עיכוב שחרור טובין במכס - הסכם בין הצדדים

על מנת שתובעת תוכל לייצג את הנתבעת כעמיל מכס, חתמה הנתבעת על "כתב ההרשאה לסוכן מכס". כתב ההרשאה נחתם בחודש יולי 2015, לקראת ביצוע שיחרור הסחורה הראשונה שיובאה (ושלגביה אין מחלוקת בין הצדדים).

הנתבעת טוענת כי לא נחתם כל הסכם שירות בין הצדדים המסדיר את אופי ההיתקשרות ביניהם, הזכויות, החובות ועלות השרות.

לדברי מר טל מנגד, הוא החל לפעול לשיחרור הסחורה רק לאחר שקבל את התשלום בתאריך 19.10.2015 והטובין שוחררו ביום 26.10.2015, לאחר שעוכבו אצל פקידת המכס.

...

הנתבעת טוענת בנוסף, כי בשל מחדליה של התובעת בביצוע עבודתה והעובדה שהנתבעת היא זו שבסופו של דבר דאגה לשחרור המטענים, הרי שהתובעת אינה זכאית לעמלה.

לאור כל האמור, מצאתי מקום לקבל את התביעה במלואה.

התביעה לתשלום פיצוי בגין עיכוב שחרורם של הטובין מהמכס כאמור, התובעת עתרה במסגרת תביעתה לפסיקת פיצוי בסך 19,656 ₪, סכום אשר לטענתה נאלצה לשלם לנמל אשדוד על מנת שהטובין לא יוכרז כסחורה בלתי נתבעת.

בכבוד רב, משה קיירה, עו"ד קיירה-יהלומי, משרד עו"ד" עיון בהתכתבות הנ"ל בין הצדדים מלמד, כי אפרנס היתנה את שיחרור הטובין על ידו במספר תנאים אשר פורטו במכתבו לעיל מיום 12.8.12.

במכתבו של עו"ד קיירה מיום 12.8.12 נטען, כי מדובר בכפייה אסורה על פי סעיף 17 לחוק החוזים ולא נטען, כי מדובר בסחיטה מכוח חוק זה. אף אין מדובר בהוצאת לשון הרע ומכל מקום בנסיבות העניין עומדת לנתבעים שכנגד הגנת "אמת דברתי", באשר מדובר במכתב אשר הופנה אל הנתבעים שהחזיקו במסמכים הנדרשים תוך ניצול מצוקת התובעת נוכח הדחיפות בשחרור הטובין.

...

יוזכר, כי למעט הגשת כתב הגנה זה, לא התגוננו צדדי ג' 2-3 בהליך זה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבורה, כי דין ההודעה לצד ג' 1, מר טמפלהוף, להידחות.

התביעה שכנגד – נדחית.

ההודעה כנגד צד ג' 1, מר חנוך טמפלהוף – נדחית במלואה.

רהף רצתה לשלם ולשחרר הטובין, אך שי סירבה בטענה שעל רהף לשלם קודם לכן את החוב של בלה, מאחר שרהף ובאשה היו צד להסכם בלה, נטלו את הטובין מהסכם בלה ולא השיבו אותם לשי כמוסכם ומאחר שבאשה ורהף הם שותפים של בלה וג'רי. רהף סירבה לשלם את החוב של בלה, העבירה את התשלום לשי בגין היבוא של שנת 2010 בהעברה בנקאית ודרשה בכתב את שיחרור הטובין ביום 28.12.10.

רהף ובאשה טוענים עוד כי יש לקבלם את תביעת רהף נגד שי במלואה, מהטעמים הבאים: שי הפרה את הסכם שירותי עמילות המכס עם רהף בצורה בוטה ובריונית, בחוסר תום לב ו/או ברשלנות, תוך עיכוב הטובין וגזלתם שלא כדין, תוך עשיקתה של רהף והונאתה, תוך עשיית עושר ולא במשפט, ותוך גרימת נזקים כבדים לרהף; בגין פעולתה הבלתי חוקית של שי בעיכוב הסחורה שלא כדין הטובין לא הגיעו לידי רהף ונגרמו לה נזקים כבדים כדלקמן: הפסד שווי הטובין עצמם (36,600 ₪), הפסד התשלומים עבור המסים ועמילות המכס (16,508 ₪), הפסדי הכנסות/אבדן רווחים (112,000 ₪) ופגיעה במוניטין (100,000 ₪).

בנוסף, אין זכות עכבון הסכמית בין הצדדים ואין מקור אחר בדין המקים לשי זכות עכבון במקרה דנן; הם פעלו ככל יכולתם על מנת להקטין את ניזקם, על ידי כך שפנו לשי בדרישה בכתב לשיחרור הטובין מיד עם היוודע העיכוב על ידי שי. לאחר קבלת מכתב שי לפיו לכאורה הותר להם לקחת את הטובין, פנה נציג מטעמם על מנת לקחת את הטובין, ביום 24.2.11, אך נציגי שי סירבו לשחרר את הטובין חרף האמור במכתב.

...

סוף דבר במסגרת ת"א 46242-03-11 אני מחייב את חברת "רהף קוסמטיקס בע"מ" ואת מר אחמד באשה, ביחד ולחוד, לשלם לחברת "שי שירותים לוגיסטיים (אס.אל.אס) בע"מ" סך של 56,139 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 24.3.11, ועד ליום התשלום המלא בפועל.

