עוד דוחה המשיבה את טענת המערערים לפיה הותרת פסק הדין על כנו תשליך על פרויקטים אחרים, הן מהטעם שהמערערים אישרו בעבר חלוקה התואמת את עמדת המשיבה, ובפרט לחברת אלמוג, והן מהטעם שהמפרט המחייב תוקן כך שממילא אין חשש שהוא ישפיע על הנוסח החדש, וכי מכל מקום מדובר בשונות המתחייבת מהשוני בין המכרזים.
להשלמת התמונה יצוין כי ביום 6.7.2021 ניתן על ידי צו עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין, בהסכמת הצדדים להצעת בית המשפט, על פיו הוקפאה הקצאתן של מספר חניות, כמספר החניות שבמחלוקת, עד להכרעה בעירעור.
ודוק, מיכסת החניות נקבעת בהתאם למספר וגודל יחידות הדיור שיוקמו על המקרקעין, במטרה להיתמודד עם מצוקות חנייה שעשויות להתעורר בעקבות הקמתן של יחידות הדיור הללו, ובהיתחשב במערכת התחבורה הציבורית המצויה בסביבתו.
מכאן קצרה הדרך למסקנה כי אין כל עגון בלשון ההסדר שבין הצדדים להיתעלם מהדירות הקטנות בבואנו לקבוע את חלוקתו "באופן יחסי בין שוק חופשי לבין מחיר למישתכן".
בשים לב לטיבה של ההיתקשרות בה עסקינן, מיכרז או חוזה צבורי-עסקי, די באמור לעיל כדי להגיע למסקנה כי דין העירעור להיתקבל (והשוו לדעות השונות שהובעו על ידי חברי הרכב זה בע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20.11.2019), אשר כולן הגיעו, בנסיבות היתקשרות דומות, לאותה מסקנה.
...
אי לכך, דין טענת ההפליה להידחות גם כן.
לבסוף, אייחד מספר מילים לסוגיית הסמכות העניינית.
סוף דבר: אם תישמע דעתי, דין הערעור להתקבל, תוך שנבהיר כי את החניות העודפות בפרויקט, דהיינו מכסת החניות שנותרת לאחר שלכל דירה בפרויקט תוצמד חנייה אחת, יש לחלק בין רוכשי דירות "מחיר למשתכן" לבין רוכשי דירות שוק חופשי בהתאם ליחס שבין השטח הכולל של כל סוגי דירות "מחיר למשתכן" לבין השטח הכולל של כל סוגי דירות שוק חופשי.
אף אני סבור כי הן לשון ההתקשרות, הן תכליתה, מוליכים למסקנה שאותה מציע חברי.
