עיכוב המראה של מטוס ותביעת פיצויים

בפני תביעה כספית במסגרתה עתרו התובעים לחייב את הנתבעת לפצותם בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם כתוצאה מכך שעיכוב בהמראת טיסה ביום 30.7.15 (PC782) טיסה שהזמינו מנתב"ג לאיסטנבול, גרם לכך שאיחרו הם לטיסת ההמשך מס' 721PC שנועדה להמריא מאיסטנבול ולנחות בנמל התעופה מאלפנסה (MXPׂ (מילאנו דבר שאילץ אותם להרשם לטיסת המשך שנועדה לצאת רק למחרת היום 31.7.15 שעה 11:15 טיסה (PC 705 ׂ ) שזו הטיסה המוקדמת ביותר של הנתבעת לאיזור מילאנו.

הנתבעת עתרה לדחיית תביעת התובעים שהוגשה נגדה תוך שהעד מטעמה ציין בעדותו בבית המשפט כי "הנתבעת מוכנה להחזיר לתובעים את הסכום שהם שילמו עבור קינוח שהוזמן לטיסת המשך למילאנו באופן מידי. הנתבעת גם מוכנה להחזיר לפנים משורת הדין, הוצאות על טלפונים כפי שהתובע ביצע אבל לפי קבלות". בעדותו בבית המשפט ציין התובע את הדברים הבאים: "אני חוזר על כל האמור בכתב התביעה, במסמכים שצורפו לתביעה. אבקש לציין ולהוסיף את הדברים הבאים: אני לא הייתי מתקשר בשום עסקה שבה אומרים לי שאני משלם את כרטיסי הטיסה ששלמתי עבור חמישה אנשים, ואומרים לי שאולי אני אגיע ליעד, אולי אגיע למחרת ליעד ואולי בעוד יומיים. אני לא מקבל את הפרשנות המשפטית של הנתבעת ביחס להגדרה של טיסה שבוטלה. הטיסה שלי בוטלה. אני הגעתי לאיסטנבול, והטיסה שלי לא המריאה משם משום שהנתבעת אחרה להגיע בטיסה מנתב"ג לטורקיה בשעתיים וחצי, והטיסה שבה הייתי צריך להמשיך ליעד למילאנו יצאה, ואני, אישתי ושלושת הילדים היינו צריכים להשאר בטורקיה. מעולם לא ניתן לי כל הסבר לגבי סיבת האיחור של הטיסה שיצאה מנתב"ג. אף אחד לא טען מטעם הנתבעת לגבי זה. לא ניתן שום הסבר לגבי האיחור בטיסה שיצאה מנתב"ג, ונראה שהנתבעת פשוט נקטה בדרך זו של טיסה שיוצאת בשעה מאוחרת מזו שנקבעה, ובדרך זו מביאה את האנשים להשאר ביעד אחר ולהפסיד את הטיסה הבאה, הכול משיקוליה. לפי שיטת הנתבעת, אם אני הגעתי באיחור ופספסתי קונקשן, זו בעיה שלי, והם לא צריכים ליפתור את הבעיה, וזה עומד בסתירה שהם כן סיפקו לי מלון ללינה, אך לא סיפקו לי מזון ומשקאות או שירותי אינטרנט. היו לי כמה וכמה שיחות לעשות לבטל נתונים נוספים שהזמנתי לצורך החופשה ולהסדיר זאת בשל הפסד יום, ולא נתנו לי אפשרות לבצע שיחות טלפון על חשבונם. אני טוען שהעמדה של הנתבעת לא עקבית פה. אני מוכן לקבל שיש תקלה, אבל שיישאו באחריות. הנתבעת לא נוטלת אחריות. אני פירטתי בתביעה שלי את כל הדרישות הכספיות. לעניין הפרשנות של החוק, לפי השיטה של הנתבעת, יש פה אבסורד. לפי שיטתם, אם אני מגיע לאיסטנבול ליעד ביניים ואני מקבל מלון, זה לא משנה אם אני שוהה שם יום, יומיים או שלושה, וזה לא משנה מה אורך החופשה שאני תכננתי. אם הייתי נוסע לסוף שבוע ויום היה הולך לי על הדבר הזה, אז זה בסדר? אני טוען להשבה של הסכומים שהוצאנו: רכב, לינה במילאנו ולמה שמגיע לי על פי חוק. אני תובע פיצוי בגין טיסה שבוטלה, בשים לב למרחק הטיסה, סך של 2,070 ₪ בעד כל נוסע, פיצוי בעד הפסד הוצאות ששלמו בעד הזמנת מלון בסך של 136 אירו, שזה ליום הגשת התביעה 592 ₪, פיצוי על הפסד הוצאות ששולמו עבור השכרת רכב ליום אחד בסך של 173 ₪, פיצוי בעד קינוח שהוזמן בטיסת המשך למילאנו ששילמנו וזה לא הוגש לנו בסך של 60 ₪ ופצוי בעד עוגמת נפש בסך של 1,000 ₪. בכתב ההגנה שלהם הם טוענים בסעיף 5 שהגדרה של טיסה שבוטלה היא טיסה הממריאה מתחומי מדינת ישראל או אליה. אני לא ראיתי בחוק את המילים האלה. לפי השיטה שלהם, אם בוטלה הטיסה מיעד הביניים ליעד הסופי, לא מגיע פיצוי על פי החוק. אני חושב שזה אבסורד לפרש את זה ככה. זה לא נמצא בחוק. כשיש חניית ביניים, אז החוק מזכה בפצוי כתוצאה מאיחור בטיסה אני מפסיד את הטיסה הבאה.

