עיקול נכסים בתביעה אזרחית בגין עבירה פלילית

3.5 בעקבות הרשעת החייב, הוגשה על ידי הנושה (נפגע העבירה) לבית המשפט השלום בעכו תביעת נזיקית נגררת לפלילים בסכום מיצטבר של 2,500,000 ₪ (צויין כי סכום התביעה –לפי גבול סמכות בית המשפט) (להלן-"ההליך האזרחי").

עוד טען הנושה כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב וכי בשים לב למועד הגשתה לאחר שהוטלו עיקולים על משכורתו של החייב בגין החוב שנקבע בהליך האזרחי, כל מטרתה של הבקשה להיתחמק מתשלום החוב לנושה שכן מאז שנת 2011 לא עלה בידי הנושה לגבות מהחייב כל סכום ע"ח החוב עד שנאלץ להטיל עיקול על משכורותו של החייב.

עמדת הכונ"ר: ב"כ הכונ"ר בתגובתו לבקשה ולאחר שהומצאו לו נתוני פסק הדין ממנו נובע החוב היחיד שהוצהר כאמור על ידי החייב בבקשה, טוען כי החוב היחיד בגינו הוגשה הבקשה מקורו בהרשעת החייב בעבירות אלימות חמורות הנוגדות את תקנות הציבור ואשר ביצע החייב בשנת 2003 בנושה שהוא כאמור הנושה היחיד המוצהר בתיק זה וכי החוב לנושה מקורו בתביעה נזיקית נגררת לפלילים שהגיש הנושה בגין העבירות הנ"ל. ב"כ הכונ"ר סבור עוד כי אין בחלוף הזמן, בשים לב לחומרת העבירה שביצע החייב כלפי הנושה, כדי לרפא את הפגם ואת חוסר תום ליבו של החייב בהגשת הבקשה.

ע"א 3376/11 רוזנברג נ' כונס הנכסים הרישמי (פורסם בנבו) 6.10.2013, פסקה י"ט. לפיכך יש לבחון כל מקרה ונסיבותיו, וזאת על בסיס אמות מידה אפשריות אותן התוה בית המשפט העליון בפסק דינו העקרוני בנושא בע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרישמי פ"ד נז(4) 197 (2003), שם נקבע בין היתר כי: "בהקשר זה ניתן לבחון, בין היתר, את השאלה אם מדובר בעבירה פלילית אם לאו, את חומרת העבירה והיסוד הנפשי הנידרש בה, ואם הורשע החייב בעבירה כאמור... את השאלה אם מדובר באי-חוקיות קבועה או חד-פעמית באופייה; את מוסריותו של העסק ואת הקף הפעילות של החייב במסגרתו. כן ניתן לבחון את עוצמת הקשר בין אי-החוקיות של העסק ובין יצירת החובות. אין מדובר ברשימה סגורה של שיקולים". "פס"ד בנבנישתי" עמ' 208.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטיעוני החייב, הכונ"ר והנושה, לרבות המסמכים שצורפו לכתבי הטענות, החלטתי, על אף עמדת הכונ"ר, להיעתר לבקשה ולהורות על מתן תגובת הכונ"ר לגוף בקשת החייב למתן צו כינוס , הכל כפי שאנמק להלן; כפי שתואר לעיל, המחלוקת בין החייב לכונ"ר היא בשאלה האם המעשה הבלתי חוקי אותו ביצע החייב כלפי הנושה ואשר כאמור ממנו נבע החוב היחיד עליו הצהיר החייב בבקשה למתן צו הכינוס, יש בו כדי לשלול מהחייב את הזכות למתן צו כינוס בעניינו; שאלת השפעת אי חוקיות הנעוצה במעשי החייב, על זכותו להיות מוכרז כפושט רגל, נבחנה על ידי בפש"ר 11385-09-15 אהובה מנשה נ' הכונס הרשמי, מחוז חיפה (20.3.17 בפסקאות 29-31) ושם נכתבו על ידי הדברים הבאים: " העיקרון אשר נקבע בפסיקת בית המשפט העליון בסוגיה זו הינו כי העובדה שחוב אותו מבקש החייב לכלול במסגרת הליך פשיטת הרגל, מקורו בפעילות בלתי חוקיות של החייב, אין בה לכשעצמה כדי לשלול מהחייב את הזכות להיות מוכרז כפושט רגל, וכדברי בית המשפט העליון:

לאור כל האמור אני סבור כי בנסיבות אלו יש ליתן לחייב הזדמנות להיכנס בשער ההליך ולאחר שייחקר על ידי בעל התפקיד שימונה או הכונ"ר ונבחן את התנהלותו בהליך, ולאחר שתיערך בדיקת תביעת החוב שתוגש על ידי הנושה שמקורה בפסק הדין שניתן בנסיבות האמורות לעיל.

