בשונה מניסוחו הרחב של סעיף 267 לפקודת החברות המורה כי כל ההליכים בעיניינה של החברה יעוכבו "...אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע", הרי שלשונו של סעיף 29(5) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי מציגה לכאורה/לטעמי עמדה קשיחה יותר בכל הנוגע לסטייה מכלל עיכוב ההליכים.
...
עוד טענו המבקשים כי בהתאם לסיכום בין הצדדים המבקשים שמשו בגדר מממנים בלבד ועל כן אינם נושאים באחריות כלשהיא הקשורה בביצוע הפרויקט ו/או באחריות מול בעלי הדירות הקיימות והרוכשים החדשים, שכן החברה היא היחידה שנטלה על עצמה את האחריות והמחויבות כלפי בעלי הדירות בפרויקט.
עוד נטען בבקשה, כי בטרם ניתן צו הפירוק, הגישו וינקלר והחברה כתב הגנה בתביעה האזרחית במסגרתו נטען כי יש לראות במבקשים כשותפים של החברה אשר חבים במחצית מחובותיה ומשכך דין התביעה להידחות.
כאמור לעיל, תביעה למתן סעד הצהרתי איננה בגדר חוב בר תביעה בהליכי חדלות פירעון שכן אין בידיו של המפרק להיעתר לו במסגרת הכרעה בתביעה חוב ודי בכך כדי לאפשר למבקשים להמשיך בניהול התביעה האזרחית.
אשר על כן, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשת המבקשים ולאפשר להם להמשיך בהליכי התביעה האזרחית נגד החברה, זאת בכפוף לתנאים הבאים:
בכל הנוגע לחברה, המשך ההליך יותר אך ורק בנוגע לסעד ההצהרתי.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל בחלקה.