במסגרת ת"א 42833-03-11 אני מחייב את חברת "שי שירותים לוגיסטיים (אס.אל.אס) בע"מ" לשלם לחברת "רהף קוסמטיקס בע"מ" סך של 10,000 ₪ בע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 23.3.11, ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מורה לחברת "שי שירותים לוגיסטיים (אס.אל.אס) בע"מ" לבצע את כל הדרוש מבחינתה על מנת לאפשר את שחרור הטובין נשוא התביעה לידי חברת "רהף קוסמטיקס בע"מ". למען הסר ספק, מובהר כי עלויות האחסנה וכל עלות נוספת בגין השהיית שחרור הטובין ישולמו על ידי "רהף קוסמטיקס בע"מ". נוכח התוצאות האמורות וקביעותי באשר להתנהלות הצדדים, אני מחייב את חברת "רהף קוסמטיקס בע"מ" ואת מר אחמד באשה, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לחברת "שי שירותים לוגיסטיים (אס.אל.אס) בע"מ" בסך כולל של 8,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום המלא בפועל.

התובעת טוענת כי הנתבעת הפרה את ההסכם בין הצדדים, לא שילמה לה על ההובלה, ולא את הוצאות עיכוב הטובין בסינגפור ובארץ, שנגרמו באשמת הנתבעת.

התובעת קיימה, לשיטתה, את חלקה בהסדר הביניים, אולם הנתבעת שיחררה את המטען רק ב- 29.4.21 לאחר ששילמה את חובותיה לרשויות המכס ומע"מ. התובעת הוסיפה וטענה, כי עשתה מאמצים רבים מול חברת הספנות, שהעלו פרי, בהנחה ניכרת בשיעור 75% בדמי ההשהיה, לטובת הנתבעת.

זאת ועוד, עיון בתכתובת בין הצדדים מעלה, שהנתבעת שילמה לספק את יתרת התמורה בעד הטובין עם קבלת המסמכים המתוקנים, כבר בראשית ספטמבר 2019 והספק שיחרר את שטר המטען סמוך לאחר מכן.

...

לאור כל הנאמר, התביעה הנגדית נדחית.

כפי שקבעתי, אני סבורה כי התובעת אינה זכאית כלל להוצאות המשפט בענינו, לא בגין הכנת חוות הדעת ולא בגין התייצבותו למתן עדות.

סיכומם של הדברים: התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה כמפורט בסע' 42 לעיל ואילו התביעה הנגדית נדחית במלואה תוך חיוב בהוצאות כמפורט בסע' 75 לעיל.

הוראה זו קבועה בסעיף (b)1 לחלק 1 להסכם היישום, ולפיה יש לקבוע את ערך הטובין בהתאם לערך העסקה רק במקרה שבו: "…the sale or price is not subject to some condition or consideration for which a value cannot be determined with respect to the goods being valued". כחלק מפרסומיה במרוצת השנים, פעלה הועדה הטכנית לעינייני הערכת מכס (Technical Committee on Customs Valuation) של ארגון המכס העולמי (World Customs Organization) (להלן: הועדה הטכנית) כדי לצקת תוכן להוראה זו. על רקע הקרבה בין נוסחה של הוראה זו בהסכם היישום לבין נוסחה בדין הישראלי, כל אחד מהצדדים ביקש להיבנות מפרסומי הועדה הטכנית לעניין פרשנותה.

דלק שילמה סכומים אלה תחת מחאה כאמור בסעיף 154(א) לפקודה, זאת באופן שוטף לשם הבטחת שחרורם של הטובין מהמכס ללא עיכוב.

נראה שאף לא קיימת מחלוקת בין הצדדים בעיניין זה, וכפי שמסבירה דלק בסיכומיה: "בעניינינו שילמה דלק מוטורס את שני סוגי המיסים ביתר: בתחילה, היא הפקידה בידי גובה המכס את סכום הודעת החיוב; ולאחר מכן, היא שילמה את מסי היבוא אגב מחאה במסגרת 92 רשימוני יבוא, בגין משלוחי יבוא שהתקבלו אצלה מהספק ממועד התגלעות המחלוקת ועד ליום הגשת התביעה. סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים קובע כי רק לגבי מס-היתר מהסו[ג] השני מוטל על דלק מוטורס הנטל להוכיח את העידר הגלגול". בהקשר זה הצדק עם רשות המסים בטענתה, כי משום שנקבע שדלק ניכשלה מלהוכיח שלא גלגלה את סכום ההנחה על הצרכנים, אזי אין בידי דלק לטעון כי מכרה את הטובין "אולם היתר לא נכלל במחיר שהקונה שילם" כאמור בסעיף 6(2) לחוק מסים עקיפים.

...

מסקנה זו קיבלה משנה תוקף בפסיקתו של בית משפט זה. וכמאמר ההלכה שנקבעה בעניין קמור: "אין לראות בהסדר שבסעיף 154 לפקודת המכס משום הסדר עצמאי העומד על רגליו הוא, אלא יש לראות בו משום הסדר דיוני פרוצדורלי שאינו מייתר את ההוראה הכללית לעניין השבת מסים עקיפים ששולמו ביתר, על תנאיה, כאמור בסעיף 6 לחוק מסים עקיפים" (שם, עמ' 861).

מסקנה זו מתבהרת אף בראי התכלית החקיקתית שביסוד ההסדר שנועד, ככתוב בדברי ההסבר לו, "למנוע ספקות" ו"[לקבוע – ע'ב'] במפורש שיתר יוחזר – אם הטובין נמכרו – רק בתנאי שהיתר לא גולגל על הקונה" (דברי הסבר להצעת חוק מסים עקיפים (תיקון מס' 1), התשל"ט-1979, ה"ח 1406).

סוף דבר אם תישמע דעתי, נדחה את ערעורה של רשות המסים ביחס לטענתה המרכזית, שלפיה ככלל אין להכיר בהנחות מותנות בקביעת ערך טובין במכס; ונקבלו ביחס לטענתה, שלפיה אין לחייבה בהשבת מסי הייבוא שנגבו ביתר בגין 92 רשימוני הייבוא.