לפיכך, אני מורה לכונ"ר להגיש את תגובתו לגוף בקשה החייב למתן צו כינוס, עד ליום 15/05/19, וזאת לאחר שאני קובע כי העובדה שהחוב היחידי של החייב מקורו בהרשעתו בפלילים אין בה, בנסיבות המקרה כדי למנוע מראש היענות לבקשת החייב למתן צו הכינוס.

מדיווח המנהלת המיוחדת עולה, כי כנגד החייבת הוגשו 5 תביעות חוב בסך כולל של 1,033,564 ₪; ובכלל זה, תביעת החוב של המבקשת על סך 750,433 ₪, שנשענת על פסק דין שניתן כנגד החייבת בתביעה אזרחית שהגישה המבקשת בגין האירועים שביסוד ההליך הפלילי (פסק דין מיום 7/4/14 על סך של 619,333 ₪ בצרוף הוצאות ושכר טירחת עו"ד, נספח ג' לבקשה, להלן: פסק הדין בתביעה האזרחית).

בכך, מבקשת הנושה לידון את החייבת לחיים שלמים של חובות, עיקולים והגבלות, מבלי שתהא לה אפשרות לבנות חיים נורמאטיביים כך שלא תהווה נטל על החברה.

בפש"ר (ת"א) 2274/06 חימאווי נ' כונס הנכסים הרישמי (ניתן ביום 17/5/15) קיבץ והתווה כב' הש' אורנשטיין את עיקר אבני הבוחן שבפסיקה, להן נידרש בית המשפט בבואו לאזן בין חוסר תום לבו של החייב ביצירת חוב שיסודו במעשה פלילי לבין הגשמת תכליות הליך פשיטת הרגל.

בבחינת מכלול השיקולים הרלבאנטיים, מצאתי כי הכף נוטה לעבר ביטול ההליך כבר בשלב זה. מדובר בעבירות חמורות שאינן בבחינת מקרה חד פעמי; הקשר שבין אי החוקיות לבין יצירת החוב הוא הדוק וברור ואינו נתון במחלוקת; משך הזמן שחלף מעם ביצוע העבירות עמד על כ- 4 שנים לעת הגשת הבקשה לצוו כנוס; לפני כעשרה חודשים סיימה החייבת לרצות את עונש המאסר שהושת עליה בגין העבירות כלפי המבקשת במסגרת ההליך הפלילי השני; והקף החובות שנוצר תוך אי חוקיות, עומד על כ- 73% מכלל תביעות החוב שהוגשו.

...

סבורני, אפוא, על רקע כל האמור, כי בנסיבות העניין כאן, יש לבחון את תום הלב של החייבת כבר עתה ולא לדחות הדבר לשלב ההכרזה או לשלב ההפטר.

אלא שאני סבורה כאמור, כי באיזון ראוי בין השיקולים כפי שהותוו בפסיקה ויישומם בנסיבות העניין, יש להורות כבר עתה על ביטול ההליך.

סוף דבר, אני מורה על ביטול ההליך.

בית המשפט האזרחי אישר לבנק לרדת לנכסיה של גב' קציב שעוקלו, מאחר שאלה נחשבו כנכסים משותפים שלה ושל מר קציב אשר מקורם בכספי העבירות שבהן הורשע מר קציב.

בגין עבירה זו נדון מר קציב למאסר לתקופה של חמש שנים וחמישה חודשים וכן חוייב בקנס לזכות המדינה בסך מיליון רובל.

כפי ששנינו, על ניהול התביעה האזרחית חלשו שתי הוראות חוק: הראשונה – הוראת חלק 4 בסעיף 61 לחוק הפרוצידורה האזרחית של רוסיה שמחייבת את בתי המשפט האזרחיים לאמץ את הממצאים שנקבעו בהליך הפלילי באשר למהות המעשה וזהות המבצע.

