עיקול המוחלף בערובה אחרת

נימוק זה הוצג בעיניין עונאללה, תוך שבית המשפט המחוזי (השופט א' אברהם) מבחין בין המרת בטוחה רצונית לבין המרת עיקול: "בבסיסו של עיקול עומד צו של בית משפט. בית משפט, כשם שהטיל עיקול (לבקשת הנושה) על נכס פלוני, כך הוא יכול לשנות מהחלטתו ולצוות כי העיקול יעבור לנכס אחר. כשעניין לנו במישכון - הדין שונה. בבסיסו של מישכון עומד הסכם. בית משפט איננו יכול לשנות מהסכמתם של צדדים לחוזה. בית משפט איננו עושה חוזים לבעלי הדין. הוא איננו יוצר חוזים. הוא איננו משנה חוזים. והרי השינוי אותו מבקש המשיב לעשות - הוא שינוי בחוזה המישכון, על ידי החלפת הנכס נשוא המישכון. בקשה זו היא מעבר לכוחו של בית המשפט. ואין זה חשוב כלל ועיקר, אם שינויו של חוזה המישכון (על ידי 'המרת' המישכון מנכס לנכס) טוב מבחינה כלכלית לנושה אם לאו (כפי שמבקש המשיב לשכנע). בית משפט איננו משנה חוזה - בשל כך שהשינוי טוב לצדדים" (עניין עונאללה, פסקה 3; ההדגשות הוספו – נ' ס').

באופן דומה, בדיני העיקול קיימת סמכות להורות על המרת עיקול זמני שהוטל על נכס, בעיקול על נכס חלופי או בהמצאת ערובה אחרת.

...

השופט צ' זילברטל: לאחר שעיינתי בחוות דעתם של חבריי, השופטים נ' סולברג ו-י' עמית, אני מצרף את דעתי לדעתו של השופט עמית.

על מנת להגיע למסקנה שאליה הגיע חברי השופט סולברג, לפיה הצדדים בחרו בכוונת מכוון בבטוחה בדמות הערת האזהרה דווקא על מנת, בין היתר, ליצור על המבקשת לחץ לפרוע בפועל את החוב ללא צורך בהליכי אכיפה חיצוניים (במובחן מבטוחה שמטרתה היא אך להבטיח פרעון חוב כספי) - נדרשת תשתית ראייתית מפורשת שלא נמצאה במקרה דנא.

הוחלט בדעת הרוב (השופטים י' עמית וצ' זילברטל) ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולהעתר לערעור, נגד דעתו החולקת של השופט נ' סולברג, שלפיה יש להותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה.

הנתבע ציין שההלוואה לא הועברה ללווה ושהכספים יושקעו בהשקעה אחרת ויינתנו ערובות אחרות.

מטרת העסקה הייתה להעמיד הלוואת גישור לשלוש שנים בסך של מיליון ₪ כדי להחליף המממן של הלווה אותה עת שלא הסכים לממן שפוץ המבנה בעלות של שלושה מיליון ₪.

ראה דבריה של כבוד הרשמת הבכירה מאירוביץ בהחלטה מיום 26.4.16 בעיניין זה: "מעיון בתצהיר עולה כי מדובר בתצהיר לאקוני שאינו מיפרט דבר כלל ועיקר ביחס להסכם ההלוואה שבבסיס התביעה, נסיבות חתימתו וכל שנטען בלשון רפה שהוא נחתם אל מול חברות הנכס המקומיות. אין בתצהיר כל היתמודדות עם גורל כספי ההלוואה והטענות שהועלו ע"י המבקשת בבקשה למתן צו העיקול הזמני. ניכר ניסיון רב של המשיבה 2 להרחיק עצמה מכל המחלוקת מבלי לשאת באחריות כלשהיא משל הנתונים אינם קשורים אליה. כל זאת כאשר היא חתומה על הסכם ההלוואה עם המבקשת ושוללת את העובדה שהיא מנהלת הכספים של החברה באומרה "אני לא יודעת לאן הלך הכסף" (עמ' 10 לפרוט').

...

בנסיבות אלה, אך טבעי כי מנהל התובעת מנסה "טקטיקה של נחמדות כדי לנסות להציל ההשקעה" (ראה דבריו בעמוד 46 בשורה 17) "אני עשיתי כל שביכולתי על מנת ליצור מצב, שבו אני מקבל את הכסף חזרה". מכאן שאין בהסכמת מנהל התובעת בינואר, בדיעבד, להעברת הכספים ליעד אחר, כדי להועיל לנתבעים.

אולם, סעיף הוויתור המוזכר בסיכומי הנתבעת אינו נוגע לתובענה זו כי מתייחס לוויתור לאקסיום על טענות נגדה ולכן הטענה נדחית.

סוף דבר לכן, מקבל מלוא סכום התביעה במלואו ומחייב הנתבעים לשלמו לתובעת ביחד ולחוד, כאשר לסכום זה תתווסף ריבית שנתית בהתאם לאמור בסעיף 3.1 להסכם ההלוואה, עד למועד התשלום בפועל.

כנגד הסרת ההערה מבוקש להטיל עיקול על זכויות התובעים בדירה החדשה שהם זכאים לקבל במסגרת פרויקט פינוי בינוי שבו התקשרו התובעים 2-3 (והרבה אחרים) עם התובעת 1 (הדירה החדשה); ולחלופין, להורות על המרת ההערה במישכון על זכויותיהם החוזיות של התובעים 2-3 בדירה החדשה.

