עייפות קיצונית בעקבות תאונת דרכים

הנאשם סובל מנכות קבועה של 30% עקב תאונת דרכים שעבר לפני כ-8 שנים, אשר בשלה טופל במרפאות כאב.

בנוסף תיאר הנאשם עייפות מהימשכות ההליך.

בספרו על סדר הדין בפלילים (חלק שני, תשס"ג, 1105) ציין המלומד קדמי כי "בנסיבות נדירות ביותר, כאשר יש בעצם ההרשעה משום תגובה חריפה באורח קצוני למעשה העבירה מחד גיסא, ובנסיבות העניין אין מקום לענישה אלא להעמידה במבחן. נסיבות נדירות כאלה נוצרות בדרך כלל על רקע נסיבות אישיות – כגון: גיל, מצב בריאות, מוצא משפחתי – כאשר ההרשעה כמוה כ'מכת מוות' לנאשם." עוד נקבע בפסיקה שאחד השיקולים המהותיים שייטו את הכף לטובת אי הרשעה הנו כאשר בית המשפט משתכנע שהנאשם הפנים את חומרת מעשיו והביע חרטה לגביהם (ראו: ת"פ 40200/99 מדינת ישראל נ' שלמה איזנברג (10.02.04).

...

בטופס התביעה ציין כי בעקבות תאונת הדרכים שקרתה לו, לאחר כמה דקות, הוא הרגיש חולשה/כאבים בצואר.

מתלונן על חולשה ועייפות קצוניים.

בדו"ח חדר המיון צויין בסיבת הפניה: "לאחר ת"ד – לא ניחבל, הרגיש אתמול חולשה קיצונית, סחרכורת, קיבל מכה בראש במשחק עם הבת." בהמשך רשם הרופא הבודק : הובא למיון לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים.

...

לנוכח כל האמור אין בידינו לקבוע כי בסמוך לאחר התאונה התובע סבל מכאבים בצוואר.

על רקע כל אמור לעיל, ומאחר שבנסיבות העניין לא מצאנו עילה להעדיף את גרסתו המאוחרת של התובע על פני הדברים שמסר בזמן אמת, יועברו למומחה העובדות הבאות : התובע יליד 1949 עובד בחברת "מאיר"בתפקיד נהג שינועים.

בהתאם לסעיף 36(א)(2) לחוק התגמולים, זכאית התובעת "להיות מפוצה בעד התשלומים" שהיא שלמה לנפגע "מידי האדם שעליו מוטלת החובה לשלם לו פיצויים לפי החוק האחר עד לסכום אותם פיצויים". מכאן התביעה שלפניי לחייב את מבטחת הרכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים, לשלם לתובעת את הפיצויים שהיה על הנתבעת לשלם לנפגע עקב תאונת הדרכים.

הנתבעת טענה שהנפגע הציג בפני הוועדה תמונה תפקודית שונה לגמרי מן התמונה שהציג לועדות הרפואיות הראשונות שבדקו אותו לפני שהיה מיוצג על ידי עורך דין וכי מסרטון מעקב מיום 4.8.2020 עולה שהנפגע מתפקד היטב באמצעות כף יד ימין באופן המעיד על פער קצוני ומטריד בין מצבו של הנפגע לבין הקביעות של הוועדה.

התובעת טוענת שהנפגע סובל מכאבי ראש, סחרחורות, מצב רוח ירוד, עייפות, קשיי שמיעה ומוגבלות ביד ובגב, ולכן לא עבד מאז התאונה.

...

המסקנה היא שכתוצאה מן התאונה נגרמה לנפגע נכות צמיתה משוקללת בשיעור 66.23%.

סוף דבר התשלומים שאותם שילמה ותשלם התובעת לנפגע בהתאם לחוות הדעת האקטוארית שהגישה הינם בסך 5,922,042 ₪, והם עולים על הסכומים שנפסקו לעיל.

לכן הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים שנפסקו לעיל בלבד.

על פי ד"ר גרטי, נימצאו בעברה של התובעת בטרם התאונה, מספר פניות לגורמי טפול שונים בנושא סחרחורות, לרוב לא תנוחתית ( יעויין במסמך מיום 29.5.16 שם דווח על טינטון דו צדדי ותחושת אי יציבות שהופיעו מספר חודשים לאחר תאונת דרכים מחודש 12/15, וכן תלונה נוספת על סחרחורות מספר ימים לפני התאונה ביחד עם חולשה כללית ועייפות ).

