עיקול זמני לפי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות

בהילכת אדר גלוב בע"מ נקבע כדלקמן: "... עיקול על פי תקנות סדר הדין האזרחי מאפשר לנושה לעקל נכס של חייב אף בטרם הוכרע הסיכסוך ביניהם, ובטרם נקבע דבר קיומו של החוב ושיעורו כחוב פסוק. זו הזמניות בה דיברנו מעלה... לעומדת זאת בעיקול זמני ראוי לצמצם את הפגיעה בנתבע ובקניינו, שהרי טרם הוכרעו הזכויות, ולפיכך יש מקום להגיב את הצוו נכסים הנמצאים בידי המחזיק בעת הטלת הצוו.

גם אם יש ממש בטענת סלקום או שלכל הפחות היה מקום לשקול זאת, הרי שבידי המחוקק הייתה היזדמנות "לתקן" או להרחיב את תחולת צו העיקול ולהתאימה לתמונה שמציירת סלקום או למקרים חריגים, המחוקק בחר שלא לעשות כן, והתשובה לשאלה מדוע מצויה בדברי ההסבר לתקנות החדשות: "סדרי הדין ביחס לסעדים הזמניים עברו רפורמה מקיפה בשנת 2001 במסגרת תיקון מספר 6 לתקנות סדר הדין האזרחי הקודמות. בתיקון שנערך באותה עת ביקש מחוקק המשנה להשיג מספר מטרות: (1) יצירת אחידות בין הסעדים הזמניים השונים; (2) עגון מכלול הסעדים התקנות; (3) קביעת כללים לניהול יעיל ומהיר של הדיון בבקשות לסעדים זמניים; (4) חזוק והגנה על זכויות היסוד של הפרט, על ידי עיגונם של העקרונות שנקבעו לעניין זה בפסיקה ועל ידי הוספה על הכללים שנקבעו בפסיקה, בהתאם לעקרונות שנקבעו בחוקי היסוד.

...

מן הכלל אל הפרט; סבורני כי נוכח הדין המפורש וההלכה הקיימת, לא ניתן להיעתר לבקשת סלקום ולשנות את נוסח צו העיקול הזמני שניתן מכוח התקנות באופן שיחול על נכסים שבקשות המחזיק במועד ומתן הצו ועל נכסים שיגיעו לידי המחזיק בתקופה של עד שלושה חודשים ממועד מתן הצו, מהסיבה הפשוטה שלא כך על פי הדין וההלכה.

סבורני כי אין די בתימוכין הרזה שהביאה סלקום לתמיכה בטענותיה.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני דוחה את בקשת סלקום וקובעת כי בהתאם לדין ולהלכה, צו העיקול הזמני חל על כספים שנמצאים בידי המחזיקים בעת הטלתו, אך לא כספים שמתקבלים לאחר מכן.

לגבי המצב המשפטי מדגישים המשיבים כי תקנות סד"א החדשות החמירו את הדרישות למתן צו עיקול זמני כך שעל התובעת להוכיח שאי מתן הצוו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין.

בנוסף לתנאים האמורים בתקנה 95 לתקנות , בבקשה להטלת עיקול במסגרת סעד זמני, נידרש המבקש להוכיח גם קיומו של חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין כפי שהדבר צויין בתקנה 103 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי: "בתביעה לסכום כסף רשאי בית המשפט להטיל עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו או ברשות המבקש או ברשות מחזיק, ובתביעה לדבר שבעין רשאי בית המשפט לצוות על עיקול הנכס הנתבע, והכול אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצוו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין." (ההדגשה שלי) אומר כבר עתה כי במקרה דנן, לא הוכיחה התובעת קיומה של ההכבדה הנדרשת כאמור בתקנה 103 (א) ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

...

דיון והכרעה: אומר כבר עתה כי החלטתי לדחות את הבקשה להטלת עיקולים.

מכל הטעמים שציינתי, הבקשה נדחית .

המזכירות תיישם את ההחלטה בדבר ביטול כל העיקולים שהוטלו וכן תמציא את החלטתי לצדדים.

לעניין סמכותו של בית המשפט המחוזי לידון בבקשה לפקיעת העיקולים, נסמכה פריניר על תקנות 382-381 לתקנות הישנות (תקנות 107-106 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות)) הקובעות כדלהלן: "381. זכה התובע בתביעתו, ימשיך העיקול הזמני לעמוד בתוקפו עד שפסק הדין יבוצע; בפסק הדין רשאי בית המשפט או הרשם לחייב את הנתבע בהוצאות העיקול הזמני.

