מעיון בתיק עולה כי כתבי בי-הדין נימסרו למבקש במספר הזדמנויות וזאת לאחר שנעדר מהדיונים והוריתי לצדדים, מחמת החשש שמא אינו מודע לקיומם של הדיונים לאור העדר הופעה מטעם בו כוחו, למסור לו במסירה אישית את פרוטוקול הדיון והודעה לצד שלישי ורביעי (ראו החלטותיי מיום 06.07.2020 ומיום 22.10.2020).
אם לא די באמור לעיל, הרי ביום 26.10.2021 הוגש לתיק ייפוי כוח מטעם המבקש על-ידי עו"ד טובול, אשר על גביו ציין המבקש כי הוא מבקש "לצלם את כל התיק שלי בבית משפט בחיפה". הדבר מוכיח כי המבקש היה מודע להתנהלות בתיק בבית המשפט ולא ברור מדוע מאותו מועד, לאחר שהמבקש צילם את כל החומר בתיק, לא פנה לבית המשפט בבקשה כלשהיא ולא התייצב לדיון שהתקיים ביום 24.01.2022.
הדברים מתיישבים עם מגמת ומטרות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ובין היתר האמור בתקנה 5 לתקנות: "בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האנטרס של בעלי הדין ובין האנטרס הצבורי...".
ועוד, על פניו נראים סכויי ההגנה כלא גבוהים; המבקש טוען כי הקטנוע שהיה מעורב בתאונה אינו שייך לו, וכי מעולם לא היה הבעלים או מתיר השמוש בקטנוע.
...
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ונתתי דעתי לנימוקיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ואלה נימוקיי:
המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לדיון בבקשה לביטול פסק דין קבועה בתקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לפיה, המבקש לבטל פסק דין או החלטה שניתנו נגדו על-פי צד אחד, נדרש להגיש בקשתו בתוך 30 ימים מיום שזה הומצא לו.
כידוע, בהתאם להלכה הפסוקה, ישנן שתי עילות המאפשרות ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד: ביטול מחובת הצדק – מקרים שבהם נפל פגם בפסק הדין היורד לשורשו של ההליך, אשר מצדיק ביטולו ללא קשר לגוף פסק הדין ולהצדקתו, כמו למשל כאשר לא בוצעה המצאה כדין (רע"א 640/19 איברהים נ' אלבאחבסה, פסקה 6 (17.04.2019) (להלן: "עניין איברהים")); והעילה השנייה היא ביטול לפי שיקול דעתו של בית המשפט שמתקיימת בנסיבות בהן מוצא בית המשפט כי פסק הדין ניתן כדין.
מכאן מתבקשת המסקנה כי המבקש לא הביא סיכויי הגנה המפריכים את הראיות לכאורה הנ"ל ובמקרה זה נסיבות העניין וסיכויי ההגנה אינם מצדיקים היעתרות לבקשתו לביטול פסק הדין.
לנוכח האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.