כאשר הופנה ד"ר סאבין למסמך 56 למוצגי הנתבעת, מיום 15.11.17 (מספר ימים לפני התאונה ), אשר לא עמד בפניו בעת כתיבת חוות דעתו ושם נכתב כי מאז שהתובעת ילדה ( 9 חודשים לפני כן) היא בעייפות קשה, סביב וסת וביוץ היא מרגישה בחילות ועייפות, יש לה כאבי בטן, מצבי רוח קצוניים כשבוע לפני הוסת, אמר ד"ר סאבין כי המדובר בתיאורים דומים לאלו שנמסרו אצלו (עמוד 88 ש' 26-29 ).

בשנים עברו ישנו תעוד על כאבי צואר של התובעת (שנת 2003 ), על כאבים בצואר ובברכיים בעקבות תאונת דרכים בסוף חודש 9/03.

...

אני דוחה את טענות אלו של התובעת.

וכן: "אבל פה פתאום הייתי צריכה למצוא לעצמי איזו שהיא רשת ביטחון לכל ההיעדרויות האלה גם לפעמים בשעות ארוכות שהוא היה צריך, אם זה מקלחות, האכלות, לקחת לגן, להחזיר מהגן. להרים שתי תינוקות אחרי תאונה זה קשה. זה משהו שמבחינתי היה בלתי אפשרי ואז התחלתי בעצם לפנות ליותר ויותר עזרה, משהו שעבורי דרך אגב היה מאד קשה. שוב, בן אדם שלא ביקשתי עזרה מעולם, זה משהו שמעולם לא היה לי בלקסיקון. אני תמיד עזרתי לאחרים." (שם, ש' 15-21 ) א' העיד כי: " אחרי התאונה בעצם כל היוצרות התהפכו, כל הנטל של הבית נפל עליי. זה אומר שבהתחלה בעיקר מאד מאד כאב לה ובעצם היא התחילה לבקש עזרה, משהו שלא הכרתי עד היום, עד אותו זמן. זה אומר שספונג'ות זה עליי, להרים קניות כשהיא עושה קניות, זה לרדת לאוטו, זה אומר שצריך לחשב מתי עושים קניות כדי שאני אהיה בבית ובעצם להרים את הקניות. טיפול בילדים, להרים אותם היה לה קשה, עד היום, ובעצם כשאני מגיע אחרי יום עבודה אני מוצא אישה די מרוטה, די עייפה, די כואבת, די סובלת, עם הרגשה כללית רעה. בבוקר אני זה שמפזר את הילדים, אני זה שמארגן אותם. בעצם בסופו של דבר הכל נפל עליי. בשלב מסוים לקחנו טיפה עזרה, היה טיפה כבד עלינו..." (עמוד 110 ש' 11-22 ).

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 763,690 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ, הוצאות משפט בהתאם לאסמכתאות וכן את סך האגרה הראשונה.

תאונת דרכים עם תלונות של כאבי צואר ללא נזק אורגאני מוכח לפי מסמכים שהוצגו בפני הועדה, למעלה משנתיים לאחר ארוע התאונה פנתה לראשונה לראומטולוג ב- 25.6.2021 בתלונות על כאבים עייפות מצב רוח ירוד אשר קבע שמדובר בפיברומיאלגיה על סמך תלונותיה, אינה מקבלת טפול, ולא השלימה בירור ונכנסה זמן קצר לאחר מכן נכנסה להיריון נוסף.

אשר לתקנה 15 טענה המערערת בפני הועדה כי היא סובלת מעייפות קיצונית בעקבותיה היא עובדת פחות שעות ולכך השפעה ניכרת על הכנסותיה, אך הועדה דחתה את טענותיה ללא הנמקה ומבלי שהתייעצה עם ועדת הרשות.

...

בשל כל המפורט, שוכנעתי נפל פגם בהחלטת הוועדה המצדיק את השבת עניינה לפתחה בשנית.

אשר לטענת המערערת בדבר אי הפעלת תקנה 15 – הרי שנוכח שיעור נכותה של המערערת (5%) הרי שלא חלה על הוועדה חובה להיוועץ בוועדת הרשות וטענות המערערת לעניין זה - נדחות.

סוף דבר עניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה בהרכבה מיום 04.12.22 על מנת שתשקול בשנית את קביעתה באשר לתסמונת הפיברומיאלגיה, תוך התייחסות מפורשת ומנומקת לחוות דעתו של פרופ' עמיטל מיום 25.06.22, לרבות הפנייתו לאסכולה המקובלת והספרות המקצועית התומכת בכך ביחס לקשר הסיבתי שבין טראומה להתפתחות התסמונת, התייחסותו לניתוק הקשר הסיבתי בשל מבחן מועד האבחון והערכת הנכות.