...

טענת התובעים לפיה עיכוב זה בהמראה מנתב"ג לאיסטנבול עיכוב של כשעתיים וחצי בא בגדר "טיסה שבוטלה" כהגדרתה של זו בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) התשע"ב - 2012 (להלן "החוק", "חוק שרותי התעופה" בהתאמה) ומזכה כל אחד מהם בפיצוי כספי כמפורט בתביעתם אין בה ממש דינה להידחות וכך אני מורה.

משכך עתירות התובעים לתשלום פיצוי כספי בגין הוצאות ששולמו בעד הזמנת לילה במלון ISPRA ובעד השכרת רכב ליום אחד- נדחות.

כך גם ועל דרך של הערכה תשלם הנתבעת לתובעים, ביחד ולחוד, בגין הסבל ועוגמת הנפש שנגרמו להם במהלך כשלוש שעות בהם המתינו בנמל התעופה מבלי שדאגה הנתבעת לספק להם מזון, משקה ותקשורת מתאימה ועד אשר הוסדר נושא קבלת מטען התובעים והעברתם למלון "רמדה" הסמוך לנמל התעופה הכל כפי שפורט בהרחבה בפסק הדין סך של - 2,000 ₪.

תביעה שעניינה נזקים נטענים שנגרמו לתובעים בשל עיכובים בטיסה ואי אספקת שירותים והטבות על פי חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) התשע"ב-2012 (להלן: "החוק" ו- "חוק שירותי תעופה"), 56,000 ש"ח סכומה.

לטענת התובעים, טיסת ההמשך החילופית המריאה בסביבות השעה 24:30, לאחר יותר מ-8 שעות עיכוב ממועד ההמראה המיועד של טיסת ההמשך (15:10).

...

לפיכך אני דוחה את תביעת התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש ובגין הוצאות ביטול המדריך וביטול מלון.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל אני קובע, כי התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעים סך כולל של 12,520 ש"ח. אשר להוצאות: בשים לב לנסיבות העניין, לבקשות שהוגשו בתיק, ליחס שבין סכום התביעה לסכום שנפסק, לא מצאתי לפסוק הוצאות לטובת התובעים וכל צד יישא בהוצאותיו.

בפני תביעה קטנה לתשלום פיצויים בסך של 30,238 ₪, בגין עיכוב נטען של למעלה משמונה שעות, בהמראת טיסה סדירה LY393 לברצלונה, בתאריך 22.7.12.

לטענת התובעים, בזמן ההמתנה להמראה במטוס, הסביר הטייס לנוסעים, כי הסיבה לדחייתה של הטיסה לברצלונה, הנה בעיה במטוס שהיה אמור להמריא להונג קונג, אשר בעטיה נילקח המטוס שהיה אמור לטוס לברצלונה על מנת לטוס להונג קונג.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי העיכוב בהמראה בטיסה לברצלונה, מקורו בתקלה הידראולית במטוס שהיה אמור לטוס להונג קונג, אשר קורקע בשל תקלה זו. כיוון שלטיסה להונג קונג יכולים להיות מוקצים רק מטוסים בעלי טווח טיסה ארוך ובעלי קיבולת נוסעים גדולה, הקצתה הנתבעת לטיסה להונג קונג את המטוס אשר במקור הוקצה לטיסה לברצלונה.

...

