עיכוב ביצוע פסק דין במכרז גינון בעיריית רעננה

תמצית העובדות הנדרשות לעניין ופסק דינו של בית המשפט המחוזי בין המערערת, חברת ר.א. חברת פיתוח גני יבנה בע"מ העוסקת בבנייה ופיתוח (להלן: החברה) ובין המשיבה, המועצה המקומית גן-יבנה (להלן: המועצה), נכרתו ביום 25.12.1995 שני הסכמים לבצוע עבודות פיתוח במקרקעין הידועים כגוש 556, חלקות 13 ו-116 בשטחה של המועצה.

ביום 8.4.2010 קבע בית משפט זה (השופט (כתארו אז) א' גרוניס והשופטים ח' מלצר ו-י' עמית) כי ההליך אשר היה תלוי ועומד באותה העת בבית המשפט המחוזי טרם הסתיים, ומשכך נמחקו הערעורים הנגדיים, תוך שנקבע כי לכשיינתן פסק הדין שיסיים את המחלוקת בערכאה הדיונית, יוכל כל אחד מבעלי הדין להגיש ערעור ולתקוף בגדריו אף את פסק הדין החלקי [ע"א 9422/08 ר.א. חברת פיתוח וגני יבנה בע"מ נ' מועצה מקומית גן יבנה (8.4.2010)].

נטען כי הסכומים הנמוכים אשר נפסקו בסופו של יום לטובת החברה נבעו מכך שהשמיט בית המשפט מן החישוב עלויות רבות, ביניהן: חלק מהוצאות המימון שהיו למערערת בסלילת הכבישים בחלקות 12 ו-118; עלויות עבודות התאורה ברחוב בחלקה 12; עלויות עבודות הגינון והמדרכות בחלקה 118; והעמדת הרווח הקבלני עבור העבודות על 10% בלבד.

כמו כן, טוענת החברה כי היה על בית המשפט המחוזי להוסיף לסכומים שנפסקו ריבית בהתאם לתדפיסי חשבון הבנק שהוגשו, בהם ניתן לראות את שעורי הריבית שחויבו בחשבונה בגין חריגתה ממסגרת האשראי עקב העיכוב בגביית הכספים.

בנוגע לטענת החברה, לפיה הסכומים שנפסקו לטובתה היו נמוכים מהוצאות הפיתוח שנדרשו זוכים לשלם במכרזי מנהל מקרקעי ישראל, משיבה המועצה כי הוכח לפני בית המשפט המחוזי שאין מקום להשוואה בין אלה ובין העלויות להן טענה החברה, משעלויות הפיתוח אשר גבה המִנהל כוללות רכיבים בגין תשתיות שלא פותחו כלל על-ידי החברה, כגון: הקמת מכון טיהור וקו הולכה אליו, כביש עוקף גן-יבנה ומאגר מים.

סבורני כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי – הן החלקי הן המשלים, החובקים יחדיו כ-60 עמודים – היתמודד באופן מקיף וממצה עם טענות הצדדים וקבע ממצאים שאין מקום להתערב בהם, שכן אין דרכה של ערכאת העירעור להתערב במימצאי עובדה ומהימנות [ראו למשל: ע"א 9065/12 חברת ז.כ. למדידות והנדסה בע"מ נ' עריית אשקלון, פסקה 19 (7.4.2014); ע"א 1255/13 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' בני וצביקה בע"מ, פסקה 11 (13.5.2013)].

...

סבורני כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי – הן החלקי הן המשלים, החובקים יחדיו כ-60 עמודים – התמודד באופן מקיף וממצה עם טענות הצדדים וקבע ממצאים שאין מקום להתערב בהם, שכן אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות [ראו למשל: ע"א 9065/12 חברת ז.כ. למדידות והנדסה בע"מ נ' עיריית אשקלון, פסקה 19 (7.4.2014); ע"א 1255/13 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' בני וצביקה בע"מ, פסקה 11 (13.5.2013)].

מקובלת עלי קביעת הערכאה הדיונית כי מטבע הדברים, במסגרת הסכמי הפיתוח, קיבלה על עצמה החברה סיכונים וסיכויים שונים, ביניהם הסיכון הנוגע למועד גביית התשלום בעבור עבודות הפיתוח.

כך, אין בידי לקבל גם טענת החברה כי המועצה הפרה את הסכמי הפיתוח, משלא נקטה בפעולות כלשהן על-מנת לגבות את תשלום עבודות הפיתוח עבור החברה.

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 22056-10-10 סלנר הנדסה אזרחית בע"מ נ' עריית נהריה תיק חצוני: בפני כב' השופט דר' מנחם רניאל תובעת סלנר הנדסה אזרחית בע"מ ע"י ב"כ עו"ד קרן אבידן נתבעת עריית נהריה ע"י ב"כ עו"ד אבי גולדהמר פסק דין

טענות סלנר בסעיף 44 לכתב התביעה פירטה סלנר שמונה עילות תביעה שונות: סרוב לשלם חלק מתעריפי הבצוע שנקבעו בחוזים; אי-תשלום בגין עבודות נוספות שבוצעו על ידי סלנר לדרישת הערייה במסגרת פרויקט המידעטק (חוזים מס' 48/01 ו-58/01); הצמדה וריבית פיגורים על תשלומים שבוצעו לאורך כל הפרויקט באיחור ניכר; פיצוי בגין עלויות הניהול המתמשך של פרויקט המידעטק; החזר קיזוזי "מקדמות" שלא היו ולא נבראו; פיצוי בגין נזקים שנגרמו לסלנר בגין היתנהלותה הרשלנית של הערייה; מניעת ריווחי סלנר בגין עבודות שהעירייה העבירה לצד שלישי לבצוע; פיצוי על נזק שניגרם לסלנר בגין עיכוב ערבויות בנקאיות ללא הצדקה.

אלה הסעיפים הרלוואנטיים של הסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין ביום 7.7.02 (להלן: "הסכם הפשרה"- ת/6, נספח 14): "ב. מוסכם על השינויים הבאים בחוזה מס' 48/01 שנכרת בין הצדדים לגבי עבודות הפיתוח במיכרז תרבות ערוני בנהריה- מידעטק 2000 (להלן: "החוזה"): עבודות ריצוף וחפוי: 1.1 במקום העבודות המפורטות בכתב הכמויות שבחוזה במבנים 01 ו-02..

משכך, הודעת הזכייה הוותה שלב אחד בלבד בין יתר השלבים עד לכריתת ההסכם בין הצדדים, וכניסתם, הלכה למעשה, למערכת חוזית (השוו, למשל, למקרים בהם אין די בהודעת הזכייה לשם שכלול חוזה, בשל צורך בקבלת אישור של גורם נוסף: ע"א 4850/96 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ רעננה לבניה והשכרה בע"מ ואח', פ"ד נב (5) 562, 574; ע"א 5042/96 פנחס כהן נ' מינהל מקרקעי ישראל, מחוז ירושלים, פ"ד נג (1) 743).

עבודות גינון והשקיה אין מחלוקת שעבודות הגינון וההשקיה בהם זכתה סלנר במיכרז הוצאו מתכולת העבודה של סלנר ונמסרו לבצוע על ידי משתלת יגור וחברת לירונוי משתלות 2000 בע"מ. מר גרוס הצהיר שאינו יודע מה הסיבה להוצאת העבודות, אך העריך שהדבר נעשה על רקע ההגדלה המשמעותית בחוזה של סלנר, דבר שחייב הוצאת עבודות למכרז נוסף (נ/5, סעיף 125).

כל דרישתה של סלנר נסמכת על החלטת המפקח, אשר בוטלה כאמור על ידי מהנדס הערייה מתוקף סמכותו, ולכן אין לקבל תביעתה בעיניין זה. ג.11.2 תשלום עבור קידוחים מעבר לנדרש במיכרז סלנר, התבקשה על ידי הקונסטרוקטור, מר גרוס, לבצע קדוח בבטון מזוין לעומק של 20 ס"מ, ובצעה 276 יחידות קדוח, כשלטענתה עלות כל קדוח עומדת על פי ניתוח מחיר המסתמך על מחירון דקל על סך של 90 ₪/יח', בצרוף רווח קבלני של 17%, ובסה"כ 105.3 ₪/יח'.

...

לטענת העירייה, יש לדחות את התביעה ברכיב זה שכן אין בחוזים בין הצדדים סעיף כלשהו המקנה לסלנר את הזכות לבקש את הסעד המבוקש, וסלנר אף לא הפנתה לסעיף חוזי בנושא זה. סלנר גם לא הצביעה על מקור חוקי אחר שיש בו כדי לחייב את העירייה למסור לה אישור כלשהו עבור רשם הקבלנים.

משכך, אני קובע שעל העירייה להמציא לסלנר את האישורים המבוקשים גם לגבי יתר החוזים מושא התביעה.

סוף דבר על פי כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל באופן חלקי, באופן שהנתבעת תישא בתשלומים הבאים, כולם בגין חוזה מס' 48/01: התייקרויות (פרק ג.3 לעיל)- 553,472 ₪ ריבית פיגורים (פרק ג.4 לעיל)- 1,188,180 ₪ ניהול מתמשך (פרק ג.5 לעיל)- 1,524,159 ₪ עבודות חפירה ובינוי (פרק ג.6.1 לעיל)- 146,895 ₪ ____________ בסה"כ: 3,412,706 ₪ הסך של 3,412,706 ₪ יישא ריבית פיגורים (חשכ"ל) מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

בבית המשפט העליון עע"ם 5860/13 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: ע.ר. אציל בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. דוד מרדכי 2. עריית רעננה 3. נופר חודור הדס בע"מ 4. אחמד עלי מסעוד 5. ר.א.ז חקלאת אחזקות ופיתוח בע"מ 6. עזרא סאסי (רואים ירוק) 7. גני בר עפר ופיתוח נוף בע"מ 8. רם נוי עפר פיתוח ונוף בע"מ בקשת עיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 12.05.2013 בתיק עת"מ 020860-02-13 ][]החלטה

במוקד המחלוקת שניטשה בין הצדדים עומד מיכרז שפירסמה עריית רעננה (להלן: המשיבה 2 או הערייה) לקבלת שירותי גינון.

בחלקו האופרטיבי של פסק הדין הכריז בית המשפט קמא על ביטול זכייתה של המשיבה 3 באיזור מס' 1, ועל זכייתו של המשיב 1 באיזור זה. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי "באשר לזכיות נוספות באזורים האחרים, הרי בהיעדר התייצבות ותשובות מטעם המשיבות האחרות, יוחזר העניין לועדת המכרזים שתשקול לפעול לפי הודעת בא כוח הערייה בישיבת יום 28.4.2013". החלטה זו של בית המשפט קמא התייחסה, ככל הנראה, לדבריו של בא-כוח הערייה בדיון שנערך בבית המשפט קמא ביום 28.4.2013, לפיהם "אם העתירה תיתקבל יהיה שינוי בכל האזורים" (עמ' 6, ש' 10).

...

נוסף על כך אני סבורה כי במועד הגשתה של הבקשה לעיכוב ביצוע נפל לכאורה שיהוי, ואף לכך יש לתת משקל.

אני סבורה שדי בכל אלה כדי לדחות את הבקשה, אף ללא בחינה מדוקדקת של סיכויי הערעור.

עם זאת, אעיר כי אף לולא קיבל בית המשפט קמא החלטה נוספת בנושא, הרי שהעירייה רשאית הייתה לבחון את השלכתו של פסק הדין על ההחלטות שקיבלה, ולמעשה אף הצהירה שתעשה כן. אשר על כן דין הבקשה להידחות.

בית המשפט דחה עתירה זו. בחלוף כתשע שנים ממועד פסק הדין בעתירה הראשונה, שבו ועתרו המבקשים שלפניי אל בית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את ההפקעה במסגרת עת"מ (מרכז) 30679-11-12 (להלן: "העתירה השניה").

כך, בתאריך 11.2.2014 פנה ראש הערייה, מר בילסקי, וכן מהנדס הרשות ונושאי משרה נוספים אל מנהלת אגף בינוי ותקצוב במשרד החינוך, לצורך קבלת הרשאה לפירסום מיכרז לבניית גן ילדים ברח' אחד העם 50 ברעננה [נספח 2 לתגובה].

בהקשר זה, השיבה גב' אשל, הממונה על מבני הציבור בעריית רעננה, כי העיכוב בבצוע הבניה נבע משתי סיבות עיקריות: ראשית, פניית תושבי הרחוב אל ראש העיר בבקשה לשקול מחדש את השמוש במקרקעין לצרכי גן ילדים.

...

לאחר שבחנתי טענה זו, אני סבור כי אין בה ממש.

סוף דבר - הבקשה לצו ביניים נדחית.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את המבקשים בשכר טרחת ב"כ המשיבות בסך 10,000 ₪, לתשלום לא יאוחר מיום 15.2.2015.

נקבע לא פעם שפרוטוקול דיון מהוה "ראיה לעצם קיומם ולאמיתותם בתור שכאלה, להבדיל מאמיתות הפרטים הנקובים בהם" (ספרו של כבוד הש' קדמי "על הראיות" (מהודרת 2009), חלק שני, עמ' 635) וכן יפה האמור בעמ' 654 לספרו הנ"ל של כבוד השופט קדמי: "פרוטוקול דיון ופסק דין, המהוים תעודה ציבורית לפי ההגדרה שבסעיף 29 לפקודה, מתקבלים כראיה לעצם קיומם בתור שכאלה, לאמור - ראיה לקיומם וראיה להיותם אמתיים, להבדיל מראיה לאמתות תכנם (באופן שזה עשוי לשמש בסיס ראייתי לקביעת ממצאים בהליך אחר)". מקבץ אחר של ראיות שהגישה הנתבעת, היה תעוד שביצעו החוקרים הפרטיים באמצעות החוקרים הפרטיים עצמם.

בכתב התביעה מתואר שבמשך כל תהליך ההתמודדות במיכרז, לרבות בהליכים המשפטיים שהתנהלו במסגרתו, ליווה התובע את הנתבע וסייע לו במתן יעוץ מקצועי, לווי לפגישות והדרכה, תוך ניצול נסיונו המקצועי של התובע והמוניטין הרב שצבר כקבלן גינון בעירית רעננה משך למעלה מעשור שנים.

הנתבעת ביקשה לעכב את חשיפת דו"חות החוקרים הפרטיים, התובע היתנגד לכך, ובקדם המשפט המסכם נקבע שתוכן הדו"חות מצדיק את עיכוב חשיפתם ואולם זכויותיו של התובע תשמרנה, כך שלאחר עדותו יקבל את הדו"חות, יוכל לעתור להשלים את גירסתו, כפי שאכן נעשה.

המסקנות המתבקשות ממכלול הראיות שהובאו הן כדלקמן: התובע בעל מניות בחברה, בעל השליטה בה ומנהל יחיד בחברה אשר יכול והחלה את דרכה כחברת גינון ואולם במשך הזמן גיבשה נישת עבודה במסגרתה היא מתמחה בגישה למכרזים של עיריות לבצוע עבודות גינון, ובצוע העבודות במסגרת מכרזים אלו באמצעות קבלני משנה.

...

המומחה התייחס לחוות הדעת מטעם הנתבעת לפיה התובע כשיר לעבודה ניהולית וקבע שמסקנה זו אינה משקפת את המציאות במקרה זה היות ומדובר באדם חסר כל השכלה ניהולית, וכל הכשרה ניהולית ושאינו כשיר בשום פנים ואופן לעבודה ניהולית מכל סוג שהוא.

המומחה השיב שלא מקובל עליו שהתובע מסוגל לעבודה במשרה מלאה אבל בהנחה שהוא אכן עושה כן, אז המסקנה שלו תשתנה.

סוף דבר התובע לא הוכיח את התנאים הנדרשים בפוליסת הביטוח על מנת לקבל תגמולי אובדן כושר עבודה מלא או חלקי, ומשכך אין מנוס אלא להורות על דחיית התביעה.