסילוק החוב לבנק לאומי (150,000 ₪), וכן להסרת עיקול נוסף (30,000 ₪), והמשיבה התחייבה לגרום להנפקת ערבות בנקאית לשם שיחרור עיקול של מס הכנסה על הדירה, על ידי כך, שתפקיד 200,000 ₪ בחשבונה.
...
לכן – החלטתי לקבל הערעור ולהורות על ביטול פסק הדין מיום 15.6.17.
תביעת המשיבים בפני בית משפט השלום בת"א 14719-06-14 נדחית.

בהליך פשיטת רגל (פש"ר) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

(יצוין כי בבקשה מאת רשות המסים מיום 4.3.2020 במסגרת בקשה מס' 46 נאמר כי תביעות-החוב שהרשות הגישה בעיניינו של החייב היו תביעת-חוב מס מכירה בסך של 25,922 ₪ מיום 3.2.2015, תביעת-חוב מס שבח בסך של 444,149 ₪ מיום 2.3.2015 ותביעת-החוב על-ידי מס הכנסה בסך של 8,563 ₪, ובסך-הכול 478,634 ₪).
ניתן תוקף של החלטה להסדר שהושג עם נירים, לפיו הניה ישלם לה סך 75,000 ₪ וכן 15% שכר-טירחה ומע"מ, כאשר לאחר התשלום תוגש ללישכת ההוצאה-לפועל בקשה להסרת העיקול.
במסגרת אותו הליך הועלו טענות על ידי הצדדים שלטובתם נרשמו העיקולים, לרבות טענות לפיהן העיקולים קדמו להסכם המכר בין החייב ל[הניה] (משנת 2006) ומשכך ממילא אין בסיס לטענת [הניה] לפיה זכויותיו גוברות על העיקולים.
עם זאת, בד בבד טען הניה כי לא הגיש שטרות לבצוע בהוצאה-לפועל וכי אינו זוכר מדוע הגיש לאחר מכן את בקשת פשיטת-הרגל נגד החייב וטען כי הדבר נעשה על-ידי עו"ד רוסינסקי, אותו כינה הניה "שקרן". הניה טען עוד כי קיבל לידיו את שתי החנויות, אך לא את הדירה, כי "התייאש" ומכר את הדירה בשנת 2014-2013 לערך לעו"ד רובי גילבוע (אחד הרוכשים החדשים, להלן: "עו"ד גילבוע") תמורת 800,000 ₪, כאשר 400,000 ₪ נותרו בידיו ויתרת הסכום שולמה לשותפיו, יורם עטיה וישראל אלישע (אם כי בהמשך החקירה אמר הניה כי שילם 300,000 ₪ לבנו יצחק ו-50,000 ₪ לישראל אלישע וכי ליורם עטיה לא שילם דבר).
...
בהתאם לכך, אני מורה על מחיקת הערות האזהרה שנרשמו על חלקו של החייב בנכס לטובת אפרים הניה, יצחק הניה וישראל אלישע ו/או לטובת גב' אורלי מסה ועו"ד ראובן (רובי) גלבוע, והנאמן רשאי להציג פסיקתא מתאימה לחתימתי.
לפי שעה תעמוד בתוקפה החלטתי מיום 9.12.2019 בעניין זה ומחצית חלקו של החייב בדמי-השכירות תועבר לנאמן, וזאת אלא אם כן הצדדים יגיעו להבנות אחרות.
ברם, אני מורה עוד כי מעתה ואילך עו"ד בן עזרא ישתף את הנאמן בהליכי ההשכרה של הנכס וכי השכרת הנכס וגביית דמי-השכירות תיעשה על-ידי הנאמן ועו"ד בן עזרא בצוותא חדא, ולא באופן בו עו"ד בן עזרא הוא "המשכיר" והוא מעביר את החלק הרלוונטי לקופת-הכינוס.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