בהמשך חקירתו הבהיר הבורר יוספוביץ' את דבריו: "אני חושב שבהליך האזרחי בית המשפט לא חקר בצורה נאותה ולא נתן הערכה נאותה לעדות גב' לוקשובה. בהליך האזרחי היא נתנה עדות בנוגע לפצוי בעיניין תשלום או אי תשלום בנוגע לנזק שניגרם אבל בשום אופן היא לא נגעה לסוגית האשמה או העדר האשמה של מר קציב." [פר' עמ' 123, ש' 4-1] בהקשר זה עומתה עו"ד טרסוב בחקירה שכנגד עם הטענה כי הממצאים שבהליך הפלילי מנעו דיון של ממש באשר למקור הנכסים של גב' קציב, וכך השיבה: "ש. אבל ההחלטה של בית המשפט הייתה שלא בדקו את מקור הכספים.

...

אף לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

סוף דבר – התובענה מתקבלת.

בנוסף, אני מחייב את המשיבים בשכר טרחת באי כוח המבקש בסך 75,000 ₪, זאת בהתחשב במורכבות ההליך ובמספר ישיבות ההוכחות.

בפניי בקשה להשבת כספים תפוסים מכוח סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה") וכן סעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000.

המבקשת אף פתחה בהליך אזרחי בו ניתן צו עיקול זמני על נכסי החברה והמשיב 2 לטובת המבקשת.

המשיבה 1 הפניתה לפסיקת בית המשפט העליון לפיה מקום שלנאשם חוב כספי כלפי צד שלישי אך אותו צד שלישי לא קנה לו זכות קניינית בנכס מסוים של הנאשם, הדרך הנכונה לעשות כן היא על ידי הגשת תביעה אזרחית.

תום לבו של של צד ג' אינו יכול להוביל לכך שבמסת נכסי החייב, ממנה יכולים נושיו להפרע, ייכלל רכוש שזכותו של החייב פגומה בו מיסודה בשל כך שהושגה בעבירה (בש"פ 6817/07 מ"י נ' סיטבון.

...

סיכומו של דבר, באיזון בין אינטרס המדינה להבטיח אפשרות חילוט עתידי לבין הפגיעה הקשה בקניינה של המבקשת תמת הלב ביחס לכספים שהגיעו לה מעסקאות לגיטימיות, אשר הוחזקו בידי צד ג' שאינו קשור בביצוע העבירות, באופן שניתן לבצע אבחנה ברורה בינם לבין כספים אחרים שהם כספים שהושגו בעבירה – גוברת זכותה של המבקשת.

על מנת לאפשר למבקשת לערור כנגד החלטה זו, תיכנס החלטתי לתוקף ביום 8.12.22 בשעה 12:00.

ככל שיוגש ערר עד מועד זה, יעוכב ביצוע החלטתי עד להחלטה סופית בערר.

הוא פנה לבית המשפט בתובענה אזרחית הקשורה לנכס, שבסופה היתקבל צו מניעה זמני לטובת משפחתו.

מחד גיסא, המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש בשליש התחתון של מיתחם שבין 3 ל- 8חודשי מאסר, נוכח נסיבות ביצוע העבירה ובשל העובדה שהסכסוך עדיין נמשך וקיימים סכויים להישנות העבירה.

נסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה ניתן לתת משקל לנסיבות הבאות שאינן קשורות בבצוע העבירה, במסגרת גזירת העונש בתוך המיתחם: מדובר בנאשם צעיר ונורמטיבי, ללא עבר פלילי, עובד כנהג אוטובוס לפרנסתו, ומפרנס יחיד למשפחתו, קיבל אחריות מלאה למעשיו והבין את הפסול שבהם.

ככל שקיימות יתרות זכות ואין עיקולים ניתן להשיב למפקיד.

...

נוכח כל האמור, סבר שירות המבחן, כי הנאשם הוא אדם בעל ערכים נורמטיביים ויכולת תפקוד תקינה, שמורתע מן ההליך הפלילי, ולכן רמת הסיכון להישנות עבירות נמוכה.

בשים לב לקורות חייו של הנאשם, אכן מדובר בהתנהגות חריגה שאינה מאפיינת אותו, ולכן, בנסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי ניתן לבטל את ההרשעה.

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 250 שעות שירות לתועלת הציבור (של"ץ), אשר ירוצו לא לפני 8.10.2023 על-פי תוכנית שיכין שירות המבחן ויגיש לבית המשפט בתוך 30 יום מהיום; התחייבות בסך 5,000 ₪ שלא לעבור כל עבירת אלימות למעט איומים במשך שנה מהיום.