השופטת חני אופק גנדלר
לפני בקשת עיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי באר שבע (השופט יוסף יוספי ונציגי הציבור מר שרון מיכל ומר יונתן אהרונסון; סע"ש 22162-01-19) (להלן – פסק הדין).
...
בין היתר, פסק לגבי הרכיבים הבאים כלהלן (כל ההדגשות במקור):
"7. באשר לתביעה בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, הנתבע טען כי התובע חתם על הסכם עבודה, אך זאת מספר שנים אחרי שהחל לעבוד. הסכם זה לא הוצג בפני בית הדין. לפיכך, יש לקבוע כי הנתבע לא נתן לתובע הודעה על תנאי עבודתו כדין. נוכח קביעתנו דלעיל, לא מצאנו מקום לדון בטענה לפיה הוחתם התובע על הסכם ללא ציון הסכומים בתוכו, וזאת מאחר שממילא הנתבע לא צירף את ההסכמים שנחתמו כביכול.
כמו כן, דחה בית הדין האזורי את טענת הקיזוז שהעלה המבקש:
"14. בנסיבות העניין, מצאנו כי יש לדחות את טענות הנתבע ביחס לקיזוזים להם טען, למעט לעניין ההודעה המוקדמת.
לפיכך, נדחות טענות הנתבע ביחס לקיזוזים להם טען, למעט לעניין ההודעה המוקדמת – טענה שנתקבלה כמפורט בסעיף 5 לעיל".
לאור האמור, פסק בית הדין האזורי כי:
"15. מכל האמור לעיל עולה, כי התובע זכאי לקבלת הסכומים הבאים מהנתבע:
לאחר שעיינתי בפסק הדין, בטענות הצדדים ובכלל החומר בתיק, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל, בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בסך של 21,204 ₪ בקופת בית הדין תוך 30 ימים.
סוף דבר – דין הבקשה להתקבל, בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בסך של 21,204 ₪ בקופת בית הדין תוך 30 ימים.
