עיכוב פירוק שיתוף בדירה עד למציאת מקום מגורים לקטין

ביחס לדמי השמוש נקבע, כי משהגישה המשיבה תביעה לפירוק שתוף בסמוך למועד עזיבת הדירה (ביום 16.2.10), גילתה דעתה כי אינה מוותרת על דמי השמוש בה; בהתאם לכך, הוטל על המבקשת לשלם מחצית מדמי השמוש הראויים החל משמונה חודשים מעת הגשת התביעה לפירוק השתוף – פרק זמן שסבר בית המשפט כי בו ניתן היה למצוא דיור חלופי הולם לקטין בהיתחשב בצרכיו המיוחדים – ובסכום שיקבע שמאי מטעם בית המשפט.

בהמשך לאמור מפנה המבקשת לסעיף 6א לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 ולסעיף 40א(א) לחוק המקרקעין, הקובעים לדבריה, כי כאשר מורה בית המשפט על פירוק שתוף במקרקעין בהם מתגוררים בני זוג וילדיהם הקטינים, יש לעכב את הליכי המכירה עד שנוכח בית המשפט כי נמצא הסדר מגורים המתאים לצרכיהם; לדברי המבקשת, משמעות הוראות אלה כי יש לעכב את פירוק השתוף בדירה עד להכרעה בסוגית מדור הקטין, וזאת בייחוד שעה שלקטין צרכים מיוחדים והוא רגיש במיוחד לשינויים, ובכלל זה מעבר מביתו הקבוע לפיתרון דיור זמני.

דהיינו, מקומן של טענות כנגד צו פירוק השתוף בדירה אינו בהליך התלוי ועומד בעירעור בפני בית המשפט המחוזי, וממילא גם לא בבקשה דנא.

...

הכרעה לאחר העיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. בחנתי בקפידה את טענות המבקשת, אולם לא מצאתי כי בקשתה מעלה שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לה, ועל כן אינה באה בגדרי המקרים שבהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ, פ"ד לו(3) (1982).

חרף זאת סבורני, כי אף לגופם של דברים אין להיעתר לבקשה.

כללם של דברים אין בידי איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור.

רעיון דומה המעכב את הליך פירוק השתוף בין בני-זוג אנו מוצאים גם בחוק האזרחי כמו זו הקבועה בסעיף 40א. לחוק המקרקעין.

"החליט בית המשפט לפי סעיף 40, על פירוק השתוף במקרקעין משותפים שהם בדירה של בני זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצרכיהם, לתקופה שיקבע". אלא שקיים הבדל משמעותי בין שני הסייגים, כי כאשר הליך פירוק השתוף נעצר מחמת מתן צו למדור ספציפי, לא קיים מועד לתפוגתו של הצוו, והדבר נתון לשיקול דעתו של בית הדין, ברצותו מאריך וברצותו מקצר.

לעומת זאת סעיף 40א המחוקק הגביל סייג זה בזמן, עד מציאת הסדר מגורים לקטינים.

הדבר ברור שאף לפי הגישה ההלכתית כאמור, כאשר התוכן הפנימי של מוסד הנישואין איבד את ערכו, אין מקום להחזיק את השותפות החיצונית, היות והשותפות הבינאישית אינה קיימת אם כן במהות הזוגית שני בני-הזוג נהפכו לשותפים זרים כבכל שותפות אחרת, ואין סיבה שלא להחיל עליהם את העקרון של סעיף 37 לחוק המקרקעין הנ"ל, ואדרבה שותפות במצב של זוגיות מעורערת טומנת בחובה פירות באושים (לא רק זרעים כאמור לעיל) שיש להזדרז ולפרק אותה בהקדם האפשרי, השתוף בנכס לא רק בלתי רצוי כאמור לעיל, אלא הוא מזיק.

...

ובמקרים ייחודיים דוגמאת המקרה הנוכחי מקום שמתרשם בית המשפט כי פירוק השתוף המיידי בדירה עלול לפגוע קשות ברווחתן של קטינות ובמצבן הפסיכולוגי, יהיה מקום לשקול עיכוב משמעותי של הפרוק לא רק לצרכי הבטחת סידור מגורים חליפי אלא לתקופה ממושכת יותר שאינה קשורה רק במדור החליפי אלא מאפשרת החלמה והקלה על פצעיהן הנפשיים של הקטינות.

אין בכך לומר כי אלה יכריעו ויצדיקו איזון לא שוויוני בתמורת הדירה, או עיכוב משמעותי של פירוק השתוף בה. אך הם לא יכולים להיות "שיקולים שקופים" שלא מוצאים כל ביטוי בהכרעה השיפוטית בעת עריכת איזון המשאבים כאשר דירת המגורים המשותפת היא הנכס המרכזי של המשפחה.

