עיון חוזר וחילוט ערבויות בעקבות הפרת תנאי שחרור בערובה

שנית, לשיטת בא-כוח המבקש 2, גם אם כתב הערובה נערך כדין, הרי שלא ניתן להגיש כתב אישום בגין הפרת הוראה חוקית כנגד מפר תנאי שיחרור בערובה שהוטלו על ידי קצין מישטרה, שכן תוצאת הפרת תנאים אלו לפי סעיף 51 לחוק המעצרים הנה חילוט ערבויות ומעצר, כפי שנעשה בעיניינו של המבקש 2, ולפיכך, לשיטתו, הגשת כתב אישום בגין עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין, בנוסף לחילוט הערבות והמעצר – מהוה "כפל ענישה". בתאריך 06.10.2015 בית המשפט המחוזי הנכבד זיכה פה אחד את המבקש 2 מעבירות האיומים ותקיפת בת זוג.

על-פי ההנחיות, ככלל, כאשר נמצאה תשתית ראייתית לכך שנאשם הפר את תנאי המעצר בערובה שהוטלו עליו (שאיננו בפקוח אלקטרוני), ונסיבות ההפרה אינן בגדר "זוטי דברים", יהווה הדבר עילה להגשת בקשה לעיון חוזר לבית המשפט לפי סעיף 52 לחוק המעצרים, בגדרה התביעה תבקש מבית המשפט שיורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים.

ואכן, עמדה זו, שלפיה אין מניעה, עקרונית, להעמיד לדין אדם בגין הפרת תנאי שיחרורו בערובה, בד בבד עם בחינה מחודשת והחמרה של תנאי מעצרו, קנתה לה אחיזה והיא יושמה מספר פעמים בפסיקתו של בית משפט זה (עיינו: עניין זרעיני, בפיסקה 15 לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס[;]בש"פ 4967/14 ‏אבו מוך נ' מדינת ישראל, פיסקה ט' (23.07.2014); בש"פ 5673/12 אטינגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 12 (06.08.2012)).

...

כטענת המשיבה בעניין זה, אין באי-מתן אזהרה זו כדי לאיין את אחריות המערער 2 למעשיו הפליליים, וכדברי בית המשפט המחוזי הנכבד ביחס לסוגיה זו: "העובדה שלא נאמר על-ידי איש משטרה למשוחרר כי מעשה מסוים יכול להקים עבירה מסויימת, ודאי שאיננה שוללת את פליליותו". אין מחלוקת כי כתב הערובה עליו המבקש 2 חתם אכן מסתיים באזהרה הבאה: "אם אפר תנאי מתנאי הערובה רשאית משטרת ישראל לעוצרי וכן רשאי בית המשפט לצוות על חילוט הערובה, כולה או מקצתה, ולצוות על מעצרי". ואולם, אין בכך כדי ללמד על המסקנה אותה ניסה בא-כוח המערער 2 לגזור מאזהרה זו, לפיה המשיבה מנועה מלהעמיד את מרשו לדין בגין הפרת הוראה חוקית.

נוכח כל האמור לעיל, אם תשמע דעתי, נורה אף בעניינו של המערער 2 על דחיית הערעור, בכפוף לאמור בפיסקה 77 שלהלן.

לפיכך אנו מורים כי גזר דינו של המערער 2 יתוקן כך שהמאסר המותנה שהושת עליו, יופעל רק לגבי עבירות של הפרת הוראה חוקית אשר נעברו במסגרת תקופת התנאי שנקבעה בפסק דינו של בית משפט השלום הנכבד, וזאת תוך ביטול עונש המאסר המותנה לגבי עבירות של תקיפה, או עבירה של איומים מהם זוכה, כפי שפורט בפיסקה 29 שלעיל.

לפני בקשה לעיון חוזר בתנאי שיחרורו של המשיב 17 (להלן- "המשיב") ולמעצרו של המשיב עד תום ההליכים לפי סעיף 52 וסעיף 21(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן- "חוק המעצרים") וכן בקשה לחילוט ערבויות משום הפרת תנאי השיחרור לפי סעיף 51 לחוק המעצרים.

בגין ההליכים המתנהלים נגד המשיב נעצר המשיב מלכתחילה, בהסכמה, בתנאי איזוק אלקטרוני, ובכפוף לתנאי ערובה אלה: הפקדה במזומן של 50,000 ₪, ערבות צד ג' של כל אחד מארבעת המפקחים בסך של 300,000 ₪, ערבות עצמית על סך של 1,000,000 ₪, עיקול על דירה הרשומה על שמה של עליזה בן שטרית להבטחת התייצבות וצו עיכוב יציאה מן הארץ.

...

איני מקבל את עמדת בא כוח המשיב כי מסוכנותו של המשיב, אף לאחר שנקבעה תשתית ראייתית לכאורית לביצוע עבירת סמים נוספת, ניתנת עדיין לאיון באמצעות חלופת מעצר, ולו משום העובדה כי המשיב ניצל את האמון שניתן בו בעודו נתון בתנאים מגבילים וביצע עבירה נוספת.

סוף דבר הוא שאני מקבל את הבקשה לעיון חוזר ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

בטרם החלטה באשר לבקשה לחילוט הערבויות ולפי שעל פי החוק יש לקיים דיון במעמד הערבים הרי שאני קובע דיון, במעמד הצדדים לרבות הערבים, ליום 26.6.19 שעה 09:00.