לפיכך, על פניו, כל עוד מובטחת זכותו הממונית של הנושה, ניתן לכפות את החלפת הערובה ובילבד שהערובה החלופית תהא, כאמור, "ערובה מספקת" (כאמור, הנושה אף ציין מראש כי יסתפק בערבות בנקאית).

אין מקום לדרישתם של הנתבעים לשנות את הסכום המובטח או תנאים אחרים בהשוואה לבטוחות הקיימות, ככל שהציגו דרישה כזאת ("על החלופה להיות 'מספקת' אך לא יתרה על הערובה שהייתה לנושה מכוח המישכון המקורי", ויסמן שם בעמ' 181).

...

דיון ק.מ שהיה קבוע ליום 15/3/20 בוטל לאור צו שר המשפטים שהודיע על מצב חירום מיוחד ליום זה. לאחר שעיינתי שוב ובקפידה רבה במסמכים בתיק וכן בפסיקה הרלבנטית לקראת הדיון (שבוטל רק בבוקר הדיון) ועל מנת לקדם את הטיפול בתיק, מצאתי ליתן החלטה זו. בתביעה שבכותרת התבקש בית המשפט ליתן צו עשה המורה על ביטול הערת האזהרה הרשומה לטובת הנתבע 1 על זכויות הבעלות של התובעים 2-3 בדירה ברחוב הרוגי מלכות 7 בקריית אונו (הדירה הישנה).

זאת, כנגד דעתו החולקת של כב' הש' סולברג, שסבור היה כי יש לדחות את הערעור.

על רקע האמור, נראה לכאורה כי בקשת התובעים להמיר את ההערה והמשכון בעיקול על זכויות התובעים 2-3 בדירה החדשה, אינה הולמת את הנסיבות ואינה עולה בקנה אחד עם הדין כמפורט לעיל.

לאור כל האמור, הצדדים יבואו בדברים נוספות וימציאו הודעה מוסכמת עד ליום 30/3/20.

(ב) בעיון מחדש רשאי בית המשפט לקיים, לשנות או לבטל, אל ההחלטה נושא העיון, או לתת החלטה אחרת במקומה; בין השאר, רשאי בית המשפט להורות כי אם יפקיד המשיב סכום מסוים כערבון או ימציא ערובה מספקת אחרת להבטחת ביצוע פסק הדין, יפקע הצוו הזמני.

לחילופי חילופין, עתרה המבקשת להסיר את העיקול שהוטל על חשבון הבנק שלה בבנק הפועלים (ראו מכתב הבנק נושא תאריך 11/02/16 אשר צורף לבקשה כנספח "ה") מאחר שנוכח הטלת העיקולים הודיע הבנק כי תחסם בפני המבקשת האפשרות לבצוע פעולות בחשבון בערוצי השרות הישירים של הבנק עד לגמר הטיפול בעיקול, והגבלה זוֹ, כך נטען, מהוה הכבדה בלתי מידתית ובלתי ראויה.

...

שקילת כלל טענות הצדדים והתנאים הרלוונטיים והעדויות שנשמעו בדיון שהתקיים לפניי, הביאוני למסקנה בדבר צמצום העיקול לסך של 150,000 ₪.

שינוי נסיבות, כזה שמצדיק עיון מחדש, יכול אומנם להתבטא גם בחלוף זמן רב מאז ניתן צו העיקול כאשר טרם ניתן פס"ד בתביעה, אולם במקרה דידן חלפו 11 ימים בלבד למן המועד בו ניתנה החלטתי ועד למועד בו הוגשה הבקשה ולא התרשמתי כי השתנו הנסיבות או כי התגלו עובדות חדשות.

סופו של דבר - מאחר שאיני מוצאת כי המבקשת הניחה יסוד מספיק לעיון מחדש בצו העיקול, אני קובעת כי החלטתי תיוותר על כנה, אולם המבקשת תהא רשאית להפקיד סך של 91,880 ₪ בקופת בית המשפט וככל שיופקד הסכום האמור, תגיש המבקשת הודעה לתיק, שאז אורה על הסרת העיקול מחשבון הבנק של המבקשת.

ההסכם וגם החוק אפשר להחליף ערובת חוק מכר דירות, בערובה אחרת לפי החוק הנ"ל. היינו, ניתן היה להחליף הערבות הבנקאית שנזכרה בהסכם, בהערת אזהרה.

לא הומחש כאן, אף לא נעשה נסיון להמחיש, שההעברה של המקרקעין מבולוס גד לבולס תיירות אי אז בשנות התשעים, היתה פיקציה או מהלך חסר תום לב. אמנם לפי מה שנשמע, החוב המקורי מכוחו נרשם העיקול לטובת גלובמאסטר היה לא אחר מאשר חובה של בולוס תיירות , אולם פסק החוץ ניתן כלפי בולוס גד כערבה (חייבת משנית) לחוב זה – כלפי גלובמאסטר.

...

סוף דבר: נדחות טענות השיהוי וההתיישנות למיניהן.

כאמור בפסקאות 174 – 124 אני מחייב את הנתבעים 3, 5, ו 7 (מר ניזאר בולוס, מר עזמי נשאשיבי ועד"ד טויסטר) ביחד ולחוד לשלם לתובעים את הסכומים הבאים, במצטבר, בתוך 30 יום: 48,650 ₪ (המקדמה ששלמו התובעים) כאשר סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 21.5.02.

אני מחייב את הנתבע 7, עו"ד טויסטר , להשיב לתובעים את הסך שהשתלם לו כשכ"ט, 18246 ₪, כאשר סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 27.5.02.