השופטת חני אופק גנדלר
לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת אסנת רובוביץ-ברכש ונציגי הציבור הגב' קריסטינה פוליצר מימון ומר חיים הופר; סע"ש 66580-01-20) (להלן: פסק הדין), בגדריו נתקבלה בחלקה תביעת המשיב ונקבע כי על המבקשת לשלם פצויי פיטורים (10,351 ₪); חלף הודעה מוקדמת (3,920 ₪); פיצוי בגין העידר הפרשות לפנסיה (7,452 ₪); דמי חגים (3,640 ₪); דמי הבראה (3,685.5 ₪); פדיון ימי חופשה (4,550 ₪) - כל אלו בצרוף הפרישי הצמדה וריבית; פיצוי בגין תלושי שכר (5,000 ₪); פיצוי בגין העדר הודעה על תנאי העסקה (1,000 ₪).
כן נפסקו כנגדה הוצאות שכ"ט בסך 10,000 ₪.
לטענת החברה בית הדין לא דייק בהצגת טענותיה, כשלא טענה לקיומם של יחסי עבודה עם הקבלן הראשי אלא להיותו קבלן משנה בעל עסק עצמאי; תביעת המשיב נגועה בחוסר תום לב ולכן מבקשת מבית הדין שלא יתן לכך יד. אף לעניין הסכומים שנפסקו לעובד, טוענת החברה כי שגה בית הדין האיזורי בחישוביו, שהרי הסתמך הוא על עדויות בעל פה, לפיהן עבד המשיב משרה מלאה, הנכון הוא כי המשיב "הגיע לאתר העבודה בהקף הדומה לחצי משרה ואף פחות", ועל כן הסכומים אליהם היה צריך להגיע בית הדין בחישוביו הם מחצית מהסכומים שנפסקו.
...
ובסיומם הגיע למסקנה כי המשיב הועסק כעובד.
וכך נאמר:
"מעבר למכלול האמור לעיל עולה כי התובע עבד באתרים בהם הנתבעת 1 נתנה שירות כקבלן משנה של הקבלן הראשי. פעילות התובע באתרים אלו היתה לצורך ביצוע העבודות שהנתבעת 1 התחייבה בהם כקבלן משנה אל מול הקבלן הראשי והתובע היה חלק ממערך ארגוני זה. התובע הגיע לאתרי העבודה, התובע לא עבד בעבודות נוספות. מהמפורט לעיל עולה כי ניתן להסיק כי עבודת התובע היתה בריצוף, התובע נשאר באתר העבודה ועבד בו כל היום וזאת במשך תקופה לא קצרה. מדובר בעבודות שמצויות בלב עיסוק הנתבעת 1 כקבלן משנה בפרויקטים אלו. שוכנענו כי מהתנהלות זו יש להסיק כי התובע השתלב בעבודה של הנתבע, על אף טענת הנתבע כי התובע היה קבלן משנה, הנתבעים לא הציג כל תימוכין שיש בהם ללמד על התקשרות עסקית בין השניים. הנתבעים לא הציגו הסכם התקשרות או חשבוניות שלכאורה היו מאשרות את התמורה ששולמה לתובע כקבלן משנה, וזאת למרות שהנתבע הצהיר בעדותו כי לא היתה מניעה להציג מסמכים אלו. מעבר לאמור, עולה מחומר הראיות כי הנתבעת 1 הפיקה לתובע רישיון עבודה כעובד (ר' עמ' 16 שורות 1-3 לעדותו של מר סבן ועמ' 20 שורות 6-8 לעדות הנתבע 2 ) ואף הפיקה לו תלושי שכר (הוצג תלוש אחד) וכן אף הוציאה תלושי שכר לכל העובדים שטענה כי היו עובדי התובע. אין חולק כי התובע לא הפיק תלושי שכר ולא דיווח לגורם כלשהו על העסקת עובדים. עוד עולה כי לנתבעת 1 יש רישיון כקבלן בניה וזאת בניגוד לתובע .
החברה בתשובתה חוזרת על טענותיה בבקשה לעיכוב הביצוע, וכן מתייחסת שוב למאזן הנוחות ומסבירה כי "ברור לכולי עלמא כי המדובר במשיב תושב הרשות הפלסטינית וכי אם לא יעוכב פסק הדין, וישולמו כספים כלשהם לא יוחזרו ואין ממה ומאיפה לקבלם חזרה. בנוסף, לא יגרם נזק כלשהו הרי המשיב ניהל תביעה לכשנתיים בבי"ד קמא, בגין עבודות לטענתו בוצעו קודם לכן, לאור האמור עיכוב של כמה חודשים עד להכרעה בערעור לא יזיק למשיב".
דיון והכרעה
לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת סכום פסק הדין בקופת בית הדין.
בשקלול השיקולים הגעתי למסקנה כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין כערכו היום.
סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת בכפוף להפקדת הסכום הפסוק במלואו כערכו היום בקופת בית הדין תוך 30 ימים מהיום.