החלטה זו ניתנת בהמשך להחלטתי מיום 24.10.2013 בהליך שבכותרת, במסגרתה נעתרתי לבקשת המדינה לעיון חוזר בתנאי שחרורם ממעצר של המשיבים 1-2, והוריתי על מעצרם של משיבים אלה עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

המשיב 5 הוסיף וטען כי המשיב 1 כלל לא יצא מהבית וכי "מאשימים אותנו על משהו שלא קרה". המסגרת הנורמאטיבית סעיף 51(א) לחוק המעצרים קובע כי "שופט הדן בעיניינו של משוחרר בערובה, שהובא לפניו בשל הפרת תנאי מתנאי השיחרור, רשאי להורות על חילוט הערבות...". בהתאם לסעיף 51(ג) לחוק המעצרים: "בקשה לחילוט ערבות שניתנה על ידי ערב, לא תדון אלא אם כן ניתנה לערב היזדמנות להשמיע את טענותיו". בהתבסס על המסגרת הנורמאטיבית האמורה, אזקק תחילה לבקשת המדינה לחילוט ההפקדה וההתחייבויות הכספיות של המשיבים 1-2 (הנאשמים).

...

בהתחשב בכל אלה, ברי כי גם בעניינו של המשיב 2 קיימת תשתית ראייתית מספקת המובילה למסקנה כי המשיב 2 הפר באופן בוטה את תנאי שחרורו ממעצר.

בהתחשב בכל אלה, אני קובעת כי המשיבים 3-5 הפרו ביחד ולחוד את תפקידם כמפקחים.

סוף דבר נוכח מכלול הטעמים המפורטים לעיל, מצאתי להורות על חילוט הערבויות כדלקמן: המשיב 1 - חילוט הפקדה בסך 5,000 ₪ במלואה וכן תשלום מלוא ההתחייבות העצמית עליה חתם המשיב 1 בעת שחרורו ממעצר בסך 10,000 ₪.

המבקשת אף הגישה בקשה לעיון חוזר וביקשה כי הוא יעצר עד תום ההליכים עקב ההפרה, אך נקבע כי המשיב לא ייעצר וכי יש מקום לחלט את הערבות עליה חתם.

לכן, עמדת המבקשת לפיה עסקינן ב"הפרה שלישית" של תנאי שיחרור בערובה אינה מדויקת, שכן הפעם אין עסקינן בהפרה.

שנית, אחרי שהמשיב "ניצל" ממעצר בפועל אחרי ההפרה הראשונה, כאשר הוחלט שלא לעצור אותו (אלא "רק" להחמיר את התנאים ולחלט את הערבות) – הוא מצא עצמו מבצע את העבירות נשוא התיק השני.

...

על רקע האמור, על הפרק בקשת המבקשת להורות על מעצרו עד תום ההליכים בעניינו (כלומר – עד שתינתן החלטה סופית על ידי כב' השופט ליפשיץ בתיק העיקרי).

שקלתי את טענות הצדדים ומסקנתי היא כי יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, מהטעמים הבאים: אקדים ואומר כי אינני סבורה כי המשיב הפר את התנאים שהיו רלבנטיים בעת שהקהילה הרחיקה אותו.

לכן, אני מורה על מעצרו של המשיב עד סיום הדיון בעניינו.

לפניי בקשה לעיון חוזר ולחילוט ערבויות לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים).

ראו למשל דברי כב' השופט ד' מינץ בבש"פ 2350/21 כמאלה נ' מדינת ישראל (25.4.21), פס' 8 (ההדגשה הוספה): "סמכותו של בית המשפט להורות על חילוט ערבות בשל הפרת תנאי שיחרור בערובה מעוגנת בסעיף 51 לחוק המעצרים. חילוט ערבויותיהם של מפקחים וצדדים שלישיים משרת תכלית הרתעתית משולשת: הרתעת הערב הקונקרטי לבל יזנח את מחוייבותיו; הרתעת הרבים, מפני שחילוטה של ערבות במקרה של הפרה תורם להעברת המסר שעניינו חשיבותן של ההתחייבויות שנוטלים על עצמם מי שמסכימים לפקח על נאשמים ונידונים; הרתעת הנאשם-המפוקח מפני פגיעה בדורשי טובתו שנאותו לערוב לו, ככל שיפר את תנאי השיחרור בערובה (ראו: בש"פ 8163/12 אלון נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (19.11.2012)). הרתעה זו חיונית, שכן בלעדיה תוגבל יכולתם של בתי המשפט לעשות שימוש בכלי של שיחרור לחלופת מעצר, ובכך להבטיח פגיעה מינימאלית בזכותו של העצור לחירות.

...

הערבות הופקדה לשם הבטחת התייצבות למשפט, הא ותו לא. מעצם העובדה שהמשיבה נמנעה מלהתייצב לדיונים בעניינה – קמה עילה לחילוט הערבות, ללא כל קשר לרכיבי הענישה להם הייתה צפויה אילו היתה מתייצבת למשפטה ומורשעת בדין.

לאור מכלול נסיבות העניין לנוכח תכליות החילוט אליהן התייחסתי לעיל, אני סבורה כי במקרה זה קיימת מלוא ההצדקה לחלט את כל הסכום שהופקד.

סיכומו של דבר, אני מורה על חילוט הסכום של 10,000 ₪ שהופקד במסגרת תיק זה, לטובת אוצר המדינה.