אם לא נתבקשתי במקרה שלפניי לערוך איזון בלתי שיוויוני בדירה שהזכויות בה רשומות על שם שני הצדדים בחלקים שוים ואם ההתחשבות בטובת הילדות יכולה לפיכך להיסתכם לכל היותר בעיכוב פירוק השתוף, סבורני כי אותו עיכוב לא ייעשה אך ורק כדי לאפשר הסדרת מדור חליפי לקטינות ואמן (מכוח סעיף 6א' לחוק יחסי ממון), אלא שאותו עיכוב יינקט כדי להבטיח מניעת פגיעה נוספת בקטינה י. שסוגיית יציאתה מהבית מטרידה אותה עד לרמה חרדתית של ממש (ומהלך זה ננקט מכוח סעיף 6(ד)(א) לחוק יחסי ממון).

...

(₪ טיולים מטעם בית הספר, עד שני חוגים (בהגבלה עד לעלות חוג בסך הנני קובע, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של האב במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהתובעת תמצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות.

הנני מחייב את הצדדים להתייעץ זו עם זה ועם גורמים מקצועיים מוסמכים בטרם הוצאת הוצאה כאמור שהיא מעל 200 ₪.

במצב דברים זה ולאור התוצאות אליהן הגעתי במכלול ההליכים ולפנים משורת הדין, אני סבור שנכון וצודק יהיה שלא להטיל הוצאות משפט על מי מהצדדים.

יצוין עוד שהנתבע לא עזב את הבית בנסיבות בהן נידרש למגורים זמניים עד למציאת מקום מגורים ראוי, לאמור שתיכנן את עזיבתו באופן הולם ואיתר בית חלופי מבעוד מועד.

שלישית, לא שוכנעתי מטענות הנתבע שלא פורטו דין, שפירוק השתוף בבית המגורים סוכל או עוכב על ידי התובעת.

כך בשים לב לשעור שכר דירה סביר עבור דירה בה נדרשים להתגורר שלושה קטינים, באיזור מגורי הצדדים, וכן בזיקה לרמת החיים המוכרת להם, והן בזיקה לרמת החיים ממנה נהנים הילדים ברשות הנתבע.

...

התביעה למזונות הקטינים: 8 הנתבע ישלם לידי התובעת עבור מזונות הקטינים, סך של 1,200 ₪ לכל ילד ועבור מדורם סך של ₪ לכל ילד, וסה"כ 1,550 ₪ לכל ילד עבור מזונות ומדור.

סה"כ ישלם הנתבע לידי התובעת סך של 4,650 ₪ עבור מזונות ומדור הילדים (להלן – "המזונות").

לאחר שקילה ואיזון, קובע בית המשפט שהנתבע ישלם לידי התובעת סך של 10,000 ₪ עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, וזאת תוך 30 יום מהיום, וממועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

למען הסדר הטוב יצויין כי טענה זו אמנם אינה נימצאת בכתבי הטענות של האישה, אך הועלתה בע"פ במהלך הדיונים ואף מצאה ביטוי בסיכומי שני הצדדים, כך שמדובר בהרחבת חזית לגיטימית שיש מקום לידון בה. עוד טענה כי מאחר וטרם הסתיימו ההליכים בתביעת המזונות בבית הדין הרבני הרי שגם מטעם זה יש לדחות פירוק השתוף עד אשר ייפסק מדורם והוצאות מדורם אשר אמור להבטיח כלשון הסעיף "הסדר מגורים אחר". בנוסף טענה כי טרם נדונה תביעתה לכתובה, אשר אפשר כי תסתיים בפסק דין המורה על הוון זכויותיו ממקום עבודתו.

באשר לשיקול הנוגע לגילאי הילדים וליכולת לספק להם מדור המתאים לצרכיהם, קובע סעיף 40א (א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969: "החליט בית המשפט לפי סעיף 40, על פירוק השתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצרכיהם, לתקופה שיקבע" (ההדגשות כאן ובכל מקום הן שלי, ע.א.) הוראה דומה נימצאת בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973, הקובע בסעיף 6א: "ראה בית המשפט או בית הדין כי לצורך ביצוע איזון המשאבים יש למכור דירה המשמשת למגורי בני הזוג או למגורי ילדי בני הזוג הקטינים ובן הזוג המחזיק בהם, לא יורה על ביצוע המכירה והיא תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט או בית הדין כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצורכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצורכיהם, לתקופה שיקבע". דרישת המחוקק לפי המדור שיסופק לילדים אמור להיות "מתאים לצרכיהם" אמורה להביא בחשבון את שתי משמעויותיו המרכזיות של בית המגורים: האחד – המשמעות הכספית, והשניה – המשמעות הרגשית.

...

לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן: תביעת האשה לאיזון הזכויות בתלה"מ 56166-05-21 מתקבלת ולכן: האיש ישלם לאשה 62,000 ₪ תוך 30 יום.