בית המשפט קבע: "קיום ייחוד העילה אין משמעו כי האמנה אינה מאפשרת פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש עבור נזק שנגרם מחמת איחור. האמנה אינה מפרשת מהם ראשי הנזק בגינם ניתן לפסוק פיצוי ולא מצאנו בטיעוני המערערת הצדקה לאי פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש, מקום שכזו מוכחת" (ע"א (חי') 1346/05 איבריה נתיבי אוויר ספרדיים בע"מ נ' ד"ר לורבר מרגלית ו - 57 אח' (9.4.2006)).

הנה כי כן, אני קובעת, כי נוסחו של סעיף 19 לאמנת מונטריאול אינו מסייג את סוגי הנזק בגינם מוטלת אחריות על המוביל האווירי, והמשמעות הינה שלבית המשפט נתונה סמכות לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, בהעדר כל הוראה באמנת מונטריאול, המגבילה את טיבם של ראשי הנזק בני הפיצוי, להבדיל מסכום הפיצוי המרבי.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים, יחדיו, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך של 8,000 ₪, בערכי היום.

הנתבעת פרטה תקלה בגלגל של אחד המטוסים שהביא לקרקועו ושינה לוחות זמנים של טיסות סמוכות וצירפה דוח תקלה ותמונת גלגל.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ושמעתי את עדויות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי מצאתי כי דין התביעה להיתקבל בחלקה,וזאת מהנימוקים שלהלן; זכות התובע לפצוי חוק שירותי תעופה מגדיר בסעיף 1, סעיף ההגדרות כי "טיסה שבוטלה" הנה טיסה אשר "המריאה באיחור של שמונה שעות לפחות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה או באיחור שנקבע לפי סעיף 6(ח)". במקרה דנן אין מחלוקת בין הצדדים כי הטיסה המריאה בעיכוב של למעלה מ–8 שעות, ומכאן , ובהתאם להוראות החוק יש לראות אותה כ"טיסה שבוטלה".

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ושמעתי את עדויות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה,וזאת מהנימוקים שלהלן; זכות התובע לפיצוי חוק שירותי תעופה מגדיר בסעיף 1, סעיף ההגדרות כי "טיסה שבוטלה" הינה טיסה אשר "המריאה באיחור של שמונה שעות לפחות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה או באיחור שנקבע לפי סעיף 6(ח)". במקרה דנן אין מחלוקת בין הצדדים כי הטיסה המריאה בעיכוב של למעלה מ–8 שעות, ומכאן , ובהתאם להוראות החוק יש לראות אותה כ"טיסה שבוטלה".

(3) פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה: בחקיקתו את חוק שירותי התעופה, קבע המחוקק שיעור פיצוי סטטוטורי לטיסה שבוטלה לכל אחד מהנוסעים, וזאת בהתאם למרחק הטיסה ובעניינינו עד 4500 ק"מ. מאחר ושוכנעתי כי הנתבעת לא הרימה הנטל הדרוש לפתחה כי הטיסה בוטלה בשל נסיבות שלא היו תלויות בנתבעת ושלא היה ביכולתה למונען, אני סבור כי יש לפצות התובעים בגין הסעד המבוקש בסעיף ה1 לכתב התביעה בסך 6,360 ₪ -פיצוי לפי התוספת הראשונה לחוק עבור 3 התובעים.

לא שוכנעתי כי הנתבעת ביודעין לא העניקה את ההטבות להם זכאים התובעים על פי חוק.

סוף דבר: מכל המקובץ לעיל אני מחייב הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בגין התוספת הראשונה לחוק בסך 6,360 ₪.

         בכתב ההגנה נטען כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת העידר עילת תביעה הואיל והמבקשים אינם זכאים לפצוי בגין עיכוב הטיסה לפי חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב -2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה") מאחר והיא המריאה בעיכוב של פחות מ – 8 שעות.

כדי להכנס בשערי חוק שירותי תעופה יש צורך בעיכוב בטיסה של שעתיים ומעלה ובעניינינו מדובר בעיכוב של למעלה מ-3 שעות.

...

       נציגת המשיבה טענה כי דין התביעה להידחות.

בתשובת המשיבה לבקשת רשות הערעור נטען כי דין הבקשה להידחות על הסף.

יחד עם זאת, אני סבורה כי לאור הקביעות העובדתיות אליהן הגיעה הערכאה הדיונית; דין התביעה היה להידחות בכל מקרה ואין צורך להכריע בסוגיה המשפטית בהליך שלפני.

לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות ערעור.