עיקול חשבון בנק בגין חובות ארנונה

לתמיכה בטענתו הצהיר טלבי (ס' 8 ונספח 3 לתצהירו), כי בסוף שנת 2018, הוטל עיקול על חשבון הבנק שלו בגין חוב ארנונה על הדירה לתקופה שבין 2017-2018.

...

לאחר עיון בראיות התובע ושמיעת העדויות שוכנעתי, כי התובע הרים את הנטל, במידה מספקת בדין האזרחי, להראות כי הנזקים הנטענים בדירה נגרמו על ידי השוכרים או מי מטעמם.

המסקנה מכל האמור לעיל היא, כי ראש נזק זה לא הוכח ואין מקום לחייב את הנתבעים בגינו.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעים 1-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, את הסכומים הבאים: פיצוי מוסכם בגין עיכוב בפינוי הדירה - סך של 47,932.5 ש"ח. החזר תשלום בגין תיקון הנזקים הכלליים בדירה בסך של 25,740 ש"ח. החזר תשלום עבור תיקון הנזקים בארונות במטבח ובדירה בסך של 10,000 ש"ח. החזר תשלום עבור תיקון הנזקים במזנון וינטג' בסך של 5,000 ש"ח. החזר תשלום עבור פינוי ריהוט וחפצים מהדירה על ידי התובע בסך של 5,000 ש"ח. החזר תשלום עבור חוב לתאגיד המים בת ים בסך של 765 ש"ח. החזר הוצאות משפטיות ושכ"ט עו"ד בגין פתיחת תיק ההוצל"פ בסך של 9,486 ש"ח. פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 3,000 ש"ח. סכומים אלה יישאו הפרשי ריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

ביום 31/10/16 הטילה הערייה עיקול על חשבון הבנק של העותרת בגין חוב ארנונה.

...

אם כך, נמצאנו למדים כי המקרה היחיד שבו תיפסק חבותו של המחזיק הרשום אף שלא מסר הודעה כפי שנדרש על פי חוק, הוא כאשר הגורם הממונה על רישום וגביית הארנונה – ידע בפועל על השינוי בזהות המחזיק, גם ללא מסירת הודעה כאמור".

לסיכום עד כאן – העותרת, מיום פטירתו של אביה ביל המנוח, הייתה אחת מן הבעלים המשותפים של הדירה.

לסיכום, העתירה נדחית.

רקע התובע, תושב חריש, תובע מהנתבעת פיצוי בסך 33,500 ₪ בעקבות שני מקרים בהם הטילה הנתבעת עיקול על חשבונות הבנק שלו עקב חובות ארנונה, ביוב ומים להם טענה; עיקול אחד הוטל ביום 21.12.17 על חשבונות הבנק של התובע בבנק הדואר ובבנק אוצר החייל.

...

בשים לב לכל האמור לעיל, מצאתי כי יש לפצות את התובע בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מהטלת העיקולים והפגיעה בשמו הטוב.

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 5,000 ₪.

כמו כן הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 600 ₪.

לפניי תביעה כספית על סך 138,534 ₪ שהגישה התובעת, עורכת דין במקצועה, כנגד הנתבעת, עריית תל אביב יפו, בעילה של פירסום לשון הרע בכך שהעירייה הטילה עיקול על חשבונה של הנתבעת בבנק בגין חוב ארנונה על נכס המצוי ברחוב שאול המלך 8 בתל אביב (בית אמות משפט) (להלן: "הנכס").

...

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את גרסת העירייה לפיה קיבלה עדכון שהמחזיק היחידי הוא עו"ד ירקוני רק לאחר הטלת העיקול.

לאור כל האמור לעיל נדחית התביעה.

התובעת תשלם לעירייה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בעניינינו, העיריה הצביעה על כך שהתובעות, ולמצער התובעת 1, הכירה היטב את מסלול ה"תקיפה הישירה" והיא נקטה בו בעבר, כפי שעולה בבירור מעניין עריית נתניה, במסגרתו עתרה התובעת 1, המפעילה גם בתי ספר בערים נתניה וחדרה, לבית המשפט לעניינים המינהליים, בעתירה למתן צו המורה לעירייה להמנע מהטלת עיקול על חשבונות הבנק שלה בגין חובות ארנונה, שהם לטענתה חשבונות ייעודיים אליהם הועברו כספי תִקצוב, וזאת נוכח זכאותה לפטור מארנונה.

...

העיריה העלתה טענות נוספות בגינן לטענתה יש להורות על סילוק התביעה על הסף (שיהוי, מעשה בית דין ושימוש לרעה בהליכי משפט), אך משעה שהגעתי למסקנה שהתביעה אינה בסמכותי העניינית, איני רואה צורך להידרש לטענות אלה.

סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל, דין התביעה להימחק בשל חוסר סמכות עניינית.

בנסיבות העניין, נוכח השיהוי מצד העיריה בהגשת הבקשה לסילוק התביעה (בקשת הסילוק הגשה כשנה וחודש לאחר הגשת התביעה), אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.