תקנה 107 לתקנות החדשות (מקבילתה של תקנה 382 לתקנות הישנות) מורה כי "חוק ההוצאה לפועל יחול על ביצוע עיקול זמני לפי סימן זה, ואם זכה התובע בתביעתו, ימשיכו בפעולות לפי אותו חוק, זולת אם בית המשפט הורה אחרת". מבלי לטעת מסמרות, נראה על פניו כי הסיפא לתקנה האמורה, שהוספה בנוסח החדש, מקנה לבית המשפט סמכות לידון בבצוע העיקול הזמני גם לאחר שניתן פסק הדין ככל שיראה זאת לנכון.

...

למסקנה זו הגיעו הערכאות הדיוניות בשורה של הליכים (וראו: בש"א (מחוזי י-ם) 3559/06 ת"א 2492/00 TONEDOOR LTD נ' יובנק בע"מ (17.12.2006); ה"פ (מחוזי חי') 9051-09-09 בורקס נ' Moriah United Corporation (1.11.2009); ת"א (מחוזי ת"א) 54797-12-17 בן בסט ישומים בבניה בע"מ נ' קולר (30.4.2018); תנ"ג (מחוזי חי') 26926-03-15 חזנה נ' חזנה (7.6.2015)) והיא מקובלת, כאמור, גם עליי.

מסקנה אחרת עלולה לתמרץ את מבקש העיקול להמציא למשיב רק את צו העיקול, בניגוד להוראת התקנות, על מנת לזכות בהישגים דיוניים ומהותיים.

סוף דבר – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

הדין החל: הנתבעת 1 בבקשת הביטול ציינה שלאור מועד הגשת התביעה, חלות בעיניינו תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולא תקנות סדר הדין האזרחי החדשות.

ממילא הדין החל על סעדים זמניים (עיקול זמני בכללם), כהשתקפותו בהילכות שקדמו לתקנות החדשות, נקלט בעקרו אל תוך התקנות החדשות.

אולם מיגבלת ששת העמודיםשהנה אמנם הגיונית לגופה בבקשות לסעד זמני, הינה דווקא כן חידוש מחידושי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018, תקנות שהנתבעת 1 עצמה בתגובתה הראשונית לבקשה ציינה שאין להן תחולה לאור מועד הגשת התביעה.

...

אולם נועדה היא להבהיר, בדיוק מטעם זה, כי אין בה משום שינוי של המסקנה החשבונאית שחפצה התובעת להמחיש: שאין בידי הנתבעת די נכסים כדי לאפשר פירעון פסק הדין, היה וינתן לחובתה; וכי הנתבעת 2 חבה לנתבעת 1 כספים בסכום העולה על סכום התביעה, ויש להשקיף עליה אפוא כעל "מחזיקה" לצורך העיקול.

היינו, גם אם אניח שהאינדיקציה עליה מצביעה הנתבעת בתגובתה המשלימה יכול שתלמד על מועד מוקדם בכמה חודשים למועד הגשת הבקשה, בתור המועד בו החלה התובעת לעמול בפועל על הכנת הבקשה לעיקול, הרי בסופו של דבר הקובע בענין טענת השהוי הנו המועד בו הוגשה הבקשה, לא מועד תחילת הכנתה.

אני דוחה אפוא בקשת הביטול של צו העיקול הזמני, והוא יוותר בעינו עד להכרעה בהליך העיקרי, לפי תוצאותיו.

לעמדת המשיבה, סעד זמני יכול להיות מוגש בהתאם לתקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סד"א החדשות"), במסגרת של תובענה.

מה גם, שמדובר בהליך שהתנהל ממילא לפי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א הישנות").

ההחלטה שעומדת במרכזה של בקשה מס' 7 לסילוק על הסף, שעליה למעשה נשענת עיקר הבקשה, ניתנה בעיניין גנסין, ת"צ (מחוזי ת"א) 20427-12-12 גנסין נ' סי טי אס אוונטים ישראל בע"מ ואח' (25.1.2021), ולפיה לא ניתן לבקש מתן סעד של עיקול זמני במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, בהתאם לתקנות סד"א החדשות.

...

לסיכום פרק זה, מסקנתי היא, כי אין לשלול אפריורית את זכותו של מבקש האישור מלפנות בבקשה למתן סעד זמני, בשלב שבו טרם אושרה הבקשה כייצוגית.

סיכום: מן המקובץ לעיל, נדחית בקשה מספר 7.

על המשיבה להגיב לבקשה מספר 4 לגופה תוך 7 ימים מקבלת החלטתי זו. אני פוסקת לזכות המבקשת רונית אביב, הוצאות הדיון בבקשה מספר 7, בסך של 5,000 ש"ח. המזכירות תדוור החלטתי זו לצדדים ניתנה היום, כ"א חשוון תשפ"ד, 05 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.