בגין הזכאות הנ"ל היה אמור התובע לקבל סכום של 37,993 ₪ (להלן - דמי הפגיעה), לפני ניכוי מס הכנסה ומס בריאות.
הנתבע הוסיף וטען כי במסגרת בירור התביעה ובהתאם להסכמת התובע, הוא נתן לאחרון את זכות הטיעון ביחס לשעור הקזוז, כנדרש בהתאם לפסיקה , אלא שהתובע הודיע כי הוא מסתפק בטיעונים שהעלה במסגרת תצהירו ולכן חזר הנתבע ובדק את טענות התובע כפי שעלו מתצהירו וכן עיין במסמכים שצורפו לתצהיר אלא שבאלו לא נמצא כל ביסוס לטענת התובע למצב כלכלי קשה כאשר לכך יש להוסיף כי מחקירתו הנגדית של התובע עלה למעשה כי מרבית הטענות שהוא העלה בפני ראש ההוצאה לפועל אינן נכונות שכן התברר כי התובע אינו תומך לכאורה בבתו בסכום של 2,000 ₪ לחודש, אין לו חובות והוא כלל לא משלם שכר דירה.
בשנת 06/18 פנית להוצל"פ והתחלת לשלם 1,226 ₪ בתיק הוצל"פ. לבקשת חברי מציג לך. נכון שהפניה שלך להוצל"פ הייתה בעקבות עיקול שעשו על המשכורת שלך? .
התובע אישר את כל הסכומים ששולמו לו על ידי הנתבע במהלך כל התקופה הרלוואנטית לתביעתו.וכך הוא נישאל והשיב בנושא: מקריא לך מה המל"ל שילם לך ואני רוצה שתאשר.
...
התובע ביקש שהות לשקול את המלצת בית הדין ובקשתו נענתה, כאשר בסופו של דבר בחר לעמוד על תביעתו ובהתאם הגיש סיכומים שלאחריהם הגיש הנתבע את סיכומיו ולכן הגיעה העת להכריע בתביעה.
שם נפסק כי: "סעיף 14(ג) לחוק המזונות מקנה למוסד את האפשרות לקזז כנגד סכום, אותו המוסד חב לחייב על פי כל דין, את התשלום המשתלם לזוכה לפי פסק הדין למזונות. הזכות לביצוע קיזוז נתונה לביקורתו של בית הדין לעבודה, כקבוע בסעיף 14(ג) לחוק המזונות. הטענה לפיה, נדרש המוסד, כבעל חוב, עת מתברר כי הוא מצידו חב גם גמלאות לחייב, לנהוג בגמלאות לפי החלטת ראש ההוצאה לפועל ולא כגמלה הניתנת לקיזוז על פי סעיף 14 לחוק המזונות - הינה בעייתית. לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המוסד לביצוע קיזוז בין גמלה רטרואקטיבית המגיעה למערער לבין חובו למוסד, בגין תשלום המזונות. זאת, משהחלטת המוסד לא נמצאה שרירותית אלא מבוססת על נהליה הפנימיים, לפיהם המוסד מבחין בין קיזוז גמלה רטרואקטיבית לבין גמלה שוטפת, ממנה מתקיים מבוטח לצורכי קיומו, בה מנכה המוסד סכום בגובה גמלת הבטחת הכנסה, לצורך מחייתו היומיומית של המבוטח".   בב.ל (ת"א) 17674-08-15‏ ‏ניסים חזן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 5/6/16, נקבע, בנוגע להבחנה בין התשלום השוטף של הגמלה לחייב במזונות ובין התשלום הרטרואקטיבי כך:  "ההבחנה בין קיזוז מתשלום רטרואקטיבי של גמלה לבין גמלה שוטפת - היא לגיטימית, ומבוססת על תכלית שלפיה אין לפגוע בדמי קיום מינימאליים של מקבל קצבה. אולם, כל עוד מקבל הוא קצבה שוטפת, ניתן לגבות את החוב, דרך קיזוז, מתשלומים רטרואקטיביים, שהם מעבר לתשלום השוטף.
ולגופם של דברים, מחקירתו הנגדית של התובע ומראיותיו למדנו את הדברים הבאים, אשר בגינם הגענו למסקנה כי יש לדחות את התביעות: התובע העיד כי הוא אינו יודע מתי הגיש בא כוחו תביעה לחברת הביטוח בגין התאונה (שהרי התאונה שהוכרה כתאונת עבודה היתה תאונת דרכים) (עמ' 9 שורות 5-6 לפרוטוקול).
לאמור לעיל יש להוסיף כי קצבת הבטחת ליחיד + 1 עמדה בתקופות הרלוונטיות של סכום של 2,641 ₪ כאשר מחומר הראיות ומעדותו של התובע התחוור לנו, כטענת הנתבע, כי באף שלב לא נעשה קיזוז אשר הותיר את התובע עם סכום נמוך מהסכום הנ"ל. לסיכום לנוכח כל האמור לעיל וחרף טענות התובע הרינו קובעים כי הנתבע נהג כדין עת קיזז מהגמלאות שהגיעו לתובע את הסכומים שקיזז על חשבון חוב מזונות.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2024 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בפסק הדין שניתן בבית הדין הארצי )דב"ע (ארצי) נה/0-14 "גדות" תעשיות פטרוכימיות בע"מ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ח 514) נקבע כאשר המשיב מסתמך על שומה שנערכה על ידי רשויות מס הכנסה, ראוי שתהיה התאמה בין קביעות פקיד השומה במס הכנסה לקביעות פקיד הגביה במשיב: ראייה שכזו מוליכה למסקנה כי קביעות עובדתיות הנעשות על-ידי רשות מינהלית אחת, על-פי סמכותה שבחוק, ראויות לכיבוד על-ידי רשות מינהלית שנייה, כאשר הנושא הנידון קשור או משותף לפעילויותיהן ולסמכויותיהן של שתי הרשויות.
אומרים לו "תסביר לנו, האם מדובר בשכר דירה למגורים בחו"ל?" אם שוכנענו, הפקיד בסניף שוכנע על ידי המסמכים וכל מה שנידרש להציג, שמדובר בשכר דירה למגורים בחו"ל אז ניכנס אולך.
לאחר פסיקת בית הדין הארצי המשיב ביטל את העיקולים שבוצעו בחשבונות של נישומים אשר חוייבו והוקפאו פעולות האכיפה אכן כעולה ממכתבים אלו המשיב אינו פוטר מתשלום החוב.
...
נוכח מסקנתנו כי אין לקבוצה עילת תובענה ייצוגית בכל מקרה מתייתרת סוגיה זו. סוף דבר מסקנתנו היא שהמל"ל פועל כדין עת מגיש נישום שומה עצמית לרשות המיסים המתייחסת גם להשכרת דירות בחו"ל ובמקרים אלו זכותו של המשיב לפנות לנישום ולבקש מסמכים ולברר את מהות ההכנסה.
הבקשה נדחית.
המבקש ישלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ והוצאות משפט בסך 2,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו