אין מקום למנות בודק להסדר הפשרה, שכן רכיביו ברורים ואינם טעונים בדיקה כלשהיא, במיוחד שהסדר הפשרה אינו פרי פיצוי חשבוני כלשהוא עבור תקופת העבר, מה עוד שמינוי בודק עלול לעכב את ביצוע הסדר הפשרה, בלא שצפויה מכך תועלת של ממש.
בהחלטה מיום 25.10.2016, לאחר שנעתרתי לבקשה התובעים לתיקון הגדרת הקבוצה, הוגדרה הקבוצה התובעת כך (פיסקה י"א של ההחלטה הנ"ל):
"כל אדם, תאגיד, או ישות משפטית אחרת, שרכבם נסע במנהרות הכרמל בנתיב המיועד למנויים, מבלי שיש ברשותם מנוי תקף ("הסכם שימוש"), ומבלי ששלמו עבור נסיעתםֹ, ואשר נדרשו לשלם, ושילמו בפועל, למשיבה תשלום פיצוי והחזר הוצאות (פו"ה) עבור כל אחד משני המקטעים בגין נסיעה רציפה אחת דרך מינהרות הכרמל, וזאת החל מן המועד בו החלה המשיבה לגבות את התשלום בגין פיצוי והחזר הוצאות, ועד לקבלת ההחלטה בבקשת האישור (19.9.2016).
...
"
בעניין זה נחה דעתי, ואיני מוצא לקבל את התנגדותו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, אך יש לקבוע שהאמור בסעיף 50 של תגובת הנתבעת מיום 8.4.2018, יהווה חלק בלתי נפרד של הסדר פשרה מתוקן, ככל שיוגש.
אולם, אופן ניסוח זה, פותח פתח לפרשנויות, הוא אינו בהיר דיוֹ, ולא מפורט בו האם החיוב בגובה 50% יבוצע אוטומטית, והחשבון לתשלום שיקבל החייב, בנסיבות המתוארות בסעיף 5.6.3, יהא בגובה תשלום פיצוי והחזר הוצאות פעם אחת בלבד, או שיהא חיוב בכפל, ורק לאחר מכן יבוצע החזר, וכן לא מובהר האם הדבר ידרוש את פניית החייב אל הנתבעת?
סבורני, שראוי להעמיד דברים אלה על דיוקם בהסדר הפשרה, כך שיהא זה ברור שהנתבעת תחדל מלגבות ב"תקופת הביניים" עבור נסיעה רצופה בשני מקטעים באותו כיוון נסיעה תשלום כפול של פיצוי והחזר והוצאות, וכי החשבון שיקבל החייב בנסיבות אלה, יהא סופי בגובה פיצוי והחזר הוצאות פעם אחת בלבד, ללא צורך בפניה כלשהי לנתבעת ב"תקופת הביניים".
באשר להסתייגות ב"כ היועץ המשפטי לממשלה בכל הנוגע לשכר הטרחה לב"כ התובעים, סבורני, שאם בוחנים את התועלת העתידית הרבה שתצמח לחברי הקבוצה בהתאם להסדר הפשרה (בכפוף לכך שיוגש הסדר פשרה מתוקן בשים לב להערותיי לעיל), ולטרחה שהשקיעו התובעים בהליך, הרי הסכום שהומלץ על ידי הצדדים כשכר טרחה הינו סביר בנסיבות העניין.