עילת מעצר בעבירות נשק קר או חם, בהתאם לחוק העונשין

כתב האישום ביום 9.5.12 הוגש כתב אישום המייחס לעורר עבירה של חבלה בכוונה מחמירה (לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק), עבירה של החזקת סכין או אגרופן (לפי סעיף 18(א) לחוק) ועבירה של שבוש הליכי משפט (לפי סעיף 244 לחוק).

בית המשפט המחוזי ציין, כי "אין בין הצדדים מחלוקת של ממש לעניין קיומן של ראיות לכאורה לייחוס מעשי הדקירה". ביחס לעילת המעצר הוטעם, כי בעבירות אלימות המלוות בשימוש בנשק חם או קר קמה עילת מעצר וישנו חשש מובנה למסוכנות.

הערר העורר משליך את עיקר יהבו על העובדה שבית המשפט המחוזי קבע, כי "ניתן יהיה לשקול שוב את עניין מעצרו של המשיב [העורר] לאחר שיסיים המתלונן את עדותו באופן שבו יהיה ניתן להתרשם שוב מהראיות והאירועים בזירה, ובהתאם לבחון שוב את רמת מסוכנות המשיב" (החלטה מיום 8.5.12).

...

בד בבד עם הגשת הבקשה, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום אשר מייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

בכל הנוגע לעילת המעצר, הרי קיימת עילת מעצר ברף גבוה, הואיל והעבירה "נעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך כדי שימוש בנשק קר או חם". חזקת המסוכנות קמה ואף מיתעצמת לאור היתנהגותו האלימה של הנאשם עליה ניתן ללמוד מהסרטון שתיעד את הארוע החמור: עולה שהמתלונן והנאשם הולכים יחד אחד אחרי השני, ולפתע הנאשם לוקח את הקסדה אותה החזיק בידו ומטיח אותה על פניו של המתלונן.

...

דיון ומסקנות לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים שוכנעתי כי יש להורות על מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

לסיכום כל האמור לעיל, מוביל אותי למסקנה שלא מתקיימת חלופת מעצר העשויה, ברמה העקרונית, לאיין את מסוכנותו של הנאשם כלפי הציבור.

לסיכומו של דבר, אני מורה על מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

האישום הראשון מתייחס לנאשמים 3 – 1 בלבד ועניינו עבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 334 + 335 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק")).

הבקשה למעצרם של המשיבים 3 – 1 מבוססת על הוראות סעיפים 21(א)(1)(ב) + 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים המקימים חזקת מסוכנות ועילת מעצר סטטוטורית בעבירות אלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם. הבקשה לגבי המשיב 4 מבוססת על הוראות סעיפים 21(א)(1)(א) + 21 (א)(1)(ב) לחוק המעצרים המקימים חזקת מסוכנות וחשש לשיבוש הליכים והתחמקות מהליכי משפט.

...

אני סבורה, כי היה מקום בנסיבות המקרה לקבל חוות דעת של רופא משפטי, שיחווה דעתו, במידת האפשר, לאיזו מין הגרסאות מתאימים החתכים שבראשו של המתלונן.

לגופו של עניין, אינני משוכנעת כי מדובר לכאורה בעבירה של הטרדת עד. על פי התרשמותי, השיחה הטלפונית של משיב 4 לסוקראט הייתה לצורך בירור ותו לא. עבירת האלימות איננה מקימה עילת מעצר סטוטוטרית ולא שוכנעתי כי יש באמירת הדברים, ומבלי להמעיט בחומרתם, כדי להצביע על מסוכנותו של משיב 4.

סיכומו של דבר, הגעתי למסקנה כי ניתן לבטל את תנאי מעצר הבית לגבי המשיב 4 וכך אני מחליטה.

______________ ק.רג'יניאנו, שופטת החלטה התרשמתי מהמפקחים המוצעים ומחלופת המעצר המוצעת ובהמשך להחלטה שניתנה על ידי לגבי המשיבים 1,2 אני מורה על שחרורם של המשיבים 1,2 בכפוף לתנאים הבאים: 1.

נגד פלוני, קטין (להלן – משיב 1), מ.ב (להלן – משיב 2), וע.ס. (להלן – משיב 3), הוגש כתב אישום המייחס להם חבלה בכוונה מחמירה (עבירה לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, להלן – חוק העונשין) והתפרעות (עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין).

סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן – החוק) קובע עילת מעצר וחזקת מסוכנות בעבירה שנעברה תוך "שימוש בנשק קר או חם". בענייננו מדובר באירוע של זריקת אבנים לעבר עובר אורח תמים שעבר באיזור והותקף על-ידי המשיבים ואחרים.

...

לסיכום, כתב האישום מייחס למשיבים מעשים חמורים שיש בהם סיכון ממשי לשלום הציבור.

נראה לי כי תנאים אלה יש בהם כדי להבטיח את התנהגות המשיבים ואת מניעת הסיכון לציבור מפני הישנות המעשים.

לאור כל האמור, הנני מחליטה לשחרר את המשיבים בתנאים אלה: משיב 2 א.מעצר בית מלא בבית דודתו נ.ח. ב***, בפיקוח צמוד של דודתו נ.ח. ודודו כ.ב. ב.איזוק אלקטרוני.

כנגד המבקשים הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כתב אישום, המייחס להם שורת עבירות על חוק המאבק בארגוני פשיעה, חוק איסור הלבנת הון, חוק מס ערך מוסף, פקודת מס הכנסה וחוק העונשין.

בהחלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 19.6.05 נקבע, בין היתר, כי נמצאו ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לכל אחד ואחד מן המבקשים בדיון הנוכחי, ולפיכך מתגבשת בעיניינם עילת מעצר סטטוטורית בשל העבירות בנשק ועבירות התקיפה (עמ' 97 להחלטה).

ביהמ"ש העליון, בבש"פ 6206/05 מיום 31.7.05 – מפי כב' השופטת מרים נאור – קבע, כי: "לאחר בחינת המסמכים שהונחו בפני והטיעונים הגעתי למסקנה, כי קיימות ראיות לכאורה – במידה הנדרשת בשלב זה – בעבירות האלימות לגבי כל חמשת העוררים." (עמ' 7 להחלטה) בנוגע למבקשים 1, 2 ו-3 בב"ש זה קבעה כב' השופטת נאור, בין היתר, כי: "קמה חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), הקובע חזקה זו בגין 'עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם'.

...

ביהמ"ש העליון, בבש"פ 6206/05 מיום 31.7.05 – מפי כב' השופטת מרים נאור – קבע, כי: "לאחר בחינת המסמכים שהונחו בפני והטיעונים הגעתי למסקנה, כי קיימות ראיות לכאורה – במידה הנדרשת בשלב זה – בעבירות האלימות לגבי כל חמשת העוררים." (עמ' 7 להחלטה) בנוגע למבקשים 1, 2 ו-3 בב"ש זה קבעה כב' השופטת נאור, בין היתר, כי: "קמה חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), הקובע חזקה זו בגין 'עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם'.

סיכומו של דבר לאחר שבחנתי הראיות שנצטברו בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי לא חל שינוי מהותי בעניינם של המבקשים, בודאי ובודאי לא שינוי שיש בו כדי לכרסם באופן ממשי בתשתית הראייתית.